דבר שאינו מתכון,פסיק רישיה בשבת ועוד

 

 

א. מה שאמרו גורר אדם מטה כסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ, הוא הדין במטה כסא וספסל גדולים, ואף על פי שעל פי רוב יעשה חריץ, מכל מקום כל שאין הדבר ודאי שיעשה חריץ, מותר. (ילקו"י ד/ה רכה)

ב. יש אומרים שדבר שאינו מתכוין, ואינו פסיק רישיה, בשאר איסורין אסור. שרק לענין מלאכות שבת דבעינן מלאכת מחשבת פטרו דבר שאינו מתכוין. ויש אומרים שאף בשאר איסורין, כמו איסור לאו דכלאים, או איסור נטילת השיער בנזיר, וכדומה, פסקינן הלכה כרבי שמעון שדבר שאינו מתכוין מותר. (ילקו"י ד/ה רכו)

 

 

 

 

ג. עשה מעשה ונעשה בגללו מלאכה שבודאי תיעשה בשביל אותו מעשה, אף על פי שלא נתכוין לה חייב. שהדבר ידוע שאי אפשר שלא תיעשה אותה מלאכה. כיצד, הרי שהיה צריך לראש עוף לשחק בו לקטן, וחתך ראשו בשבת, אף על פי שאין סוף מגמתו להריגת העוף בלבד, חייב. שהדבר ידוע שאי אפשר שיחתוך ראש החי ויחיה. אלא המות בא בשבילה. וכן כל כיו"ב. וזהו הנקרא "פסיק רישיה", על שם משל ראש העוף הנז’. והוא איסור גמור מן התורה. (ילקו"י ד/ה רכז)

ד. לפיכך, מקרר חשמלי שיש בו מנורה חשמלית הנדלקת עם פתיחת המקרר, אסור לפותחו בשבת. (ילקו"י ד/ה רכס)

ה. ואמנם אם רק על פי רוב תיעשה המלאכה, אבל אינו בודאי, אין זה בכלל פסיק רישיה.

ו. דעת הרשב"א שמה שאסרה התורה פסיק רישיה, הוא דוקא כשבאותו מעשה אינו מתכוין ואינו עושה דבר היתר עמו, אבל אם באותו הפסיק רישיה עושה עמו דבר היתר ומתכוין גם לדבר ההיתר, או אפי’ בפסיק רישיה ומכוין ג"כ אליו מותר. וכגון בית שיש בו צבי, וסוגר הדלת גם כדי לשמור הבית, וגם כדי לצוד את הצבי, אינו בכלל פסיק רישיה, מאחר ומתכוין גם למלאכת ההיתר. ולדינא, אין להסתמך על סברת הרשב"א, אחר שרוב הראשונים חלקו עליו.

ז. ספק פסיק רישיה מותר גם בספק לשעבר. ואינו אסור אלא בודאי פסיק רישיה. [והיינו באיסורי שבת]. וכגון, תיבה שספק אם יש בה זבובים, מותר לסוגרה בשבת, ואף על פי שע"י סגירת התיבה אם יהיו שם זבובים הוא פסיק רישיה שיצודם, מכל מקום לא חשיב כהאי גוונא כפסיק רישיה. (ילקו"י ד/ה רלא)

ח. יש אומרים שהעושה פעולת היתר שכתוצאה ממנה נעשית מלאכת איסור, ולא ניחא ליה במלאכת האיסור, אף אם היא מלאכה האסורה מן התורה, מותר. דכל פסיק רישיה ולא ניחא ליה מותר. ויש חולקים. וכן עיקר לדינא. ומכל מקום אין האיסור בזה אלא מדרבנן.

ט. יש אומרים שכל האיסור בפסיק רישיה דניחא ליה, הוא דוקא אם מלאכת האיסור שתיעשה היא מן התורה, אבל אם המלאכה שתיעשה בודאי היא מדרבנן, מותר. ויש אומרים שאף אם הוא פסיק רישיה בדרבנן, אין להקל, שסוף סוף ניחא ליה בכך. וכן עיקר לדינא.

י. אולם אם לא ניחא ליה במלאכת האיסור [האסורה מדרבנן], אף שהוא פסיק רישיה, כל שהאיסור מדרבנן דעת רוב הפוסקים דשרי, אחר שאינו מתכוין למלאכת האיסור. והוא הדין היכא דלא איכפת ליה. (ילקו"י ד/ה רלד)

יא. לפיכך, מותר לפתוח דלת מקרר חשמלי בשבת [לאחר שהוציאו ממנו מערב שבת את המנורה הנדלקת עם פתיחת הדלת], בין כשהמנוע פועל בין כשהפסיק את פעולתו. שאף על פי שבפתיחת הדלת גורם בודאי להכנסת אויר חם למקרר, ובכך מזרז את פעילות המנוע של המקרר בשבת, מכל מקום מאחר והוא איסור מדרבנן, שהרי הוא בכלל גרמא האסור בשבת מדרבנן, וגם לא ניחא ליה במלאכת האיסור, מעיקר הדין שרי. והמחמיר שלא לפתוח את דלת המקרר בשבת אלא בשעה שהמנוע פועל, ובייחוד כשעבר זמן רב מזמן שהפסיק את פעולתו, תבוא עליו ברכה. [ובנידון דידן גם הוי תרתי דרבנן]. (ילקו"י ד/ה רלד)

 

 

 

 

יב. לא אסרה תורה אלא עשיית מלאכה ממש, אבל גרמא אינה אסורה מן התורה, אלא מדרבנן בעלמא. וכמו שלמדו חכמים (שבת קכ:): לא תעשה כל מלאכה, עשייה הוא דאסירה, הא גרמא שריא. (ילקו"י ד/ה רלה)

יג. יש אומרים שבמלאכת מבשל גם גרמא חייב, שהרי כל עיקרה של מלאכה זו היא בגרמא, ויש אומרים שאין לך בו אלא חידושו, ולא אסרה תורה אלא הנחת הקדירה על האש בלבד, [אף שהתבשיל מתבשל והולך מאליו]. אבל בגרמא ממש גם במלאכת בישול שרי. וכן עיקר.

יד. מה שפטרו גרמא בשבת, הוא גם גרמא במלאכת זורע, ואף על פי שכל עיקרה של מלאכה זו היא כגרמא, מכל מקום בגרמא ממש, אינו אסור אלא מדרבנן. (ילקו"י ד/ה רלו)

טו. יש אומרים שמותר לגרום בשבת לעשיית דבר האסור מדברי סופרים, וכגון לתת כלי תחת השולחן שהנר עליו מבעוד יום, ובשבת נוטל את השולחן והכלי עומד מעצמו תחת הנר, ונמצא גורם לבטל כלי מהיכנו, ולא אסרו חכמים גרמא בשבת אלא במלאכה האסורה מן התורה, אבל לא במלאכה האסורה מדרבנן. ויש חולקים ואומרים שלא התירו גרמא גם במלאכה האסורה מדרבנן. ויש לצרף סברא הראשונה להקל כשיש סניף נוסף. (ילקו"י ד/ה רלו)

טז. אף שאסרו חכמים גרמא בשבת, מכל מקום במקום הפסד גדול, כגון כשפרצה דליקה בשבת ואין שם פיקוח נפש, מותר לגרום לכיבוי הדליקה בשבת.

יז. יש אומרים שבפסיק רישיה לא אסרו חכמים גרמא בשבת, שדווקא אם מתכוין למלאכה הנעשית ע"י הגרמא אסרו חכמים, אבל אם אינו מתכוין למלאכת האיסור, אף שבוראי מלאכה זו תיעשה, שרי. ויש חולקים. (ילקו"י ד/ה רלז)

 

 

 

 

יח. שניים העושים מלאכה בשבת, אינם חייבים מן התורה, ומכל מקום מדרבנן אסור.

יט. העושה מלאכה שאינה צריכה לגופא בשבת, פטור אבל אסור. וכגון, חופר גומא ומתכוין לעשיית הגומא, אך אינו צריך לגומא אלא לעפר. ואין לזה דמיון לעושה מלאכת היתר הכרוך עמה בהכרח מלאכת איסור, [דבר שאינו מתכוין אך הוא פסיק רישיה], ושם אינו מתכוין כלל למלאכת האיסור. (ילקו"י ד/ה רלט)

כ. ואמנם אם מטרת המלאכה לרפואה, חשיב כמלאכה הצריכה לגופא, וכגון בחולב לתוך האוזן לצורך רפואה, ואף שאינו צריך לחלב לשתותו, מכל מקום מאחר ויש צורך בחליבה זו לרפואה, חשיב שפיר כמלאכה הצריכה לגופא. ולא כמי שאומר דהיכא דאיכא צערא יתירה באוזן, מותר לקלח מהחלב שבדדיה לתוך האוזן, כיון דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה. (ילקו"י ד/ה רמב)