דין ביעור חמץ,המוצא חמץ במועד ועוד

 

 

א. אסור להתחיל במלאכה כשמגיע זמן שריפה עד שישרוף. וישרוף ויבטל לפני תחילת שש שעות, וקודם זמן איסורו יכול להשליכו בחצר במקום שעופות מצויים. ואם מצאו אחר זמן איסורו, שלא אכלוהו העופות, אף על פי שהמקום אינו משתמר, לא ישאירנו שם אלא יבערנו.

ב. אם הפקיר את החמץ ונתנו בפח האשפה ברשות הרבים או בצידי רשות הרבים, קודם זמן איסורו, אפילו מצאו לאחר זמן איסורו, אין צריך לבערו מן הדין, והמחמיר תבוא עליו ברכה.

 

 

 

 

ג. המוצא חמץ ברשות הרבים בפסח, אסור לו להגביהו, ואפילו יתכוין שלא לקנותו, אסור. (חזו"ע ב/סח)

ד. חמץ בפסח אסור גם בהנאה. ולכן אסור להאכיל בפסח את התרנגולים בחמץ.

 

 

 

 

ה. יש לקנות מצרכי מזון פתוחים לפסח רק מאדם ירא שמים שניתן לסמוך על עדותו שהחנות הוכשרה לפסח, וכגון קניית גרעינים ושקדים במשקל, וכדומה.

ו. אף שהחמץ אוסר בפסח בכל שהוא, אם נתערב חמץ לפני הפסח, והיה ששים כנגדו, אינו חוזר וניעור בפסח לאסור במשהו, לפיכך חיטים שנפלו עליהם גשמים, או שנפלו למים, ונתערבו בחיטים הרבה, ויש ששים כנגדם, מותר לטוחנם ולאפותם למצה לפני הפסח. ומכל שכן שיש להתיר יין שנעשה קודם פסח מצמוקים שנשרו כמה ימים במים, ומצאו בתוכם חיטים או שעורים שנתבקעו, שאין כאן אלא טעם החמץ ולא ממשו, ואינו חוזר וניעור לאסור בפסח, והיין כשר אפילו לארבע כוסות. (חזו"ע ב/ס)

ז. וכן פת שנפלה ליין ונשרתה שם כמה ימים, וסילקוה, וסננו קודם הפסח במסננת עבה, שאין לחשוש שהסתננו לתוכו פרורי חמץ, מותר בשתיה בפסח. וכן בירה שהוא חמץ גמור, שנתערב קודם פסח עם משקים אחרים, ויש ששים לבטלו, מותר לשתותם בפסח. ובזה שהוא תערובת לח בלח מותר גם לאשכנזים. ואפילו אם אין ששים נגד החמץ, מותר להרבות עד ששים קודם פסח. (חזו"ע ב/סא)

ח. אין לספרדים להחמיר בדין חוזר וניעור, אלא יש להורות כדעת מרן בזה, וכן מנהג ירושלים, בין בטעמו בין בממשו. מכיון שהחמץ נתערב קודם הפסח ובטל בששים, אינו חוזר וניעור, אלא אם כן היה החמץ דבר המעמיד. (יבי"א ב/כג)

ט. מה שאנו תופסים להלכה, שתערובת חמץ שנתבטלה בששים קודם הפסח, אינו חוזר וניעור לאסור בפסח, הוא גם באופן שענין התערובת נודע רק בפסח, שגם בזה אינו חוזר וניעור. (ילקו"י ח"ה עמ’ שנו)

י. יש אומרים שאין להקל לכתחילה לערב קודם הפסח, ולבטל החמץ בששים, אפילו לח בלח, שרק בדבר שכבר נתערב קודם הפסח, אנו אומרים שאינו חוזר וניעור, ויש חולקין. (שו"ת יבי"א ח"ג יו"ד סי’ י’ סק"ו)

יא. חמץ שנתערב כבר, לח בלח קודם הפסח, ואין ששים כנגדו, יש מקילין להוסיף עליו לשיעור ששים כדי לבטלו קודם הפסח, ואז אינו חוזר וניעור. (ילקו"י ח"ה עמ’ שנו)

יב. יש להתיר בדיעבד להשתמש בפסח במוצרי מזון שנתערבה בהם חומצת לימון, שמפיקים אותה מחיטה. וטוב לקנותם קודם הפסח, ולכתחילה אין לערב חומצת הלימון במוצרי מזון המיועדים לפסח. (יחו"ד ב/סב. ילקו"י ה/שנח)

יג. יש אומרים שאם עירב את החמץ במזיד, חוזר וניעור לאיסור. ויש אומרים שגם אם עירב בחמץ במזיד אינו חוזר וניעור. וכן עיקר. ויש אומרים שאם היה החמץ דבר המעמיד בפני עצמו, חוזר וניעור. אבל אם החמץ היה דבר המעמיד יחד עם חומרים אחרים, גם בזה אינו חוזר וניעור.

יד. פשט המנהג לאכול מצת מכונה, שבאופן כזה לכולי עלמא תערובת החמץ אינו חוזר וניעור, כיון שהוא תערובת לח בלח. (שו"ת יבי"א ח"ב עמ’ פז. יחו"ד א/יד)

טו. מצה שרדו אותה במרדה של חמץ, יש להתיר בדיעבד, אם נעשה כן קודם הפסח, ואף לאשכנזים יש להתיר בזה. (מרן אאמו"ר שליט"א בהערותיו לס’ חידושי דינים מהרי"פ פערלא) 

טז. מותר לאכול בפסח גבינה או דגים מלוחים שנמלחו קודם פסח, וכן סרדינים שבקופסאות סגורות המיוצרים בארץ בשמן בלבד, אף שלא נזהרו לבדוק המלח מפרורי חמץ, ובמליחתם לא נזהרו לשומרם כראוי מחימוץ, ואינם צריכים הדחה או שרייה במים כלל. וטוב לקנותם קודם פסח ולהניחם בכלי כשר, והאשכנזים מחמירים בזה, וכן יש מהספרדים שמחמירים בזה. (יחו"ד א/יא. חזו"ע ב/סא)

יז. גבינה שהעמידוה בתוך הפסח מאותה קיבה שנמלחה בכלי מחמץ, יש להתיר לאוכלה בפסח, שאין מליחה לכלים.

יח. תבשיל שנמצאת בו חיטה בפסח, ונאבדה החיטה ולא נודע אם נתבקעה, יש להתיר התבשיל מכח ספק ספיקא.

יט. אם מצאו חיטה בתבשיל אורז וכדומה, אם החיטה מבוקעת אפילו כל שהוא, אסרה את כל התבשיל באכילה, אפילו אם יש יותר מששים כנגד החיטה. וצריך להמתין שיעור מעת לעת, ואחר כך להכשיר את הכלים בהגעלה. ומותר למכור את התבשיל לגוי, כיון שאינו משלם על החיטה, ואם החיטה לא נתבקעה, דין החיטה כספק חמץ, ותשרף, והתבשיל מותר בששים, והאשכנזים מחמירים אפילו אם לא נתבקעה החיטה. (חזו"ע ח"ב עמ’ נו)