דין המפסיק כדי לברך, מי הוא המברך

 

א. הדין לגבי המשתתפים בסעודות גדולות, כגון חתונות וכו’, כשאין להם אפשרות להמתין עד לסיום הסעודה ולזימון, ויש להם צורך גדול ללכת קודם הזימון, אם אפשר שיזמנו בקבוצה של עשרה, עדיף יותר, ואם אי אפשר, בשעה שבאים לאכול יכוונו שאינם רוצים לקבוע ולהצטרף עמהם לזימון, ויתחילו לאכול איזה רגעים אחריהם, ואז הם רשאים לברך לעצמם וללכת קודם הזימון. אבל שלא במקום צורך גדול, ראוי לכל אחד לחייב עצמו בזימון ובפרט אם יש עשרה.

 

 

ב. כהן שאכל עם ב’ ישראלים או לויים, יש להקדים הכהן שיזמן. ואם יש שם תלמיד חכם, יברך התלמיד חכם. אבל אם רוצה החכם לכבד את הכהן לזמן, אף שהוא עם הארץ, רשאי. רק שלא יעשה כן בדרך קבע, כדי שלא ישפיל את כבוד התורה בעיני ההמון, שיאמרו שהחכם שפל דרך קבע לפני כהן עם הארץ, שמעלת התורה גדולה ממעלת הכהונה. אבל כהן תלמיד חכם מצווה להקדימו שנאמר, וקדשתו, לפתוח ראשון ולברך ראשון. ואף בכהנים שבזמן הזה שהם כהני חזקה, שייך דין זה.

 

 

ג. חייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות, ומונים מערב עד ערב ולא מבוקר עד בוקר. ולכתחילה גם בשבת ויום טוב צריך לברך מאה ברכות, ולכן ראוי לכל ירא שמים למנות את הברכות שמברך מליל שבת, כדי להשלים למאה ברכות. אך אם אי אפשר לו להרבות במיני מגדנות, יפטור עצמו בשמיעה ברכות התורה וברכות ההפטרה.

ד. על כל פירות האילן מברך בתחילה בורא פרי העץ. ועל היין מברך עליו בורא פרי הגפן.

ה. כל פרי שהוא מסופק עליו אם ברכתו האדמה או העץ, יש לברך עליו מספק האדמה, ודלא כמי שאומר שמברכים עליו שהכל.

ו. כשיש לפניו פרי שמסופק עליו אם ברכתו האדמה או העץ, ופרי שברכתו ודאי האדמה, יברך האדמה, ואף בשבת אינו רשאי להקדים לברך שהכל על הפרי שמסופק בברכתו.

ז. האוכל פרי שברכתו ודאית, כגון תפוח עץ שברכתו בורא פרי העץ, והפרי האחר שלפניו שנוי במחלוקת הפוסקים אם ברכתו בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה, כגון בננה או פאפיה, יכוין בפירוש בברכת בורא פרי העץ על התפוח, שאינו רוצה לפטור את הפרי המסופק, ואז יוכל לברך על הבננה והפאפיה בורא פרי האדמה.

ח. וכן אם יש לפניו אורז שלא נתמעך, שיש מחלוקת אם ברכתו בורא מיני מזונות או בורא פרי האדמה, ויש עוד לפניו ירקות מבושלים, יקדים ויברך על הירקות ברכת בורא פרי האדמה, ויכוין בפירוש שאינו רוצה לפטור את האורז מברכתו, ואחר כך יברא בורא מיני מזונות על האורז. ואם לא כיוון כן בפירוש, יהרהר ברכת המאכל המסופק בליבו.

ט. פירות העץ שבעודם קטנים, והם חמוצים מחמת שלא גדלו כל צרכם, ונאכלים על ידי הדוחק, מברך עליהם בתחילה בורא פרי העץ, ולבסוף בורא נפשות רבות. במה דברים אמורים בשאר פירות, אבל בענבים מברך עליהם בתחילה בורא פרי האדמה, ולבסוף ולא כלום, עד שיהיו גדולים ביותר שיצאו מכלל ספק בוסר, שאז מברכים עליהם בורא פרי העץ. והאוכל תאנים או רימונים או תמרים כשהם קטנים ונאכלים על ידי הדוחק, מברך עליהם בתחילה בורא פרי העץ, ולבסוף ברכה אחת מעין שלוש. וענבים שהם בוסר ומרים ואינם ראויים לאכילה אפילו על ידי הדוחק, אין מברכים עליהם כלל. ואם בישלם באור ונעשו ראויים לאכילה, לכתחילה אין לאכול מהם כשיעור, ואם אכל מהם כשיעור, לא יברך ברכת "מעין שלש".

י. גרעיני אבטיח, יש נוהגים לברך עליהם שהכל נהיה בדברו. אך בזמנינו שנוטעים את האבטיח במיוחד לצורך הגרעינים, יש לברך על הגרעינים בורא פרי האדמה. וכן הדין בגרעיני חמניות. וגרעינים מתוקים של פירות הארץ, ואוכל אותם בפני עצמם, אף שברכתם "בורא פרי האדמה", נהגו לברך עליהם שהכל.

יא. קליפת אתרוג מרוקחת בדבש או בסוכר, אם היא הקליפה החיצונה, מברכים עליה שהכל. אבל על הקליפה הלבנה הפנימית יותר, מברכים עליה ברכת "בורא פרי העץ". וקליפות של תפוזים שעשה מהם ריבה, מברך עליהם "שהכל נהיה בדברו".

יב. על המשקים היוצאים מכל מיני פירות, מברך עליהם שהכל, חוץ מענבים וזיתים. וכן דבש הזב מתמרים, ודבש דבורים, מברך עליו שהכל. ואין חילוק בכל זה אם יש במיץ תערובת מים, או שהוא מיץ טבעי. וכן אין לחלק אם גוף הפרי נסחט לגמרי, וכמו שמצוי במיץ גזר, במיץ תפוזים הנסחטים על ידי מכונה חשמלית, מיקסר, לאופן שגוף הפרי עדיין ראוי לאכילה אחר הסחיטה. וגם אין לחלק בזה בין היכא שהמיץ יצא מהפרי מאליו, לבין אם נסחט על ידי אדם. ולכן מיץ הנמצא במילון, אם שותהו לבדו מברך עליו שהכל.

יג. פרי גמור המטוגן או מבושל, אף שנתרסק בבישול מברך עליו כברכתו העיקרית. אבל אם נימוח בבישול עם המים, עד שנעשה נוזלי כמי פירות, יברך שהכל. ואין חילוק בזה בין פירות העץ לפירות האדמה או ירקות.

יד. מיץ ענבים ויין שעוברים תהליך של פיסטור, מברכים עליהם תחילה ברכת "בורא פרי הגפן", ולבסוף מעין שלש על הגפן ועל פרי הגפן. ומקדשים עליהם בשבתות וימים טובים.

טו. צימוקים ששרו אותם במים כדי לעשות יין, לכתחילה יש להחמיר לשרותם ג’ ימים מעת לעת, ואז מברך על מי שרייתם בורא פרי הגפן, וברכת "מעין שלש" ומקדשים על יין זה. והמיקל לברך הגפן בשרייה פחות מכן, באופן שהצימוקים נתנו טעם במים כטעם יין ממש, יש לו על מה לסמוך. ואם שרה הצימוקים מעט זמן במים, ואחר סחטם לתוך כלי, יש אומרים שמברך על מי הסחיטה בורא פרי הגפן. וכן המנהג. וכשאין יין מצוי, מותר לעשות כן אף לכתחילה. ובכל זה צריך שימשוך הצימוקים ממי שרייתם, שגם בצימוקים צריך המשכה, אף אם שרה אותם במים שלשה ימים, ואפילו עשרים יום. ובין אם היו הצימוקים שלמים, ובין אם היו כתושים ודרוכים, לעולם צריך למושכם ממי שרייתם כדי שיהיה על המים תורת יין. ואף אם סחטם ויש במימיהם טעם יין, כל זמן שלא משך היין מכל הצימוקים והזגים אין עליהם תורת יין, בין לברכה בין לעניין יין נסך. ואם הרתיח או בישל את הצימוקים במים, ויש בהם טעם יין, ואחר כך משך המים מן הצימוקים, הוה ליה יין ומברך עליו הגפן. ויין שנעשה מצימוקים קטנים שאין בהם חרצנים, פשט המנהג לברך עליהם הגפן. וכן הדין לעניין מיץ ענבים.

טז. משקה האירופאי מברך עליו שהכל נהיה בדברו, והוא יין מבושל הרבה, עד שהיין נהפך לתמצית סמיכה, ואחר כך נותנים ממנו מעט לתוך כוס, ושופכים עליו רוב מים, וטעמו כטעם יין, אף על פי כן מברך עליו שהכל.

יז. כבר פשט המנהג לברך על העראק והקונייאק ברכת שהכל נהיה בדברו, אף אם נעשו מיין. ואם העראק או הקונייאק נעשו מיין, וטעה ובירך עליהם בורא פרי הגפן, יצא. אבל אם נעשו מחרובים או מדברים אחרים, טעה ובירך עליהם בורא פרי הגפן, לא יצא.

יח. השותה שמן זית בפני עצמו, אינו מברך עליו כלל, ואף בזמן הזה הדין כן. אבל האוכל דבר שנהנה ממנו, אף שהוא גורם להיזק, צריך לברך עליו, מאחר שסוף סוף נהנה באכילתו. שדוקא בשמן זית שמזיק לכל העולם, אמרו חכמים שאין לברך עליו כששותהו לבדו.

יט. סוכר הנעשה מקני סוף, מברך עליו שהכל. ואם מונחים לפניו פריות העץ ופירות האדמה וסוכר, נכון שיברך "בורא פרי העץ" על פרי העץ שלפניו, וכן "בורא פרי האדמה" על פרי האדמה, והסוכר ייפטר ממה נפשך, ולא יברך עליו כלל. ובשבת שצריך להרבות בברכות כדי להשלים מאה ברכות, רשאי לברך תחילה שהכל על הסוכר, ויכוין בפירוש שלא לפטור את פירות העץ והאדמה שלפניו, ואחר כך יוכל לברך על פרי העץ ועל פרי האדמה.

כ. תמרים שנתמעכו לגמרי, ברכתם "בורא פרי העץ". ואין חילוק אם מעכם ביד, או מעכם במכונה, מיקסר, וכן כל שאר מיני פירות או ירקות שנתרסקו, מברך עליהם כברכתם. ולכן על המאכל הנקרא "פיריה" שהוא תפוח אדמה מרוסק, מברך עליו "בורא פרי האדמה".