דיני ברכת פירות האילן, דיני ברכת פירות הארץ,ועוד
סימן רב – דיני ברכת פירות האילן (המשך)- א.האוכל כשיעור תמרים מעוכים, מברך עליהם לבסוף ברכה אחרונה, על העץ ועל פרי העץ. וכן בכל כיוצא בזה.
סימן רב – דיני ברכת פירות האילן (המשך)
א. האוכל כשיעור תמרים מעוכים, מברך עליהם לבסוף ברכה אחרונה, על העץ ועל פרי העץ. וכן בכל כיוצא בזה.
ב. האוכל משמש מרוסק (הנקרא לדר, או קרמדין) כיון שגם שמו נשתנה, ונעשה על ידי בישול עם תערובת סוכר, נהגו לברך עליו שהכל. אבל אפשר לברך עליו בורא פרי העץ, ואין בזה חשש ברכה לבטלה, שהרי בדיעבד אם בירך עליו העץ לכולי עלמא יצא, שהרי לא שיקר בברכתו, וכל שאין הברכה שקר, לא נחשב כברכה לבטלה. וכיון שבדיעבד אין זו ברכה לבטלה, יכול אף לכתחילה לברך העץ.
ג. צנון מרוסק על ידי פומפיה דקה או מיקסר, מברך עליו בורא פרי האדמה. וכן גזר שנתרסק על ידי פומפיה דקה, מברך עליו בורא פרי האדמה.
ד. האוכל פרי הנקרא "סאברס" (צבר), יברך עליו "בורא פרי העץ", ואם זו אכילתו הראשונה בשנה זו, יברך עליו גם שהחיינו.
ה. האוכל חרובים, שיצאו מכלל בוסר, מברך עליהם "בורא פרי העץ", ואף על פי שאכילת החרובים מזיקה לבריאות, יש לברך עליהם.
ו. לימון הנאכל על ידי הדוחק, מברך עליו שהכל. ואם רוצה לברך עליו בורא פרי העץ, שפיר דמי. ואם אינו נאכל אף על ידי הדוחק, אינו מברך עליו כלל. ולימון שיש בו מתיקות והחיך נהנה ממנו, מברך עליו העץ.
ז. לימון שאינו נאכל בפני עצמו, ונותן עליו סוכר ואוכלו, מברך עליו בורא פרי העץ.
ח. השותה מים בבוקר עם השכמה, אף על פי שיש הטוענים שהדבר מזיק לבריאות, אם הוא צמא יש לו לברך על המים שהכל, כיון שסוף סוף יש לו הנאה בשתייתו. וכן מי שנפל למשכב והרופא אסר עליו לאכול איזה מאכלים, ובכל זאת אוכלם, חייב לברך עליהם ברכת הנהנין, כיון שסוף סוף נהנה באכילתו. ויש אומרים שאם הדבר יזיק לו מיד עם האכילה, אין לו לברך על זה ברכת הנהנין.
סימן רג – דיני ברכת פירות הארץ
ט. על פירות הארץ מברך "בורא פרי האדמה".
י. על תות שדה מברך בורא פרי האדמה. אבל על תותים הגדלים בעץ, מברך בורא פרי העץ.
יא. על הבננה מברך בורא פרי האדמה. וכן פשט המנהג. ואם טעה ובירך על הבננה בורא פרי העץ, בדיעבד יצא.
יב. פרי הפאפיה דינו כדין ירק, ולכן מברכים עליו בורא פרי האדמה. והחצילים מברכים עליהם בורא פרי האדמה.
יג. על פופקורן שהוא תירס מנופח, מברכים בורא פרי האדמה. וכן על חיטה מתוקה (שלווה) מברכים בורא פרי האדמה. והמברך שהכל יש לו על מה שיסמוך.
יד. ורד מבושל בדבש שניכרת צורתו, אפשר לברך עליו בורא פרי האדמה, כדעת מרן השולחן ערוך, אף שהמנהג לברך עליו שהכל.
טו. שומשומין או בוטנים המודבקים בדבש או סוכר, מברך עליהם בורא פרי האדמה. אבל אם הרוב דבש והשומשומין הם מעטים, מברך עליהם שהכל נהיה בדברו. ואגוזים שטיגנם בדבש, מברך עליהם בורא פרי העץ. על חלבה העשויה משומשומין מרוסקים עם תערובת סוכר, ברכתה שהכל נהיה בדברו, הואיל ויש בה תערובת מרובה של הסוכר, ונשתנה שמו ומראיתו, וכן המנהג.
טז. המנהג פשוט לברך על העגבניה (טומאטוס) בורא פרי האדמה. (כשאוכלים שלא בתוך הסעודה).
יז. על פירות הגדלים באילני סרק, כגון הפיניונס, מברך עליהם שהכל נהיה בדברו. ואם בירך בורא פרי העץ, יש לו על מה שיסמוך.
יח. על תפוח אדמה מברכים בורא פרי האדמה. (ואם אכל תפוח אדמה מטוגן בשמן, אין צריך ליטול ידיים מדין טיבולו במשקה, כיון שלא טיגנו בשמן זית).
סימן רד – דיני הברכות על יתר המאכלים
יט. על כל דבר שאין גידולו מן הארץ, כגון בשר בהמה חיה ועוף, דגים, ביצים, חלב, מים, גבינה, מלח וכו’ – מברכים "שהכל נהיה בדברו". ואם בירך על הגבינה או על החלב או על הבשר "בורא פרי האדמה", לא יצא ידי חובה וחוזר לברך שהכל.
כ. על קציצות בשר, אף שיש בתוכו תערובת של תפוח אדמה וכו’, מברכים שהכל. וכן על שניצל מברכים שהכל. (אף שנתנו עליו מעט קמח לדבקו עם הביצה קודם הטיגון). ואין חילוק בזה בין שניצל הנעשה בבית, לבין שניצל הנעשה באולמות ובתי מלון.
כ"א אב התשע"ה
8/06/2015
משמש, ורד, שלוה.
סימן רב. סעיף ב: הטעם ששמו השתנה אינו עיקר כלל ואתה עשיתו עיקר ובגמרא למדו לברכת התמרים דבמיליתייהו קיימי בהשתנה שם התמר לטרימא הרי שאין נפקא מינה בשמו השתנה. ומש''כ וכיון שבדיעבד אין זו ברכה לבטלה, יכול אף לכתחילה לברך העץ ע''כ קשה וכי כל שבדיעבד יצא לכתחלה ינהג כן? אלא הטעם ראה בילקוט יוסף באורך לפי שדעת מרן השלחן ערוך לברך בפה''ע גם על הקאמרדין. סימן רג. סעיף יג: זה לשון הילקוט יוסף אבל אינו מדוקדק דאין שום פוסק הסובר דעל השלוה מברך שהכל לכן המברך שהכל על השלוה אעפ''י שיצא אין לו על מה לסמוך אלא רק על הפופקורן וראה בהערה שם שהאמת אתי. סעיף יד: הורד שכתב מרן סי' רד סעיף יא מיירי בשחוק היטב כמבואר בבית יוסף.
כ"א אב התשע"ה
8/06/2015
סימן רב. סעיף ב: הטעם ששמו השתנה אינו עיקר כלל ואתה עשיתו עיקר ובגמרא למדו לברכת התמרים דבמיליתייהו קיימי בהשתנה שם התמר לטרימא הרי שאין נפקא מינה בשמו השתנה. ומש''כ וכיון שבדיעבד אין זו ברכה לבטלה, יכול אף לכתחילה לברך העץ ע''כ קשה וכי כל שבדיעבד יצא לכתחלה ינהג כן? אלא הטעם ראה בילקוט יוסף באורך לפי שדעת מרן השלחן ערוך לברך בפה''ע גם על הקאמרדין. סימן רג. סעיף יג: זה לשון הילקוט יוסף אבל אינו מדוקדק דאין שום פוסק הסובר דעל השלוה מברך שהכל לכן המברך שהכל על השלוה אעפ''י שיצא אין לו על מה לסמוך אלא רק על הפופקורן וראה בהערה שם שהאמת אתי. סעיף יד: הורד שכתב מרן סי' רד סעיף יא מיירי בשחוק היטב כמבואר בבית יוסף.