דיני חמץ בערב פסח,ערב פסח שחל בשבת ועוד

 

 

א. חמץ משש שעות ביום י"ד אסור מן התורה בין באכילה בין בהנאה, וחכמים אסרו את החמץ באכילה שתי שעות קודם, ולכן אסור לאכול חמץ ביום י"ד מסוף ארבע שעות ומעלה. וחושבים השעות בשעות זמניות מעמוד השחר עד צאת הכוכבים. ועמוד השחר הוא שיעור שעה וחומש קודם הנץ, (ולא כמו שמחשבים בלוחות הנפוצים בארץ זמן עמוד השחר שעה וחצי קודם הנץ). (ילקו"י א/קלז. חזו"ע ב/לז)

ב. מסוף ארבע שעות עד סוף חמש שעות, החמץ מותר בהנאה, ורשאי למוכרו לגוי, או להאכילו לבהמה ועוף, ובלבד שיעמוד לראות שלא יצניעו החמץ, ויבער מה שישיירו. ומתחילת שעה ששית עד סופה אסור בהנאה מדברי סופרים, לכן יזדרז לבטל לפני כן, שמשעה שנאסר בהנאה אין הביטול מועיל. (חזו"ע ב/לח)

 

 

 

 

ג. יש להקדים דרשת שבת הגדול ליום שבת ז’ ניסן, ומכל מקום גם בשבת ערב פסח, שהוא שבת הגדול, לעת ערב, יש לדרוש בדברי אגדה, בסיפור יציאת מצרים, ודברי מוסר. (חזו"ע ב/יח)

ד. ערב פסח שחל להיות בשבת, בודקים את החמץ ביום חמישי בערב, אור ליום ששי י"ג בניסן, והבדיקה צריכה להיות לאור הנר, ומברכים לפני הבדיקה ככל שנה. ולאחריה אומר: "כל חמירא דאיכא ברשותי דלא חויתיה ודלא ביערתיה ליבטיל ולהוי כעפרא דארעא". ויש להזהר להצניע החמץ שנשאר ונועד לאכילה ליום ששי ויום שבת, בפינה מיוחדת, שלא יתפזר אנה ואנה ויצטרך בדיקה נוספת אחריו. (חזו"ע ב/מא)

ה. ערב פסח שחל בשבת, מעיקר הדין אין צריכים הבכורים להתענות כלל, ומכל מקום אם אפשר לבכורות להשתתף בסיום מסכת או כשאר סעודות מצוה, כגון ברית מילה, ופדיון הבן, וסעודת חתן וכלה, טוב לעשות כן. ואב שרגיל להתענות בכל שנה בערב פסח בשביל בנו הבכור עד שיגדל, פטור לגמרי בשנה זו מהתענית. וכן נקבות בכורות פטורות לגמרי בשנה זו מהתענית, ואין צריך שישתתפו בסיום מסכת לפטור עצמן מתענית.

ו. אף על פי שביום ששי שהוא יום י"ג בניסן מותר לאכול חמץ כל היום, מכל מקום טוב לבער החמץ בערב שבת בשעה חמישית, כמו בערבי פסחים של שאר שנים, וישאיר מן החמץ מזון לשתי סעודות של שבת בלבד, לליל שבת, וליום שבת שחרית, ואין צריך לבטל החמץ שנית בשעת הביעור ביום ששי. אלא יבטלנו בשבת בבוקר, לפני זמן איסורו, ואין לבשל לשבת זו תבשילי חמץ הנדבקים בכלים, כגון דייסא של קמח, כרי שלא יצטרכו להדיח הכלים בשבת לאחר הסעודה, שהרי הדחה זו אינה לצורך השבת. (חזו"ע ב/מא)

ז. מותר לעשות מלאכה ביום ששי כמו בשאר ערבי שבתות של כל ימות השנה, ואפילו מלאכה מקצועית, וכמבאר לעיל, ובלבד שישתדל להכין צורכי הפסח כראוי. וממנחה קטנה דינו ככל ערב שבת. (יבי"א ו/מז. חזו"ע ב/פג)

ח. עלי החסה שיוצאים בהם ידי חובת מצות אכילת מרור בליל פסח, יש לבודקם היטב בערב שבת מן התולעים שבהם, ויניחו אותם במטלית לחה או במקרר עד לליל הסדר, כדי שלא יכמושו, אבל לא יתנם במים מערב שבת.

ט. ביום שבת ישכימו להתפלל שחרית עם הנץ החמה, ולא יאריכו בתפילה בניגונים ובפיוטים, וכן ישתדלו לא להעלות עולים נוספים לספר תורה, אלא ז’ עולים לחובת היום בלבד, כדי להספיק לסיים סעודת שחרית לפני זמן איסורו של החמץ. וההפטרה ברוב הקהילות "וערבה לה’ מנחת יהודה וגו’, זולת במקום שהמנהג ברור להפטיר בהפטרת השבוע, שאז לא ישנו ממנהגם.

י. יזהר מאד בסעודתו שלא יתפזרו פירורי לחם לכל עבר, ומיד לאחר הסעודה יצניע כל כלי החמץ במקום מיוחד, וינער המפה מפירורי החמץ שעליה אל תוך פח האשפה ויצניענה עם כלי החמץ. ואם נשארו פרוסות שלימות מהלחם, יפוררם עד שלא ישאר בכל אחת מהן אלא פחות מכזית, ואחר כך יזרקם לפח האשפה. ומותר לכבד את ריצפת הבית במטאטא לנקותה שלא ישאר אפילו משהו של חמץ, וירחץ ידיו היטב, וכן ישטוף פיו במים שלא ישאר שם פירורי חמץ. וטוב לנקות החמץ שבין שיניו בקיסם, ובזהירות שלא יחבל ויוציא דם. ושיניים תותבות יש לנקותם היטב ולשוטפם ולהדיחם במים חמים של כלי שני ודיו, ולאחר הסעודה יבטל החמץ, כערב פסח של כל שנה.

יא. אין איסור אכילת המצה בשבת ערב פסח, אלא מהבוקר, אבל בליל י"ד בניסן מותר לאכול מצה. וכן מותר לאכול בערב פסח מצה עשירה, שנעשית מקמח כשר עם מי פירות וסוכר בלבד עד שעה עשירית. (יחו"ד ו/כז)

יב. מותר לאכול מצה מבושלת בערב פסח, ואף להחולקים כל שנתבשלה לפני פסח, אין איסור כלל באכילתה בשבת ערב הפסח. והוא הדין למצה מטוגנת שמותרת באכילה בערב פסח. (יבי"א ו/לט)

יג. כדי שלא יצטרך להשאיר חמץ בביתו בשבת, ויבוא לידי חשש מכשול, ישנה עצה טובה לנהוג לבער את החמץ מכל וכל בערב שבת, ולהצניע הכלים כבכל ערב פסח, ויקיים מצות סעודות שבת במצות מטוגנות או מבושלות, כשהן שלימות, וכשעושה כן יש לו לבטל החמץ בשעת ביעורו בערב שבת, ומברך על זה המוציא וברכת המזון.

יד. נכון לעשות סעודה שלישית במצה מבושלת, ויש להקדים סעודה זו לפני סוף שעה תשיעית מהיום, (בערך בשעה 2.30 אחר הצהרים), כדי שיוכל לאכול את המצה בלילה לתאבון. ואם נתאחר לעשות סעודה שלישית, יוכל לעשותה אפילו לאחר מכן, ובלבד שיאכל פחות מכביצה פת, (קרוב לחמשים גרם). ואם רוצה לקיים מצות סעודה שלישית במצה עשירה, יברך עליה מזונות ועל המחיה.

טו. אין לטלטל מצה בשבת, משום מוקצה, וכל זה במצה השמורה והמיוחדת לסדר ליל פסח, אבל מצה רגילה שמותרת באכילה לילדים קטנים שאינם מבינים בסיפור יציאת מצרים, מותרת בטלטול. וכן מותר לקחת אותה לצרפה ללחם משנה. (ילקו"י שבת כרך ב’ עמ’ שמב) אין לסדר את השולחן והכלים בשבת ערב הפסח לצורך ליל הסדר, אלא עד לאחר צאת השבת, שאין שבת מכין ליום טוב. (פר"ח פמ"ג חמ"ד. ילקו"י שבת ב’ עמ’ רכג)

טז. במוצאי שבת אומרים בתפילה "ותודיענו". ואם שכח ונוכר באמצע הברכה, חוזר ואומר ותודיענו. ואם חתם "ברוך אתה ה"נ ולא אמר בתפלה "ותודיענו", כשיבוא להדליק הנרות יאמר תחילה "ברוך המבדיל בין קודש לקודש" בלי שם ומלכות. ויש לברך על ההדלקה קודם ההדלקה, ואין להן לברך שהחיינו.

יז. אף כשחל ערב פסח בשבת נכון לעשות בליל הסדר שני תבשילים, והזרוע מותר לצלותו בליל יום טוב של פסח, אף במקומות אלו שנהגו שלא לאכול צלי בלילי פסחים.

יח. בקידוש של ליל הסדר אומר: "יקנה"ז". יין, קידוש, נר, הבדלה, וזמן. ואשה שקדמה ובירכה שהחיינו בהדלקה, לא תחזור לברך שהחיינו בקידוש. אבל אם שומעת קידוש מבעלה, תענה אמן גם אחר ברכת שהחיינו. [ובשאר ימים טובים אם קדמה ובירכה שהחיינו בהדלקה, אינה עונה אמן אחר ברכת שהחיינו שבקידוש].

 

 

 

 

יט. כיצד מצות ביעור חמץ ? שורפו או מפוררו לפירורים דקים וזורהו לרוח או זורקו לים, והמנהג לשורפו. ולכן טוב שיפרסנו לפני שישרפנו לפרוסות דקות כדי שתשלוט בו האש היטב עד שישרף כפחמים. ואם אינו עושה כן, ישפוך עליו נפט שימאס לאכילה. (חזו"ע ב/מ)