דיני מים אחרונים

 

א. הנוהגים ליטול מים אחרונים על ידי הכנסת ידיהם לקערה עם מים, יש להם על מה שיסמוכו

ב. יש שנוטלים מים אחרונים מתחת לשולחן, ויש להם על מה שיסמוכו, מאחר שאין בני אדם עוברים שם. ואף שלפעמים מסלקים השולחן, מכל מקום המים יתגנבו ביני וביני.

ג. אין נוטלים מים אחרונים במים חמים שהיד סולדת בהם.

ד. לא ירבה במים אחרונים, ועל כל פנים צריך לרחוץ י"ד פרקי אצבעותיו. ואם היו ידיו מזוהמות, ירחץ ידיו כדי להעביר הזוהמא. שלא לשם מים אחרונים, ושוב יחסור ויטול במים מועטים לשם מים אחרונים.

ה. אף שמעיקר הדין אין צריך לנגב הידים, מכל מקום טוב ונכון לנגבם.

ו. ראוי שלא לנגב את ידיו בבגדיו, דשמא גם בניגוב ידיו מנטילה הדבר קשה לשכחה.

ז. יזהר שיהיו המים אחרונים מועטים ולא ירבה בהם, ואם ידיו מזוהמות הרבה מן התבשיל שאכל, וכן פיו ושפמו, שצריך להם הרבה מים ברחיצתם, יש אומרים שטוב שירחצם קודם נטילת ידים מים אחרונים אדעתא לאכול עוד אחר כך, ויהיו אלו כמים אמצעיים ויאכל פת. ואחר כך יטול מים אחרונים במעט מים. ויש אומרים שאין צריך להחמיר בזה כל כך, ורשאי להעביר את ידיו לאחר שנטל מים אחרונים על פיו ושפמו. וכן עיקר.

ח. צריך שיפיל את ראשי אצבעותיו למטה כדי שתרד הזוהמא.

ט. אם המסבים הם רבים עד חמישה, מתחילים ליטול מים אחרונים מן המברך. ואם הם יותר, מתחילים מן הקטן ונוטלים דרך ישיבתם, ואין מכבדים זה את זה ליטול עד שמגיעם לחמישה האחרונים. וכיום אין מנהגינו כן, אלא מכבדים את הגדול שבקהל ליטול ידיו תחילה במים אחרונים.

י. אין מברכים שום ברכה על מים אחרונים.

יא. יש נוהגים לומר בעת שנוטלים הידים: "מים אחרונים חובה", או "יחיד ורבים הלכה כרבים".

יב. מים אחרונים ניטלים בכל מיני משקים, חוץ מיין. ועדיף ליטול במים הראויים לשתיה. ויש להתיר ליטול מים אחרונים ממים שנשארו בכוס לאחר שסיים שתייתו.

יג. יש אומרים שמי שמהלך בדרך לכתחילה לא יאכל אלא אם כן יודע שיש לו מים או שאר משקים כדי ליטול מהם מים אחרונים. וכשאין לו מים או שאר משקים, אם יודע שהם לפניו במרחק ד’ מילין, צריך ללכת לשם, ויאכל שם, ולאחריו מהלך מיל אחד, וכדין מים ראשונים. ומאחר ויש אומרים שאין דין מים אחרונים נוהג בזמן הזה, לפיכך המיקל בזה לאכול לכתחילה כשאין לו מים או שאר משקים למים אחרונים, יש לו על מה שיסמוך. וכולי עלמא אם גם אחר מהלך ד’ מילין לפניו, או מיל אחד לאחריו, אין לו מים, ראוי לכתחילה לאכול, ובסיום אכילתו ינקה ידיו בעפר או במידי דמנקי, אבל לא מועיל לנקות את אצבעות ידיו על ידי הרוק שבפיו, והמיקל בזה יש לו על מה שיסמוך.

יד. מעיקר הדין מותר לברך ברכת המזון בעת שהכלי שנטלו לתוכו "מים אחרונים", מונח לפניו על השולחן עם המים האחרונים שבתוכו. וממידת חסידות טוב ונכון להסיר את הצלוחית עם המים האחרונים שבתוכה, בעת ברכת המזון אל מחוץ לשולחן, או לצדדים, כן המנהג.

טו. המודד מלח אין צריך אחר כך ליטול את ידיו. וכן הנותן מלח על קישואים או מלפפון חי, אין צריך ליטול את ידיו.

טז. אין לדבר דברים בטלים בין נטילת מים אחרונים לברכת המזון, כי צריך להסמיך את הברכה לנטילה. ואם עבר ודיבר בין הנטילה לברכת המזון, יחזור ליטול שוב מים אחרונים.

יז. מותר לצאת לחדר אחר, או למטבח, כדי ליטול שם מים אחרונים, ואין לחוש שמא על ידי שעוקר ממקומו ישכח מלברך ברכת המזון.

יח. יש הנוהגים לומר כמה פסוקים בין נטיל ידים של מים אחרונים לברכת המזון.

יט. מי שמתו מוטל לפניו (עדיין לא נקבר), והוא מהמתים שחייב להתאבל עליו, אף על פי שאוכל בלי ברכת המוציא ובלי ברכת המזון, מכל מקום חייב ליטול ידיו מים אחרונים בסיום האכילה.