הילדה חזרה

לפני כחודש הבת הבכורה שלי חזרה הביתה בוכה, "התקלקל לי הסלולרי", היא התייפחה ביבבות בלתי נשלטות, "שמתי אותו בתיק ליד בקבוק מים" (ניגוב של טישו) "והמים נזלו מהבקבווווווווק" קראה בזעקת ייאוש ופרשה לחדר שלה.

האמת? שמחתי, אבל היא הייתה כל כך שבורה שלא רציתי להיראות מזלזלת. שמחתי גם שהילדה יודעת לזעוק זעקות מרות, זה עשוי לעזור לה בתפילות.

ידעתי שהסלולרי שלה התקלקל כי בתקופה האחרונה היא הייתה מכורה ללא שליטה. נכון, אני זאת שאמורה להיות עם היד על הדופק, אבל לאחרונה גם לי לא היו כוחות להיות כל היום שוטר. כך יצא שהיא בילתה יותר מדי זמן עם הסלולרי ולא חוותה כמעט את המציאות בבית. היה לי ברור שהקב,ה התערב ושם את הגבול במקום שבו היא ואני נכשלנו. הוא כל כך מרגש אותי, אבא שלי בשמים, שהוא דואג לי ולחינוך ילדיי, ממש השגחה פרטית. זה מה שניסיתי להסביר לבתי כשהיא קצת נרגעה, אבל היא רק חזרה על עצמה במנטרה בלתי פוסקת – "תקנו לי חדשששששש".

היה ברור לנו שלא נקנה לה מכשיר חלופי כל כך מהר, אבל אמרנו לה שאנחנו "חושבים על זה" כדי שתירגע.

הימים הראשונים היו מאוד קשים עבורה. היא הסתובבה בבית כמו רוח רפאים ולא ידעה מה לעשות עם עצמה. אבל אחרי כמה ימים חזרתי הביתה וראיתי שהיא סידרה את כל ארון הבגדים שלה. יום למחרת היא גם קרצפה את החדר. אחרי הצהריים פתאום ראיתי אותה יושבת עם האחים הקטנים שלה ומשחקת בקלפים. היא גם התנדבה לעזור לאחיה בשיעורי הבית והתחילה ללמוד ברצינות למבחנים ולהוציא ציונים טובים.

לאט לאט, שמתי לב שחזרה לי הילדה. פתאום היא הייתה נוכחת בחיינו – צוחקת, רוקדת, מלטפת, חיה. התחלתי לבלות איתה הרבה יותר זמן מבעבר והלבבות שלנו נפתחו.

הדבר המדהים במיוחד הוא שהיא הפסיקה לצעוק ולהתרגז. זה ניכר במיוחד דווקא בתמונות, בהן רואים בבירור את ההבדל בפנים כמו התרככו, נהיו חלקות ונקיות יותר. בקיצור, הילדה נרגעה וחזרה להיות שמחה.

מאמרים נוספים בנושא:

המאמן האישי שלו

לפטר את נני הדיגיטלית

אגודלים מכורים

הגנב מכף היד

המכורים

פילטרים בחינוך הילדים

אהבה של אמא

הנוסחה המוצלחת: תנו את מה שיש!

עובדים בלהיות הורים

היא עדיין בכתה מדי פעם שנקנה לה מכשיר חדש, "כל החברות שלי עם טלפון ורק לי אין. היום היה שיעור עם טלפונים ונאלצתי לקחת את של המורה – את יודעת איזו השפלה זאת? וגם בבני עקיבא כולם מחזיקים את הטקסטים להצגה בסלולרי, ורק אני בלי טקסט".

כמובן שהצעתי לה להדפיס אותו, אבל היא ילדה שהמעמד החברתי מאוד חשוב לה וקשה לה להיות יוצאת דופן.

"בקבוצת הוואטסאפ הם קובעים כל מיני דברים ורק אני לא יודעת כלום" היא בכתה, ואני שמחתי שנמנע ממנה להתערב ולהתערבב, לריב ולחטוא בלשון הרע ורכילות.

בסופו של דבר, ידעתי שלא אוכל להשאיר אותה בלי מכשיר. אני לא מספיק חזקה לעמוד מול הטיעון "לכולם יש". אולי בגלל שעל אמא שלי זה לא עבד ואני שנאתי את זה. אז נכון שזו לא ממש סיבה טובה, אבל הקב"ה יעזור לי כי אני אמא רחמנית מדי. אחרי יותר מחודש קניתי לה מכשיר משומש. עשיתי זאת בלב כבד ובתחושה כאילו אני קונה רעל לילדה שלי.

מצד שני, יש מקרים בהם אנו נותנים לילדים שלנו דברים שמזיקים להם כמו ממתקים, ריטלין וכדומה.

אבל אם אתה מאמין שאפשר לקלקל, תאמין שאפשר לתקן, ובמקום שאני לא יכולה לסמוך על עצמי לפחות אוכל לסמוך על בורא עולם שיעזור לי להיות עם היד על הדופק, ושימנע מהרעה החולה הזאת לגנוב לי את הילדה.

ואמרו אמן!

* * *

שרון רוטר, מוסיקאית יוצרת זמרת וכותבת, מקדמת נשים יוצרות. רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com