המשחק האמיתי

אחד המורים הסביר את כללי המשחק: "הגעתם לבית משוגעים! צריך להיות לא שפוי כדי להיות שחקן...", יסמין הרגישה שהיא נכנסת לעולם חסר גבולות.

7 דק' קריאה

עודד מזרחי

פורסם בתאריך 06.04.21

אחד המורים הסביר את כללי המשחק:
"הגעתם לבית משוגעים! צריך להיות לא
שפוי כדי להיות שחקן…", יסמין הרגישה
שהיא נכנסת לעולם חסר גבולות.
 
 
יסמין בת ה-15 נפגשה בפארק הלאומי עם אביה הגרוש מאמה. לפתע הודיע לה שהוא חוזר בתשובה. הוא סיפר לה בהתלהבות כי הבורא נגלה אליו בחלום בדמות נשר, ועל דרכו החדשה, שבה מצא את אושרו. יסמין נדהמה. היא הייתה אז לפני החלטה באיזה תיכון ללמוד. אביה הביע דאגה מכל הדברים השליליים שעלולים לקרות לה בהמשך הדרך החילונית, והציע שתחזור בתשובה. אפילו דיבר עמה על שידוך. זה היה כבר יותר מדי. היא התרחקה מאביה. וכאשר התקשר, ניתקה את הטלפון.
 
יסמין לא אהבה את לימודי התיכון. הראש שלה היה במקום אחר, חושב מחשבות ושואל שאלות. היא הרגישה שעדיף להתעדכן באקטואליה מאשר לעסוק בתיאוריות. נולד בתוכה רעב למשחק תיאטרלי. הייתה בה צעקה פנימית לביטוי. בגיל 17 יצאה מבית אמה ועברה להתגורר בדירה שכורה. היא הסתובבה בחברת אמנים, והשתתפה בסרטים מזדמנים. בגיל 20 החלה ללמוד בבית-ספר למשחק "בית צבי" ברמת-גן. אחד המורים הבהיר להם את כללי המשחק: "הגעתם לבית משוגעים! צריך להיות לא שפוי כדי להיות שחקן…"
 
יסמין נכנסה לעולם חסר גבולות. למדה והתאמנה בחזרות משעות הבוקר ועד לשעות הלילה. אין יום ואין לילה, אין יום חול ואין שבת. כל הגוף וכל הנשמה מוקדשים רק לחזרות. בשנתיים הראשונות שיחקה בתפקידים זוטרים, ובסופן קיבלה תפקיד מרכזי של מישהי העובדת בבית משוגעים. התפקיד, שנגד לגמרי את אישיותה, דרש ממנה התמסרות לטירוף, והיא עשתה הכל כדי להצליח.
 
כשהחלו החזרות, נתקלה בבמאי שלא אהב את עצמאותה והחליט להציב במקומה שחקנית אחרת. ככל שרצתה לשחק, כך דחה אותה ושמח להשפילה. היא נקרעה לגמרי, בכתה והרגישה שהיא עלולה לאבד באמת את שפיותה. לאחר שנתיים של תהו ובהו, עזבה את "בית צבי". לאחר כמה סרטוני פרסומת, החליטה לצאת לגמרי ממעגל הקסמים של המשחק, ועסקה במכירת טלפונים ניידים. מדי פעם התקשרו אליה מסוכנות השחקנים, אבל היא סירבה והעניין דעך.
 
יום אחד קיבלה הצעה לשחק תפקיד בטלנובלה הנקראת "לחיי האהבה", שאמורה להיות מוקרנת בטלוויזיה מדי יום במשך חצי שנה. היא הזדהתה עם הדמות הראשית שבסדרה והציעו לה לנסות את כוחה במבחני הבד. היה מדובר בבחורה צעירה, שנולדה באיזו שכונת פשע, ובכל זאת היא מלאת חיים ומתגברת על מכשוליהם. יסמין הרגישה שיש לה קשר חזק עם הדמות. כאשר הגיעה למבחן הבד, התרגשה מאד ושיחקה כמיטב יכולתה. היא יצאה מהמבחן מבלי לדעת אם הצליחה. המבחנים נערכו בשיטת הסרט הנע, כאשר השחקן הוא רק מִסְפָּר המשחק בתורו. כאשר יצאה, חשה שוב שעולם המשחק לא בשבילה.
 
לאחר חודש הודיעה הסוכנת כי המפיקים מעוניינים שתבוא להבחן שוב, אך לא על תפקיד השחקנית הראשית, אלא על תפקיד אחותה הקנאית. יסמין הרגילה את עצמה לחיות ללא משחק וענתה בשלילה, אבל הסוכנת לא הרפתה והיא נעתרה לבסוף. הדמות שנדרשה לגלם הייתה של בחורה מרדנית, כעסנית וקנאית, הרוקמת מזימות. הבמאי ביקש ממנה במבחן הבד להתעצבן ולכעוס והיא יצאה סחוטה. שוב אמרה לעצמה שאין לה כוח למבחני הבד. היא התייאשה לגמרי מהמשחק, אך לאחר תקופה קצרה, הודיעה לה הסוכנת שהיא התקבלה לתפקיד.
 
צילומי הסדרה החלו. איפרו אותה במשך זמן רב, סידרו את שערה, והלבישוה בבגדים לא צנועים שציערו אותה. היא הרגישה כמו בובה שמזיזים אותה בחוטים. כדרכן של הטלנובלות, לא הייתה עבודה פנימית על הדמות.
 
כאשר החלה הסדרה להיות מוקרנת, חלה תפנית בחייה. החלו לזהות אותה ברחוב והיא איבדה את פרטיותה. בגלל ששיחקה היטב, אנשים התייחסו אליה כאילו הייתה הדמות המגולמת, ושאלו: "את באמת מתנהגת ככה בחיים?" והיא ענתה "זה רק משחק", אך ללא הועיל. הדמיון השתלט על המציאות. היא לא אהבה את העובדה שהיא הופכת למפורסמת דרך הדמות השלילית הזאת וניסתה להוכיח שהיא שונה במציאות מדמותה הנראית על גבי האקרנים.
 
עיתוני הנוער ארגנו מפגשים של שחקני הטלנובלה עם בני נוער. כמה שחקנים ישבו סביב לשולחן כמו בתצוגה ובני נוער רבים באו להיווכח שהם באמת חיים… הם שאלו אותם שאלות מגוחכות ובסופו של המפגש עמדו בתור וביקשו חתימות. כל החיוּת של יסמין הייתה שיכתבו עליה בעיתון, שיתייחסו אליה כמה שיותר. היא ציפתה לרגע שבו יראיינו אותה, כדי שתוכל להראות לכולם: תראו אותי! אני קיימת!  
 
יסמין הרגישה שהיא מוכרת את עקרונותיה למען פרוטות של פרסומת. מצד אחד רצתה בתשומת הלב הזאת, אך בפנימיותה אהבה את פרטיותה ושנאה את אור הזרקורים.
 
התפרסמה עליה כתבה בצהובון מספר אחד במדינה. סופר על אביה שחזר בתשובה ועל רגשותיה הקשים כלפיו. העיתון ניסה להציגה בהתאם לדמות שגילמה בסדרה, כבחורה המורדת במוסכמות. מכריה התפלאו על הכתבה וטענו שזו אינה יסמין המוכרת להם. כל חייה התארגנו לפי הסידרה. יחצני הטלנובלה השתדלו להציג את חיי השחקנים כמושלמים. במסיבת הסיום של הסידרה, הביאו לימוזינה והסיעו את השחקנים למלון פאר עם בריכה, ג’קוזי, ושמפניה תוססת. הצופים צפו באירוע היחצני יותר מאשר בסדרה עצמה!
 
לאחר חצי שנה הסתיימו צילומי הסידרה, שהמשיכה להיות משודרת בטלוויזיה. יסמין ישבה בבית באפס מעשה וצפתה בסידרה. כל מה שנותר לה היה להיאחז בפירורי הפרסום. היא רכבה על גלי ההצלחה של הסדרה והתפרנסה מכל מיני חלטורות. הוזמנה כשחקנית לכל מיני אירועי פרסום תמורת תשלום, הפכה למותג שאפשר לעשות ממנו כסף. במשך תקופה התפרנסה רק מהיותה מותג. בני נוער הגיעו כדי לראות את המפורסמים ניצבים לראווה כמו חיות מחמד בכלוב. השחקנים הוקפו בשומרים כדי שלא יקפצו עליהם המעריצים השוטים. יסמין חשה סלידה מהולה בשעשוע.
 
באותה תקופה התקשר לפתע אביה כדי לברכה על יום הולדתה ה-23, והפעם לא ניתקה את הטלפון. היא נסעה לשכונת ויז’ניץ ברחובות כדי לבקרו. אביה היה נשוי בשנית ואב לילדים קטנים. חייו לא עניינו אותה, אבל היא כיבדה אותו ובאה לבקרו בחג סוכות עם מכנסיים וחולצה. האב לא הציג אותה לילדיו כבתו (ואחותם) אלא כ"דודה". הוא ניסה לקרבהּ בעדינות, אבל היא הרגישה רחוקה ומאורח חייהם. אחיה ראה את עקבי נעליה הגבוהים ואת ציפורניה המלוטשות ושאל בתמימות: "תגידי דודה, את גויה?…"  
 
לאחר תקופה משפילה של עבודות מזדמנות, התקשרו מחברת ההפקות: "רציתי להודיע לך שיש היום אחרי הצהריים אודישן".
"לכבוד מה?"
"אנחנו מתכננים טלנובלה חרדית בשם ‘החצר’?"
"איזה תפקיד עלי לשחק?" 
"מחפשים מישהי שתשחק את הבת של גבאי בית-הכנסת, בחורה דתייה בת 17, מדריכה לארגון נערות בשם ‘בתיה’. מדובר בבחורה טובה וצנועה שמתקשים למצוא לה שידוך".
 
יסמין הרהרה בכך שהדמות המוצעת לה הפעם הפוכה לגמרי ממי שגילמה ב"לחיי האהבה". היא מיהרה לסוכנות כדי לקבל את הטקסט למבחן הבד. הרגישה שיהיה מגניב לשחק דתייה. כעת הצטערה על כך שאינה קרובה יותר לאביה, הרי הייתה יכולה להצליח, אם הכירה יותר את חייו.
 
זו הייתה הפעם הראשונה שלא הייתה צריכה להיראות יפה ומאופרת. לפתע עליה להיות צנועה! היא התלבשה בבגדי החורף שלה: חצאית, חולצה סגורה ומכופתרת ונעליים סגורות. הביטה על עצמה במראה והתמוגגה מהמראה הצנוע. משהו התחולל בקרבה.
 
בסדרה היה מסופר על שוטר מוסווה, שמחופש לאברך ליטאי, הבא להתגורר בבית הגבאי כדי לפענח גניבה ארכיאולוגית בחצר החסידית. בתו של הגבאי (יסמין) נקלעת למצב שיש ביניהם יחוד והיא נלחצת ופותחת את דלת הכניסה לבית. היא מסבירה לו שהיא מדריכת בנות וכן שהיא מנגנת בגיטרה ושאסור לפי ההלכה לאישה לשיר בפני גברים. כאשר הגיעה למבחן הבד, שאל אותה הבמאי ברצינות: "אפשר ללחוץ לך את היד?", יסמין הופתעה וחשבה: הוא באמת חושב שאני דתייה? הדבר מצא חן בעיניה והיא ענתה בצחוק: "לא, אני לא דתייה…" 
 
היא עברה את המבחן בהצלחה, ולאחר שבוע התבשרה שהתקבלה. מיד נסעה לרחובות וסיפרה לאביה ואחיה בהתלהבות שקיבלה טקסט שיש בו גם אידיש. האב חייך והילדים הציעו את עזרתם. היא יצאה כדי להביט בנשי ויז’ניץ בשכונה. ראתה שתי בנות חסידיות שהקסימו אותה והתבוננה היטב בהתנהגותן כדי להתכונן לתפקיד.
 
ביום הראשון של הצילומים, אמר לה המפיק: "את יותר מדי יפה בשביל התפקיד, אנחנו חייבים לכער אותך…" היא עברה לחדר האיפור, ובמשך יום שלם ניסו לכערה. לבסוף הוחלט לְעַבּוֹת את גבותיה ולהרחיב את אפה. היא הייתה מאושרת: לראשונה מתייחסים רק לכישרונה ולא ליופייה. במשך חודש הצילומים השתנתה הווייתה. עד כה הייתה רגילה למצוא חן בעיני בני המין השני, ולפתע הרגישה שהתחפושת של הדתייה מגינה עליה. תמיד רצתה בתוכה שיסתכלו על פנימיותה והנה חלומה מתגשם! ההסתגלות לדמות לא הייתה קלה, אבל נשמתה התאהבה בה. היא ממש חיה את הבחורה הדתייה בחיי היום יום. זו הייתה הפעם הראשונה בחייה שהייתה שלמה עם דמות שגילמה.
 
במשך חודש הצילומים למדה מהם קידוש, יחוד, שידוך, הכשר ויראה מהרבי. נפתח לה עולם חדש של תחושות שלא הכירה. כאשר שיחקה ב"לחיי האהבה" הייתה מכורה לתוצאה שעל גבי  המסך, ואילו כעת בקושי צפתה ב"החצר".
 
לאחר שהסתיימו הצילומים, פנה אליה סטודנט לתיאטרון כדי להשתתף בהצגה בשם "מעשה נורא". "מעשה נורא" כשמו כן הוא. מסופר בו על מלאך מט"ט, ועל השטן ואשתו המנסים להדיח צדיק מעבודת השם. יסמין הייתה צריכה לשחק את אשת השטן. המחזה היה מופשט ומטורף יותר מכל מה שהכירה עד כה, ממש ההיפך מהתפקיד שגילמה ב"החצר". הוא כלל מדיטציות, הקטרת קטורת ופולחני אש. בשלב מסוים הרגישה שהיא מוכרחה להתנתק מהאווירה המכושפת הזאת ולברוח לצפון.
 
יסמין קבעה עם ידיד בשם ערן לנסוע לצפת. הוא הציע לבקר שם את ידידתם המשותפת, יַמִיָה. הם הגיעו לביתה של ימיה הממוקם מול שכונת כנען המשקיף על העיר. ימיה, שעבדה בפאב בראש-פינה, נראתה רגועה ורוחנית ויסמין נשארה ללון אצלה, שם גילתה ספרים מעניינים על רוחניות וקבלה. בבוקר נסעו לנהר הירדן למקום מיוחד ושומם מאדם. כאשר הגיעו, התיישבו מתחת לעץ ענקי, שמבעד לענפיו הציצו קרני השמש. הייתה תחושה מאוד רוחנית ונפלאה. יסמין החלה לקרוא בקול רם מתוך ספר קבלה.
 
לאחר שחזרה לתל-אביב, החליטה להיפטר מהתפקיד השטני של "מעשה נורא". בעקבות החלל הפנוי שנפער בחייה, חשה חוסר מנוחה גובר. היא הרגישה אי-שקט מוחלט וידעה שעליה למצוא מחדש את דרכה. לאחר שבועיים של סערת נפש, חזרה לצפת. ימיה פוטרה מעבודתה, והן תכננו לעבור יחד לדירה שכורה בתל-אביב וללמוד קבלה. הן ביקרו בנחל דן ובקברי צדיקים, הסתובבו בעיר העתיקה בצפת, ברובע האמנים וברובע הדתי. יסמין התבשמה מהאווירה הקסומה.
 
כאשר חזרו לתל-אביב, הלכו למועדון שבו ניגן ערן. היא הייתה מאושרת, אבל כולם נראו לה מדוכדכים. חיפשה מישהו מחייך כדי לחלק עמו את אושרה, והבחינה לפתע במיכל, אחותו של ערן, שנראתה שמחה. הן פתחו בשיחה, ואז יסמין סיפרה למיכל שהיא מעוניינת לשמוע שיעור בקבלה.
 
"בדיוק עכשיו חזרתי משיעור בקבלה וחסידות עם רב צעיר בעל פנים שלוות שנקרא יוסי גינזבורג. הוא נותן שיעורים שמתקיימים באופן כמעט מחתרתי, כל פעם במקום אחר, משהו מקסים…"
 
יסמין שמה לב לכך שמיכל לובשת חצאית. "אל תגידי לי שאת חוזרת בתשובה?"
 
"ואם כן?…"
 
יסמין הביטה במיכל המוארת, והרהרה: ‘באמת, אז מה אם כן?…’ היא רצתה לדעת מהו התבלין שגרם למיכל להיות כה מאושרת.
 
הן הגיעו אל "הצריף של ישי", בית בודד מתחת כיפת השמים הממוקם ליד חוף רידינג. הקהל היה מעורב מחסידי ברסלב, חובשי כיפות סרוגות ואחרים. חלק מהבנות הגיעו עם חצאית וחלקן עם מכנסיים. המקום לא נראה לה מאיים. כאשר יצאה מהרכב עם ימיה הלבושה בחצאית, הרגישה בושה על כך שהגיעה עם מכנסיים וחולצה קצרה. היא רצתה שהאדמה תבלע אותה. חשה שהיא מוכרחה להתכסות. אפילו כשביקרה אצל אביה בקרית ויז’ניץ החרדית לא חשה כך. התעורר בקרבה רצון עצום לצניעות. הבנות חשו במצוקתה. מישהי הביאה צעיף והשנייה כיסוי נוסף, עד שנרגעה. היא ישבה בשיעור מול הרב כשעיניה מושפלות. הנשים ישבו לחוד והגברים לחוד. לאחר זמן מה הרגישה שהיא מתחברת לשיעור ולמשתתפיו. לא הצליחה להבין הרבה, אבל קלטה כל מה שהיה נחוץ לה.
 
היו אלו ימי אלול. הרב דיבר על ראש-השנה המתקרב ועל כך שההחלטות שנקבל כעת ישפיעו על כל השנה הבאה. הוא דיבר על הימצאות בצומת דרכים ועל הרצון להתחיל הכל מחדש. עוד דיבר על הצורך להיות עם ההורים בראש-השנה. אז חשבה לחגוג עם אמה. לבסוף דיבר על עומק היחסים שבין האב לבתו, על היראה שיש לבת מאביה ועל הנמשל העליון ליחסים הללו. יסמין ישבה בשיעור ודמעותיה זלגו מאליהן. הבינה שכל חייה ברחה ממשהו, ושכעת היא חייבת להתמודד עמו.
 
לאחר כמה שבועות התקשר אביה כדי להזמינה לחג סוכות.
 
"מה נשמע, יסמין?"
 
"ברוך השם!"
 
האב לא האמין למשמע אוזניו…
 
 

* * * 

ליצירת קשר לסיפור תשובה –  odedmiz@actcom.co.il
(מתוך הספר אור חוזר 1)

כתבו לנו מה דעתכם!

1. נחיק

כ"ו טבת התשע"ה

1/17/2015

יסמין כלנית זכירה את אנא אניטה סתו

2. נחיק

כ"ו טבת התשע"ה

1/17/2015

זכירה את אנא אניטה סתו

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה