המשחק לא מכור! – פרשת השבוע יתרו
פרשת השבוע יתרו - מה אתה רוצה ממני? נולדתי בבית של תורה ומצוות? המשחק מכור – הורגלתי לחיות ככה, ולרקוד לפי החליל של התאוות. כך גדלתי, וכך אני!"
אין פקידת עוון אבות אצל בעלי תשובה
התורה הקדושה מזהירה שבנים יצטרכו לשלם את החובות הרוחניים של הוריהם, כפי שנאמר: פקד עוון אבֺת על בנים (שמות כ, ה).
הבן שואל, וכי מה אני אשם שאבי חטא? למה אני נענש?
מסביר רש"י זצ"ל כאן, מתי הבן משלם בעבור עוון אבותיו, כאשר הוא אוחז במעשיהם הלא מתוקנים. הצדק פועל ממה נפשך, שאם הבן ממשיך בדרך לא טובה בדומה לאביו, מגיע לו לשלם, לא רק על הנזק שהוא גורם אלא על נזקי אביו, כדין יורש שחייב לפרוע את חובות המוריש מתוך הירושה, שכופין את היתומים לפרוע את חוב אביהם (שו"ע חו"מ קז, א). ואם הבן חוזר בתשובה, מלבד שסר מרע, הוא אפילו מתקן את מעשי אביו, וממילא לא נשאר חוב ואין על מה להיענש. קל להבין, אפוא, שלא צריך להיות לבעל תשובה ולו שמץ דאגה על מעשי אבותיו. אדרבה, שישמח, כי בנים בעלי תשובה מזכים את אבותיהם.
את כל העניין אפשר להבין בפשטות דרך משל:
במשך כמה שנים, היתה קבוצה של ריקים ופוחזים שהיו מתגנבים באישון לילה אל תוך בית כנסת, שותים שיכר ועוסקים בדברים בטלים. מדי שבוע, שמש בית הכנסת, לתדהמתו ולתסכולו, היה מוצא בבוקר ערימות של בקבוקים ריקים, שיירי אוכלין ולכלוך, אך מעולם לא הצליח ללכוד את העבריינים בשעת מעשה. לילה אחד, החליט השמש להתחבא בעזרת נשים בתקווה לתפוס את החבורה. והנה, מעשה אבות סימן לבנים, אותו לילה החליטו הבנים של אותם ריקים לערוך משתה שיכר משלהם כמנהג אבותיהם. הפעם, הצעירים הגיעו באישון לילה לבית הכנסת אך לא למטרה קדושה, והחלו לשתות שיכר ולשחק בקוביא. השמש, בריא ובעל בשר, זינק ממקומו כמו נמר על טרף קל, ובעזרת שוט הצליף בבחורים האומללים על ימין ועל שמאל. "מזה שנתיים", הוא התרעם בין צליפה לצליפה, "אני עובד בחינם לנקות את הלכלוך שאתם משאירים לי. עוד מגיע לכם מכות מהקב"ה גם, על מה שעשיתם לביתו! אני אלמד אתכם!" אחד הבחורים בוכה וצועק, "אדוני השמש, זאת הפעם הראשונה שעשינו דבר כזה. אלה אבותינו שמלכלכים כאן מזה שנתיים". כמובן שלא עזר לבן הזה, הוא קיבל הן את המכות המגיעות לו והן את מנת המכות המגיעה לאביו. כל חלקי גופו טעמו את טעם שבט המוסר.
הסיפור עוד לא תם. שוב, חזרו האבות ולכלכו את בית הכנסת. והנה, למחרת בבוקר מגיע השמש לבית הכנסת, ומה הוא מוצא…רצפה נקיה ומבריקה, השולחנות נקיים, סדר מופתי, ושלוש שקיות אשפה סגורות היטב ומונחות ליד הכניסה. פתאום הוא שומע רשרוש. "מי כאן?" צועק השמש. בחור ביישן מזדהה בשמו. "לדאבוני", הוא אומר לשמש, "אבי משתייך לחבורה הלא טובה, ומאוד התביישתי לגלות שהוא רגיל לחלל את בית הכנסת. ובכן, באתי לנקות, ואולי הקב"ה יסלח לו…". השמש נשק לבחור על מצחו. בחור חמד זה, לא רק שלא הוסיף על לכלוך אביו, אלא אף הבריח את עצמו מן הקצה אל הקצה ותיקן את הכל. לא רק שלא קיבל מכות, אלא קיבל נשיקה, להראות שאין פקידת עוון אבות על בן בעל תשובה.
הנמשל ברור. ועוד, הפסוק גופא מרמז, כשיטת רש"י זצ"ל כאמור, שפקידת עוון מדוברת אך ורק בבנים האוחזים במעשיהם המקולקלים של אבותיהם, שהתיבה אבֺת כתובה כאן חסר אות וא"ו, אות משם השם, שהתורה הקדושה מעידה שבגלל מעשיהם הלא מתוקנים, לא מגיע לאבות כאלה אות וא"ו משמו יתברך בשמם. אבל בן מזכה אב, וכוחו של בן בעל תשובה להחזיר עטרה ליושנה, למחוק כליל את עוון אבותיו ולתקן את מה שפגמו.
והנה, כל כך הרבה אנשים מיואשים לגמרי, נכנעים כליל ליצרם הרע בטענה שאינם יכולים לו ומקשים:, "וכי מה אתה רוצה ממני? נולדתי בבית של תורה ומצוות? המשחק מכור – הורגלתי לחיות ככה, ולרקוד לפי החליל של התאוות. כך גדלתי, וכך אני!"
רבי נתן מברסלב איננו מסכים כלל וכלל לזה. הוא כותב (ליקוטי הלכות אורח חיים, הלכות ברכת הריח וברכת הודאה הלכה ד אות א): "מַה שֶּׁאָנוּ רוֹאִים כַּמָּה אֲנָשִׁים שֶׁהֵם רְשָׁעִים גְּדוֹלִים כַּמָּה שָׁנִים וְעוֹבְרִים עֲבֵרוֹת גְּדוֹלוֹת וַחֲמוּרוֹת רַחֲמָנָא לִצְלַן, וְאַחַר כָּךְ נִתְעוֹרְרִים בִּתְשׁוּבָה וְנַעֲשִׂים בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה גְּמוּרִים, כַּמּוּבָא כַּמָּה מַעֲשִׂיּוֹת כָּאֵלֶּה בִּגְמָרָא וּמִדְרָשִׁים וּשְׁאָרֵי סְפָרִים… וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלֶּה מַעֲשִׂיּוֹת הַרְבֵּה מְאד בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. וְלִכְאוֹרָה תָּמוּהַּ הַדָּבָר מְאד הֲלא עֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה וְכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עֲבֵרָה יוֹתֵר הוּא נוֹפֵל בִּידֵי הַסִּטְרָא אָחֳרָא יוֹתֵר וּמֵאַיִן בָּא שֶׁלְּבַסּוֹף יִתְגַּבֵּר נֶגֶד הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְיַחֲזר בִּתְשׁוּבָה אַךְ הוּא עַל פִּי הַנַּ"ל כִּי בֶּאֱמֶת בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ נְשָׁמָה יְקָרָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ כּחַ גָּדוֹל לַעֲמד כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר הָרָע וְחֵילוֹתָיו כִּי אִם לא הָיָה כּחַ בָּאָדָם לַעֲמד כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר הָרָע לא הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן לוֹ יֵצֶר הָרָע כָּזֶה, כִּי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא בִּטְרוּנְיָא עִם בְּרִיּוֹתָיו וּכְמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה."
רבי נתן זצ"ל, גדול הדורות בעניין התחזקות, מפציר (שם):, "אֵין מִי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מְנִיעוֹת שֶׁלּא יוּכַל לַעֲמד בָּהֶם… אִם תִּרְצֶה תִּתְגַּבֵּר עָלָיו! …עַל כֵּן צְרִיכִין לָדַעַת וּלְהַאֲמִין שֶׁבְּוַדַּאי כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ הַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים הוּא בַּעַל כּחַ גָּדוֹל לַעֲמד כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁלּוֹ. וְעִקַּר כָּל הַחֲטָאִים וְהַתַּאֲווֹת שֶׁהָאָדָם נִלְכָּד בָּהֶם, חַס וְשָׁלוֹם, הִיא רַק מֵחֲמַת שְׁטוּת שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִכּחוֹ."
בכל רגע ורגע, אדם יוכל לאזור את מתניו בכח, ובעיקר בכוחם של צדיקים גדולים המראים לנו את הדרך להימלט ממלכודת היצר ומעוון אבות, ולהתחיל התחלה חדשה בקדושה ובשמחה, כן יזכה כל כלל ישראל, אמן!
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור