השער להכיר אותו

אם אתה חושב שאתה יותר חכם
מרבי נחמן מברסלב, אז אל תתלונן
שהחיים שלך מרים יותר ממרור, כי
רבי נחמן נתן לנו את השער האמיתי
לחיים של גן עדן כאן בעולם הזה!

בשדי יער – פרק 91

חז"ל אומרים לנו, שהמעיין בתפילתו וחושב שראויה היא להתקבל, מזכירין לו עוונותיו. מכאן אנו למדים על חומרת העוון בעיון התפילה, משום שמחשבה מעין זו מעוררת על האדם כעס בשמים.

חז"ל הסבירו לנו שהסיבה לכעס זה היא שבשמים מתרעמים על אותו אדם, ואומרים: הוא כל כך בטוח בזכויותיו??? ואז מפשפשים במעשיו ומוצאים את כל חובותיו. אולם, על פי דברינו מובן עוד, שאותה הרגשה של אדם שחושב שמגיע לו שתתקבל תפילתו, מראה שהוא בכלל לא הבין מה משמעות התפילה והוא לא נתן אל ליבו את ההבנה על האהבה הגדולה, שהיא כל כולה חסד, של הבורא אליו, והיא בעצם הרשות להתפלל אליו.

התפילה אינה רק מכשיר לקבלת משאלות ובקשות ח"ו. תכלית התפילה אינה ההיענות של הבורא לבקשת המתפלל, אלא היא בעצמה התכלית, וכמו שרבי נחמן מברסלב כותב: "דע, שעיקר התחברות ודבקות להשם יתברך הוא על ידי התפילה. כי התפילה הוא שער שדרך שם נכנסין להשם יתברך, ומשם אשתמודעין ליה (יודעים אותו)" (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, פד)

מובן מדבריו שעצם הדבקות בהשם הבאה על ידי התפילה היא מטרת התפילה, ועל ידי זה זוכים להכיר את הבורא ולדעת אותו – זו תכלית כל בריאתו.

על כך אומר רבינו את הדברים הבאים:

"הכלל, שעיקר התכלית הוא רק לעבוד ולילך בדרכי השם לשמו יתברך, כדי לזכות להכיר אותו יתברך ולדעת אותו יתברך, שזהו עיקר התכלית וזהו רצונו יתברך, שאנחנו נכיר אותו יתברך, כי אם למלאות רצונו יתברך, שאמר ונעשה רצונו" (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, לז). אם כן, מי שרוצה להכיר את הבורא יתברך ולהגיע לתכלית – צריך להתפלל! כי התפילה היא השער שדרכו נכנסים להשם יתברך ומשם מכירים אותו.

עוד כותב רבי נחמן: "כי עיקר החיות מקבלין מהתפילה, כמו שכתוב (תהלים מב): "תפילה לא-ל חיי" (ליקוטי מוהר"ן ט).

מכאן אדם יכול להבין מדוע הוא עייף וחלש, משום שהוא לא מתפלל בכוונה ובכל כוחו, שעל ידי זה עיקר החיות. אדם צריך לצאת מהטבעיות והשקר שהוא חי בהם – כאשר חושב שעיקר החיות מקבלים מאכילה, שתייה ושינה – כי אין הדברים כן. אלא כפי שכותב רבינו הקדוש: "עיקר החיות מקבלין מהתפילה"!

אדם שקרוב לעבודת התפילה זוכה לחיות: יש לו כוח, יש לו שמחת חיים, מרץ וכו’, והוא יכול להעיד על עצמו שהוא חי בגן עדן בעולם הזה, משום שהוא מקבל את חיותו מהתפילה, והאכילה והשתייה והשינה, למרות שהן הכרחיות לקיום הגוף, אינן תופסות מקום עיקרי בחייו, אלא הוא מקיים אותן כפורע חובו ותו לא.

על זה אנו מתפללים כל הזמן: מתי יזכו כולם לחיות את החיים היפים והמתוקים של האמונה והתפילה? ובאמת, זה לא דבר קשה בכלל, כי "לא רחוקה היא וכו’, כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו". כל מה שהאדם צריך לעשות הוא רק להתבודד במשך שעה אחת בכל יום, וכך חייו יהיו גן עדן.

כמובן, אם הוא חושב שהוא חכם יותר מרבי נחמן מברסלב והוא בוחר לא לקיים את שעת ההתבודדות בכל יום, אז שלא יבוא בתלונות מדוע חייו מרים ומרורים, עד כדי כך שפניו נראות כמו תשעה באב… ומתי הן נראות כך? בשמחת תורה… ואם בשמחת תורה פניו נראות כך, איך הן נראות בתשעה באב???….

אך על ידי שמתקרב לעניין התפילה וההתבודדות פניו מאירות ושמחות תמיד ו"צהלתו על פניו". הוא בודאי עושה נחת רוח לבוראו ומקרב את הגאולה.

לכן נזכיר שוב: התפילה היא השם יתברך בעצמו! והשם יתברך – זו התפילה! ולחיות בלי התפילה זה אומר לחיות בלי השם, וההיפך – לחיות עם התפילה זה לחיות עם השם. כי התפילה – היא הגאולה של האדם. זאת האמת שכל אחד מאיתנו צריך לשנן כל הזמן כדי שלא ייתן ליצר הרע להכניס אותנו לשק של אלו המזלזלים בתפילה.

(מתוך בשדי יער מאת המחבר)