ונגינותיו ננגן – ביקורת אלבום

אלבומו החדש של ירמיהו מצליח לחדור ללבבות, ולא רק של אוהביו משכבר הימים. אחרי שחלפו יותר משמונה שנים מאז הוציא את אלבומו הראשון, הוא מוציא את השני ומעיד כי "לוחות שניים באים מלב נשבר – לכן אינם נשברים". ומה דעתכם?
 

לא כל כך נעים להודות, אבל אלבומו החדש של ירמיהו, "קחו עמכם דברים" נכנס אל מערכת הסטריאו שלי כמעט בלי שהתכוונתי לכך. "המוכר הוא האהוב" כך אומרים, ואני את שיריו של ירמיהו הזמר לא הכרתי עד אז, לכן גם לא התעורר בי חשק כלשהו להאזין להם בעת שאני מבשלת.

וכך, בהפתעה, מבלי שהתכוונתי לכך, החל ניגון ממכר למלא את אוזניי. כיוון שהייתי טרודה בהכנת ארוחת הצהריים, הרשיתי לו להתנגן, על אף שהוא "אינו מוכר" לי עדיין, שיר רודף שיר, וניחוח של משהו חדש וטוב החל למלא את האוויר (ולאו דווקא של ארוחת הצהריים….).

אכלנו ושבענו ולא שכחנו לברך, ואני התפניתי לשאול לשמו של המשהו הזה. "אה, אז זה ירמיהו שכולם מדברים עליו" דיברתי עם עצמי, "מסתבר שהוא בהחלט שווה האזנה".

ואכן, אלבומו החדש ממשיך להתנגן בביתי, כמעט מדי צהריים, והפעם בהחלט במכוון.

אז מה יש בו, שגרם לי לאהוב?

נתחיל בניגונים המיוחדים, שעושים קצת שמח קצת עצוב, ומנהלים דו שיח בעיקר עם הנשמה.

וגם בשירים עצמם, למוסיקה יש מקום נכבד. הרבה כלים אותנטיים יש באלבום, כשכל אחד נמצא במקומו ועושה את מלאכתו נאמנה. ומלאכתו – לעורר את הלב.

באלבום יש מקום לקטעים מוסיקליים וגם למילים, כאחד. ואף אחד לא נמצא שם על חשבון רעהו.

המוסיקה היא בעיקר אתנית, עם נגיעות של רוק ורוך. שילוב מיוחד שמתאפשר רק אם אלבום נכתב באמת מתוך הלב. כמו במקרה של ירמיהו, שמעיד שהרבה תפילות נשפכו כדי שיצא האלבום כפי שהוא. "שום דבר לא היה זז בלי תפילות" הוא כותב, ואכן, שמונה שנים לקח לו לאלבום המיוחד הזה לצאת לאוויר העולם.

ציפייה רבתי נרשמה בעולם ובקרב אוהבי ירמיהו בפרט, לחומר מקורי חדש, ובמקרה הזה, הציפייה בהחלט השתלמה. איני מכירה את אלבומו הקודם של ירמיהו, כנגן המנגן, כך שאיני יכולה להשוות ביניהם, אבל נראה שהשנים עשו טוב לאלבום הנוכחי וגם הפעם הוא לא אכזב.

שמעתי אפילו מי שאמר שההאזנה לאלבום מתאימה בדיוק לתקופה, ומבשרת את ההתחלות החדשות שנמצאות בפתחנו: תחילת הקיץ, תחילת תקופה ואולי גם את תחילת הגאולה.

ירמיהו, ששמו כך במקור, ושם משפחתו הוא פיחה, עובד באלבומו זה עם טובי היוצרים. בין השמות המוכרים ניתן למצוא את: אמן הקלרינט חיליק פראנק, הוד דיין מלהקת "המדרגות", ואפילו את אחיו של הוד, איגי דיין.

לא ניתן להתעלם גם מהצד החיצוני של האלבום – אשר תמונת השער והחוברת שלו מעוצבות היטב ביד אמן. מי אמר שלא צריך להסתכל בקנקן? לפעמים דווקא הוא זה שבכוחו להעיד על התוצרת האיכותית שבתוכו.

אמנם אני לא מצאתי לעצמי איזה להיט קצבי שיגרום למחוא כפיים בהתלהבות, אבל אם לא חסר לכם אחד כזה, זהו בהחלט אלבום שיהיה לכם נעים לנסוע בחברתו לחופשת הפסח בצפון.

בתחילת חוברת האלבום כותב ירמיהו מילים אישיות מלב אל לב, למאזינים. "מה נשתנה אלבום שני מאלבום ראשון?" הוא שואל ומשווה (בזהירות כמובן) בין לוחות ראשונים ללוחות שניים. "לוחות שניים באים מלב נשבר – לכן אינם נשברים" כתב. ויש בהגדרה יפה זו כדי ללמד גם על אלבומו.

זהו בהחלט אלבום שמדבר אל הלב, כשהוא שלם ובטח כאשר הוא נשבר.

ברסלבר, כבר אמרנו?

ישמחו

ונגינותי ננגן

לרכישת הדיסקים של ירמיהו בחנות האתר לחץ כאן