חזרה מהעבר השני – פרשת השבוע האזינו

יום הכיפורים

חזרה מהעֵבֶר השני

ההצהרה הפותחת את יום הכיפורים מרגשת ביותר: "על דעת המקום ועל דעת הקהל בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה אנו מתירין להתפלל עם העבריינים". אין אנו מוצאים דבר זה אף לא באחד מכל החגים היהודיים. הלא דבר הוא? גם יש להבין מדוע נבחרה המילה עבריינים, ולא ביטוי אחר כגון: רשעים, חוטאים וכדומה.

* * *

בהיות בית המקדש על תילו הייתה עבודת הכהן הגדול המיוחדת ליום זה, שיא קירבת אדם לאלוקיו. בכניסתו אחת בשנה ביום המקודש ביותר למקום המקודש ביותר ביקש סליחה ושאל כפרה על ביתו, אחיו הכהנים וכל עם ה'. הוא הלב באומה מטהר עצמו, מתקדש ופורש כדי להיות ראוי להמציא לשולחיו את כפרת ה'. בעצם מהותו ותפקידו הוא מייצג את כלל האומה, ומבקש בעדה סליחה וכפרה.

ומעת חרב בעוונותינו הבית הגדול והקדוש, נתקנה כל עבודת יום הכיפורים בתפילה, ובמרכזה תיאור מדויק ומרגש של עבודת הכהן הגדול, כפי הכלל "ונשלמה פרים שפתינו", באין אפשרות מעשית להקריב, הרי התפילה, לימוד הנושא נחשב כאילו הוקרב הקרבן. אך חסרה לנו כאן החוליה המרכזית, אותו בריח תיכון המאגד ומחבר את כל העם כאחד ומכפר עליו. ועל כן יש צורך "בחיבור מקומי". כל מנין יהודים המתכנס יחד להתחיל את תפילות יום הכיפורים מצהיר ומודיע כי דעת הקב"ה ודעת הקהל – האומה כולה, מקבלת את השבים בזרועות פתוחות, ומאפשרת להם לשוב ולרתק את חולייתם בשלשלת הדורות.

ודייקו בלשונם "עם העבריינים", לא עם הרשעים או חוטאים וכו', כי העבריין זה שעבר על רצון ה' וממילא נמצא "מֵעֵבֶר", אינו דבק ומחובר אליו כעומד מצידו השני של המתרס, מביע בעצם עומדו בקרב הציבור הקדוש כי רצונו לשוב ולא לעמוד מעבר ולהתרחק. ועל כן בית הדין – החזן והאוחזים את ספרי התורה מודיעים קבל עם: אנו מקבלים אותך, שמחים בבואך, ומאמצים אותך אל ליבנו. מעתה ואילך כולנו יחד נעשה רצון אבינו שבשמים בלבב שלם.

גמר חתימה טובה,
הרב יוסף ברוק