חייבים לאהוב

לא פעם דעתם של אחרים משפיעה על ההתייחסות ואהבת האחר שלנו. הבעיה היא שאם לא מקיימים את הכלל הבסיסי של "ואהבת" אי אפשר להתקדם. שרון רוטר וצו השעה: חייבים לאהוב!

3 דק' קריאה

שרון רוטר

פורסם בתאריך 14.03.21

אמנם ל"ג בעומר כבר עבר אך אנו עדיין בימי הספירה, מכינים את עצמנו לקבלת התורה.

 

אמר רבי עקיבא: "'ואהבת לרעך כמוך' זה כלל גדול בתורה" (ויקרא יט, יח, ספרא שם, ירושלמי נדרים ט, ד). אפשר לומר שהכלל הגדול הזה מאגד בחובו הרבה פרטים קטנים, כי אם אתה אוהב את חברך ודאי שלא תרצה לרצוח או לגנוב ממנו. אבל מה לגבי כבוד? אומר רבי אליעזר: "יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך" ( משנה סדר נזיקין מסכת אבות פרק ב משנה י, ע"ב).

 

מהו השורש של המילה כבוד? כמובן, כ.ב.ד.

 

פעם חשבתי שהסיבה לכך היא מפאת הקושי בכיבוד האחר – כלומר, שזה כבד לי לכבד אותך. אבל האמת במושג נעוצה דווקא בנתינת הכובד לאחר. אפשר ללמוד זאת מהמילה ההפוכה – קל, כמו שכתוב בבראשית (ט"ז ד) על הגר: "ותקל גבירתה בעיניה". כלומר ההתייחסות הקלילה כלאחר יד היא מהות הזלזול, אך כשאנו נותנים משקל לאדם אחר, למשל, כמו כשאנחנו אומרים "פשששש" על משהו שאמר, זהו הבסיס לכבוד.

 

על תלמידיו של רבי עקיבא הקדושים נאמר, שהסיבה שלא נהגו כבוד זה בזה היא כי הם חלקו אחד על דעתו של השני. יש לומר שזה נעשה תוך לימוד תורה בקדושה יתירה, אך כשאתה חולק על דעת האחר אתה עלול לבוא לכדי חלוקה גם על כבודו של האחר.

 

מאמרים נוספים בנושא:

דעות שונות

שונים ואוהבים

הגלגל מסתובב

תגובות

מילה טובה או תרופה?

מילה, לא מסכה

הכובע של מירי

חלון יפה

לאמץ את ג'וי

הגישה המנצחת

מכה עוברת, אבל מילה נשארת

 

כמה פעמים הרגשנו שעצם השמעת דעה כה שונה משלנו בידי אדם אחר, יוצרת פער עמוק מדי שאינו ניתן לגישור בינינו ושמשפיע גם בכבודנו אליו? הרי מה אפשר לעשות כשהוא הוזה, שגוי בשיגיונות ובדמיונות, ואיך אני יכולה לכבד אותו בכלל במצב שכזה?

 

פעמים רבות דעתם של אחרים משפיעה על ההתייחסות ואהבת האחר שלנו. הבעיה היא, שאם אנחנו לא מקיימים את הכלל הבסיסי של "ואהבת" – אנחנו לא יכולים להתחיל לקיים את התורה. כי התורה שלנו לא בנויה רק על שכל או מדע, התורה היא דרך חיים המכריחה אותנו לעבוד על מידתנו, והבסיס לכך הוא ההתערבבות שלנו עם האחר. במובן הזה התורה מחייבת אותנו להיות אנשים שאוהבים אנשים, כאלו שמוכרחים לחיות בתוך החברה האנושית ולהתמודד עם כל הניסיונות הבאים מכך. נישואין, הורות, משפחה, כיבוד הורים, קהילה ושכנות – כל אלו עשויים להוות מצע לחוסר הסכמה, התחככויות ומריבות, אבל אנחנו מוכרחים שהם יהיו חלק מרכזי בחיינו כי בלעדיהם אי אפשר להתקדם לשלב הבא – לעבודת השם שלנו.

 

 

כמה פעמים הרגשנו שעצם השמעת דעה כה שונה משלנו בידי אדם אחר, יוצרת פער עמוק מדי שאינו ניתן לגישור בינינו ושמשפיע גם בכבודנו אליו?…

 

"ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" (קריאת שמע) –  כדי להגיע לשלב שבו אנו אוהבים את אלוקים בכל המובנים הללו (אוהבים אותו גם כשהלב מרגיש שהוא לא אוהב כרגע, גם כשאנו נאלצים למסור את נפשנו ובריאותנו, וגם בתקופות שאין לנו ממון) – אנחנו חייבים קודם כל לאהוב את האחר, גם כשהוא חושב אחרת לגמרי ממני.

 

זה נכון שגם יהודים שאין בחייהם תורה עשויים להיות אנשים ערכיים מאוד, אבל ככלל (ואני יודעת זאת רק מתוך ניסיון אישי ולא ממחקרים מוכחים) – החברה הדתית יותר מגויסת בבסיסה לעשיית חסד, לראיית האחר, לעזרה ולרצון לשלום, לאחדות ולאחווה.

 

אך כמובן שאי אפשר לנוח על זרי הדפנה, אנחנו הרי מחויבים בעבודה מתמדת ובבדיקה יומיומית בהפרדה המוחלטת בין חוסר הסכמה לחוסר אהבה, ובין חוסר קבלה לחוסר כבוד.

 

 

* * *

שרון רוטר, מוסיקאית יוצרת זמרת וכותבת, מקדמת נשים יוצרות. רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה