ספר התורה של החיילים!
המאמר מוקדש לעילוי נשמת כל ששת מיליון היהודים שנהרגו, נטבחו, ונרצחו בשואה האיומה על קידוש השם בשל היותם יהודים, וכן לכל חיילי צה"ל הקדושים והיהודים שנהרגו בפיגועים בארץ וברחבי העולם,
מכלוף יהודי שגר בצפון הארץ, המשמש בשעות הפנאי כגבאי של בית הכנסת ולמחייתו עובד כבלן בבית העלמין האזרחי והצבאי.
מכלוף היה רוחץ גופות טרם הקבורה ומכין אותם לטהרה ברגע הגדול שבו הם ניצבים לפני מי שאמר והיה עולם לתת דין וחשבון על מעשיהם בזה העולם. תוך כדי היה ממלמל פסוקי תהילים וליבו היה נחמץ בקרבו על הנפטרים.
רגיש במיוחד היה לחיילים שמתו בטרם עת. על בחורים שנקטפו בדמי ימיהם ודמם זועקים עד לשמיים.. הוא לא היה יכול להישאר אדיש, כל פעם מחדש הלב שלו היה נקרע והיה בוכה דמעות חמות ומתעצב על כל חייל וחייל שמת על קידוש השם.
וכך, אחרי כל חייל שנפטר, לאחר מסע ההלוויה שהיו קשות וקורעות לב, אחרי שכבר בני המשפחה היו הולכים לבתיהם שבורים ורצוצים לשבת שבעה, היה הולך ומנקה את הקבר החם והטרי, שוטף ומזיל דמעות, פרץ של בכיות על כל חייל וחייל שנקטף בדמי ימיו. וכך היה עומד ומנקה ומתפלל על כל יהודי יקר וליבו נקרע בקרבו.
יום אחד, הגיע זמן הפקודה של מסעוד היקר לבית דין של מעלה, והוא עדיין צעיר סביב גיל ה60 אינו מבין מה מעשיו היי שם בשמי מרומים.
אולם, שם, בבית דין מעלה, אין כחל וסרק, אין שון פרוטקציות ושום גינונים, יש אמת. אמת צרופה של כף זכות לעומת כף חובה. וכך, כל אדם ואדם נשפט לפי מעשיו והמשקולת מודדת ומודדת מה לכאן או מה לכאן..
ואז הדין נחרץ. בית המשפט של מעלה פסק לו גיהינום! “גיהינום??! הזדעק מכלוף, כיצד הייתכן, אני גבאי של בית הכנסת, ועושה מצוות וחסדים..”
“הו בגלל זה אתה כאן מכלוף היקר” ענו לעומתו בית הדין של מעלה, “אתה מפטפט וחברייך מפטפטים בתפילה והמצב שלך חמור מאד.. דיבורים בזמן התפילה מביישים את בית הכנסת והתפילות עצמן!”
מכלוף היה נסער ומבולבל, מבוהל והמום. לפתע פתאום דממת אלחוט בבית הדין של מעלה. ונשמעים קולות רקע שהולכים ומתגברים, והלכים ומתחזקים “מכלוף, מכלוף, אנחנו אוהבים אותך.. מכלוף מכלוף אנחנו חברים שלך..”
“ממה??” הזדעק מכלוף. “מי אלו? מאיפה הקולות הללו? מאיפה הם יודעים בכלל את שמי? אוהבים אותי??”
לפתע כמו משום מקום נעמדו מולו מלאכים מתוקים בלבן. מי אלו המלאכים בלבן? ואיך הם בכלל מכירים את שמי? ומה יש להם ביד, מה זה הכד הזה והבמה הוא מלא? הוא בוודאי פעם ראשונה נפגש איתם.
עמדו המלאכים הטהורים הללו למולו כיתות כיתות ומחאו לו כפיים. את הכדים שבכנפיהם הם הניחו בצד.
“מי אתם?” שאל במבוכה, “מכלוף, מה אתה לא מכיר אותנו? איך לא? אנחנו החיילים שאתה בוכה עלינו. אנחנו החיילים שאתה מנקה לנו את הקברים”.
חיל והתרגשות אחזה את מכלוף, הוא אומנם נמצא בעולם הבא אבל מרגיש כאילו שעומד להתעלף. “ומה יש לכם ביד??!” שאל בפחד נורא. “זה הכד שלך מכלוף”, “שלי??! אני לא הבאתי איתי כלום”. ענה במבוכה. “מסעוד היקר, זה הכד שלך, ואלו הם הדמעות שלך. פה בתוך הכד נמצאות הדמעות שבכיתי עלינו אחרי שהמשפחות שלנו הלכו.. פה נמצאות כל הדמעות שלך”
וכך מעשה שהיה. אותן דמעות היו למליצות יושר בעדו, שירד למטה ויספר את הסיפור וגם לא לדבר בבית הכנסת ובכך יעשה קידוש שם השם גדול מאד. השם הוא המלך!
מי שמת על קידוש השם מיתתו מכפרת על עוונותיו והוא מוזמן לחיי העולם הבא.
המאמר מוקדש לעילוי נשמת כל ששת מיליון היהודים שנהרגו, נטבחו, ונרצחו בשואה האיומה על קידוש השם בשל היותם יהודים, וכן לכל חיילי צה”ל הקדושים והיהודים שנהרגו בפיגועים בארץ וברחבי העולם, וכן כל היהודים שלא נודע מקום קבורתם, ושלא ישבו עליהם שבעה ולא אמרו עליהם קדיש – נרם יאיר בעולמות העליונים. תהיה נשמתם צרורה בצרור החיים ומנוחתם עדן. השם ייקום דמם! אמן
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור