כמעט עיוורת
אומרים שלא כל אדם יכול באמת לראות ולא כל עיוור הוא אכן עיוור. למה? כי זה תלוי איך אנחנו מסתכלים על העולם ובדרך בה אנו מחזיקים את הברכות שקיבלנו.
כשבנות מגיעות לגיל שאפשר להתחיל, הן רוצות להיראות יפות, מושלמות ונקיות.
באותו זמן, קניתי קופסת שעווה שצריך לחמם באופן עקרוני עם מים חמים במשך עשרים דקות, כך גם היה כתוב בהוראות שעל הקופסה. אבל אני, משום מה, החלטתי שאם אחמם את קופסת הפח הזו על הגז זה יזרז הליכים.
החלטתי ועשיתי.
בינתיים, עד שיעברו עשרים דקות, הדבר הכי מועיל שיכולתי לעשות עם העצמי הוא… ללכת לישון.
רק אלוקים יודע כמה זמן נרדמתי. אבל כשהתעוררתי, נבהלתי. למה? כי נזכרתי ששמתי משהו על הגז. כלומר, את קופסת השעווה.
הלכתי למטבח, לכיוון של הגז, והסתכלתי ישר לתוך הקופסה. הכל שם בעבע, השעווה ועוד משהו שלא הצלחתי לזהות. הקופסה עצמה, מרוב שהותה המרובה על הגז, החלה להשמיע קולות משונים. וברגע שנגעתי בקופסה והזזתי אותה מהאש…
בום!!!!
הקופסה התפוצצה.
בפנים שלי!
עוד לפני שהבנתי מה בכלל קרה, שעווה רותחת כיסתה את הפנים שלי, את השיער, הגרון והמשיכה משם לכיוון בית החזה והבטן.
הכאב, כמובן, היה בלתי נסבל. כל שנייה שעברה הרגישה כמו נצח, השעווה פשוט טיגנה לי את העור. לא יכולתי לראות שום דבר, ולא ידעתי אם זה בגלל שאני עיוורת או בגלל השעווה שכיסתה את עיניי.
יצאתי מהמטבח בצרחות אימים. אחי, שהיה בבית באותו יום, לא ידע מה לעשות (להזמין אולי אמבולנס?) אך ניסה לעזור אך ללא הצלחה. בינתיים, אבא שלי הגיע מהעבודה והחל לעזור גם כן. הוא ניסה להוריד כמה שיותר שעווה מהפנים ומכל מקום בו היא דבקה בי, ומיד אחר כך הסיע אותי לבית החולים.
אין דבר דומה לכאב הנורא של הכוויות. זה לא נרגע. הבעירה לא מפסיקה. כל שנייה שעוברת זה עינוי שאין כדוגמתו.
בסופו של דבר, בבית החולים טיפלו בי ונתנו לי כדורים לשיכוך הכאבים, שעזרו במידה מסוימת, כמובן אחרי שאבא שלי חתם על איזה 1000 טפסים…
מאמרים נוספים בנושא:
והנה הניסים שקרו לו באותה תקרית:
הראשון – השעווה לא עיוורה לי את עיניי! וזה מדהים, העיניים שלי נסגרו באופן מידי כי המוח כנראה שידר סכנה איומה כשהתקרבתי אל אותה קופסה מבעבעת. זה סופר נס בפני עצמו.
השני, הכוויות לא עיוותו לי את העור. יש כמה מקומות עם נקודות כהות, צלקות של הכוויות אבל ממש קטנות שבקושי ניתן להבחין בהן, אבל בגדול – אני חייבת לומר שזה אחד הניסים. ממש כך.
השלישי, קרה לי כמה שנים לאחר מכן.
כשזה קרה, הייתי בת 19 ורחוקה מתורה ומצוות וכל מה שקשור לתשובה או מודעות רוחנית. אף פעם לא הטרחתי את עצמי לשאול למה זה קרה לי. מבחינתי, הייתי קורבן של הנסיבות.
אבל לא מזמן, סוף סוף, הבנתי למה זה קרה. או לפחות למה אני חושבת שזה קרה. והיום יותר מתמיד אני מחשיבה את זה כנס, כי סוף סוף הצלחתי לעשות תשובה על המעשים שקדמו לתוצאות.
ושמתם לב שלא אמרתי "עונש" אלא תוצאות?
ומה זה אומר? ובכן, כמה דברים. הראשון, תמיד יש סיבה לדברים הקשים שאנו חווים בחיים. החלק הכואב של האתגר הוא שאנחנו לא תמיד יודעים למה אנחנו חווים את זה. לכן האמונה היא מרכיב קריטי בחיים שלנו.
השני, שאנחנו צריכים להודות על הכל. ע-ל ה-כ-ל-!!
אתם יכולים לראות? ללכת? לשמוע? לחבק את היקרים לכם? לנהוג? לטעום? לנשום? לבלוע? לבשל לעצמכם אוכל? להתקלח לבד? האם אתם צלולים? מודעים לסביבה? מרגישים?
כל הדברים האלה, ועוד המון שגיליתי 'על הדרך', הם ניסים! ניסים מתמשכים שאנו חווים על בסיס יומי. ניסים שבורא עולם יוצר כל רגע בחיינו, בין אם אנחנו חושבים עליהם או לא.
ואי אפשר לקחת אף אחד מהדברים הנפלאים האלה כדבר מובן מאליו.
אפילו לא לרגע!
המפתח לאושר מתחיל בתודה לבורא עולם על הכל. ע-ל ה-כ-ל-!-!…
ואם שואלים את עצמכם – אם בורא עולם אוהב אתכם (וזה קורה בעיקר ברגעים בהם היצר הרע מנסה למכור לכם את השקרים שלו, אז רקע לפני שאתם עונים לו) תסתכלו על הגוף שלכם. גם אם לא הכל תקין בו, אתם בחיים. אתם כאן. נושמים. המוח עובד. הלב פועם.
וזה אומר שיש לכם עוד יום מקסים ונפלא, אז תוציאו ממנו את המקסימום. חבקו את הילדים או ההורים או כל אדם יקר לכם, אמרו להם שאתם אוהבים אותם ואכפת לכם מהם. העריכו את העובדה שאתם לא זקוקים לשום עזרה על מנת לתפקד או לעשות פעולות בסיסיות.
ריבונו של עולם! אתה עושה איתנו כל כך הרבה ניסים שאנו חווים כל רגע ואפילו לא מודעים אליהם…
עכשיו, לא מעט שנים אחרי תקרית השעווה, הבנתי סוף סוף כמה מאור עיניי הוא נס בפני עצמו. גם הפנים שלי. אני יכולה לראות את היופי של העולם בו אנו חיים. אני יכולה ליהנות מברכותיו של בורא עולם. אני יכולה לעשות הרבה דברים!
וזו סיבה מספיק טובה שכולנו לא נעביר יום אחד בעולם הזה בלי לומר – תודה רבה לך בורא עולם! ואם אתם צריכים עזרה, אז יש ספר מקסים שנקרא שעריו בתודה – בגן התודה של הרב שלום ארוש. תקראו ותבינו כמה חשובה התודה.
אבל על קצה המזלג, תודה מביאה אתכם למקום של תודעה והבנה שכל רגע בחיים הוא נס.
ואם זו לא ברכת חיים נפלאה, אז אני לא יודעת מה כן.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור