להצליח לא להצליח

בזמן האחרון הטלפון שלי שקט מדי. אל דאגה, בכל הפונקציות שאינן משמשות לשיחה אני כן משתמשת, הרי המכשיר הזה כבר מזמן הפך לנתיב הבריחה שלי כל אימת שהמציאות קצת מאיימת עלי ואני מבקשת לברוח ממנה. אבל הפונקציה שהוא אמור לשמש אותנו, זאת שבשבילו נברא הדבר, נדחקה לה הצידה עד כדי שכחה.

אז אני לא מתקשרת (רק לחמי ולסבתא שלי שלא יודעים לכתוב מיסרונים), וגם אלי כמעט שלא מתקשרים. במיוחד, אני מצפה לקבל טלפונים בנוגע להופעות, אבל כמעט כל החורף לא הופעתי וכבר התחלתי להתייאש שזה לא עומד לקרות.

אולי אני צריכה אשת שיווק? מישהי שתשב על הטלפון כאילו החיים שלה תלויים בזה? השם עדי שאני לא מסוגלת לעשות את זה בעצמי, וגם אין לי יותר מדי ספיירים בבנק כדי להעסיק מישהי במשרה הזאת.

"אם רק היה לך מנהל/ יחצ"נית/ משרד בוקינג/ _____ (השלם את החסר)… אז הכל כבר היה קורה לך", אומרים לי אנשים טובים ומשכנעים אותי שהכל תלוי במערך התקשרותי, תדמיתי או חיצוני שאבנה סביבי. כבר הייתי בסרט הזה בעבר ולא צלחתי אותו בהצלחה. כבר אז, לפני שהאמנתי שיש בורא לעולם, לא הצלחתי לשתף פעולה עם עולם השקר הזה. תמיד נמשכתי לאמת, רק שפעם קראתי לזה צדק. היום אני מבינה שהצדק אינו הערך העליון למרות שהוא בנוי מהאמת. השלום והאהבה הם שעומדים מעליו אפילו אם אינם מתבססים על אמת מוחלטת והם, בסופו של דבר, יוצרים אותה מתוכם.

מאמרים נוספים בנושא:

סוד ההצלחה

אמנות הכישלון

לאט, אבל בטוח

הניצחון הקדוש

הצלחה באה עם עבודה

חמישה צעדים להצלחה

הנוסחה הנכונה

איש הבננה

מרשם להצלחה

אחרי שעפתי עם הפילוסופיות, בואו ונחזור לענייננו. ישבתי שם, בישיבות שבהן רצו לקבוע לי תדמית, לשים את תמונת הפנים שלי על העטיפה, לקבוע לי מה ייצא לאן ומתי, וכל מה שאני רציתי זה להיות אמנותית, להעביר אמירה, לעשות דברים אחרת, כמו שאני רוצה לעשות אותם ולא כמו שכולם עושים כי ככה צריך, כי ככה מוכרים, כי ככה עושים אם רוצים להצליח. אה, ככה? אם זה ככה, אז אני מוותרת על ההצלחה. תודה, אבל לא תודה. מעדיפה להיכשל ולעשות דברים בדרך שלי. לא רוצה לקנות את ההצלחה בצורה הרגילה, למכור את נשמתי וללכת בדרך המוכרת והמשעממת. כבר ראיתי אחרים שהצליחו בלי לשחק את המשחק. אולי גם אני יכולה?

אבל בדרך עלו עוד הרבה שאלות: מה זה להצליח? האם זה שכולם יכירו אותי? יאהבו אותי? ירצו להיות בקרבתי? שכולם יחשבו שאני יפה? שאני שווה? שהערך שלי יעלה בעיני הסביבה? כי מכירים אותי? כי כתבו עלי בעיתון? כי כתבתי איזה שיר טיפשי שמשמיעים ברדיו?

השאלות ניכרו בי כשחיפשתי צדק בעולם. רק אחרי שנים הבנתי שאני מבקשת את האמת. רק אחרי שהכל שקט והגלים נרגעו הצלחתי למצוא את המילה הזו, את החיבור לתכלית, את הדבר העמוק, הקדום, את האלוקים שבי.

ועכשיו, אחרי שעברתי את כל הסיבוב הזה, אני כמו מרגישה שחזרתי לנקודת ההתחלה. שוב נדרשת ללכת בדרך הרגילה שכולם הולכים, להשתמש באותם האמצעים של עולם שאיני רוצה לקחת חלק בו. איפה נמצאת האמת בתוך עולם השיווק והמדיה? בתוך התאווה לפרסום וההתכתשויות של התקשורת על ייחודיות ואייטמים בלעדיים? בתכניות הבוקר של הערוצים השונים? בכמיהה לכתבת שער על איזה מגזין? בתוך כל הבלה בלה הבלתי נדלה בערוצי הרדיו? בבליל האינפורמציה שבפייסבוק? ביוטיוב? באינסטוש? בטוויטר? בכל אלו שגונבים לנו את הדעת ואת הזמן?

אם זאת הדרך להצלחה, אז אני נאלצת שוב לבחור בלא להצליח. שהטלפון ימשיך לשקוט, ושאשב בבית ואמשיך לכתוב על, במקום לעשות. כשיתעוררו בי הרצון, הכמיהה והצורך להופיע, כל הדברים שבורא עולם טבע בי יחד עם הכישרון שהוא נתן לי, והיכולת להאיר את אורו בעולם דרכי, אז אבקש ממנו – ממי שיצר את כל הלופ הזה, שהוא יהיה איש השיווק שלי, שיהיה משרד הבוקינג שלי ובעיקר, שיהיה המנהל האישי שלי, כמו שהוא עשה עד כה בנאמנות, גם אם לא ממש שמתי לב לכך.

* * *

שרון רוטר, רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com