למה אנחנו מחכים?

עמוק בתוכנו כולנו מחכים לו.
מאמינים ומרגישים שכאשר הוא
יבוא אז יהיה טוב. כל אחד בדרכו
שלו מאמין שזה מוכרח להיות כך.
אבל רגע, מה יהיה שאין עכשיו?

עמוק בתוך הלב, כולם מחכים שיבוא המשיח. אפילו הלא-מאמינים הכי גדולים מחכים למשיח… כולם מאמינים ומרגישים שכשיבוא משיח יהיה טוב. יש כזה ביטחון, שזה מוכרח להיות ככה. כולם מצפים לגאולה כלשהי, לתיקון העולם, כל אחד בדרכו. ובאמת זה מה שיהיה, כאשר יבוא משיח באמת יהיה הכל רק טוב.

התבוננתי קצת בעניין הזה ובמה שאמרו חז"ל על ימות המשיח, ושאלתי את עצמי: מה יהיה כשיבוא משיח שאין עכשיו? מה עושה את כל השוני? למה עכשיו אנשים אומרים שלא טוב להם וכאשר משיח יבוא הם יאמרו שכן טוב להם? מה הדבר שיגרום לזה? הרי חז"ל אמרו שכשיבוא משיח לא יהיה שום הבדל בדרך העולם – ימשיכו לעסוק במשא ומתן, ייוולדו וימותו, ייסעו באוטובוסים, ילמדו התורה, יעשו המצוות וכן הלאה. עולם כמנהגו נוהג. בכל ארבעים שנות ימות המשיח עד לתחיית המתים, שתהיה בסוף אותן ארבעים שנה, העולם לא יהיה שונה בכלום. כך מובא בספרים, שכמו שהיו לעם ישראל ארבעים שנה עם משה רבינו, שהוא הגואל הראשון, כך יהיו ארבעים שנה עם הגואל האחרון, ובארבעים שנה הללו יהיה בדיוק אותו עולם.

אז נשאל שוב: אם כל מה שיש עכשיו יהיה גם כשיבוא משיח, אז מה יהיה שונה בימות המשיח שבגללו יהיה טוב? בהכרח שיש משהו שקיים גם כאן ועכשיו, אלא שאנחנו לא מבחינים בו או לא משיגים אותו ורק בימות המשיח יגלו אותו, ובגללו יהיה לכולם טוב – מה הדבר הנפלא הזה?

הדבר הנפלא הזה מסתכם בארבע אותיות – תודה, שבימות המשיח כולם יודו על הכל! כי על ימות המשיח נאמר: "כי מלאה הארץ דעה את ה'", כולם ידעו שה' הוא טוב. עכשיו חושבים שה' הוא לא כל כך טוב ח"ו, או שה' הוא 'כמעט' טוב ח"ו, או שה' הוא לא תמיד טוב ח"ו. מצטערים מאוד להעלות על הכתב דברים כאלה, אך מה לעשות, מוכרחים לומר את מה שאנשים חושבים בליבם, שה' עושה רע ח"ו. ככה אנשים חושבים. בכל פעם שקורה להם משהו והם חושבים שזה רע, הם אומרים למעשה שה' עושה רע ח"ו.

זה כל ההבדל בין ימות המשיח, שבהם יהיה לכולם טוב, לבין עכשיו – שמתלוננים ובוכים. ההבדל יהיה ידיעת ה'! ידיעה ברורה שה' טוב תמיד ולכן רק יודו לו יתברך ויהללוהו סלה בלי הפסק. ושואלים חז"ל: ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד? וכי עכשיו ה' אינו אחד ח"ו? אלא, עכשיו יש חילוק בעיני בני אדם במאורעותיהם. על מה שנראה בעיניהם כרעות הם מברכים: ברוך דיין האמת, ועל הטובות: הטוב והמטיב. ואילו לעתיד לבוא לא יהיה לבני אדם חילוק במאורעותיהם, אלא על הכל יברכו: הטוב והמטיב, בלי שום הבדל בין רע לטוב, שהרי בכלל לא תהיה מחשבה על רע, מכיוון שהדעת שהכל טוב תהיה ברורה לחלוטין.

למשל, בימות המשיח, כשמישהו יקבל ידיעה שהבורסה נפלה והוא הפסיד את כל כספו, הוא יברך בהתלהבות אמיתית: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, הטוב והמטיב! וירקוד וישמח: תודה רבה לך ה' שהלך לי כל הכסף! הוא לא יברך כמו שמברכים היום: ברוך דיין האמת. זאת ברכה שמברכים כשעדיין רואים שיש כביכול משהו רע, זאת קבלת הדין בעל כורחו. אך כשרואים שאין שום רע והכל טובה אחת גדולה לא יהיה מקום כלל לברך "דיין האמת", אלא רק לברך בפה מלא: הטוב והמטיב, משום שמה שקרה הוא הטוב ביותר. זה מה שיראו לעתיד לבוא. זה כל ההבדל. כשיבוא משיח ידעו בידיעה ברורה שכל מה שה' עושה זה טוב, ופשוט יאמרו תודה רבה על הכל.

או למשל, כאשר יתקשרו להודיע למישהו שהאונייה שלו טבעה וכל ההשקעה של מיליונים ירדה לטמיון – הוא יברך בשמחה: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, הטוב והמטיב. או אם יודיעו למישהו שאביו נפטר, הוא יברך: ברוך וכו' הטוב והמטיב!

ממש כך בלי שום גוזמאות!

הלכתי לנחם אלמנה צעירה מאוד. באתי לנחם ונמצאתי מנוחם ומחוזק… האלמנה סיפרה לי שבחודשים האחרונים לפני שבעלה נפטר הוא גילה אוצר גדול. מהו האוצר? "בגן האמונה", "בגן החכמה" "בגן השלום", והדיסקים… בפרט הדיסקים האחרונים שסובבים סביב נושא ההודאה: "תפסיק להתבכיין", "כל השערים פתוחים" ועוד. היא סיפרה לי שבחודשים שבעלה גילה את האוצר הנפלא הזה, אוצר הגנוז ונסתר שיש עליו הסתרה גדולה, הוא היה קורא ולומד את הספרים במשך שעות, כותב הערות על צידי הדפים ומסמן קטעים ומדגיש שורות, וכל הדיסקים בנושא התודה וההודאה היו נשמעים בבית, והוא היה חוזר ואומר לה שבבית שלהם תהיה רק תודה והודאה.

אחרי כחודשיים, כשהם לומדים ביחד ושומעים דיסקים ומתחזקים, בעלה נפטר! עליו השלום…

והנה, האישה אומרת לי ברגיעות ובישוב הדעת: "תראה כבוד הרב, אין לי שום צער. אני אומרת תודה על הכל. אם לא היה לי לא נעים הייתי גם רוקדת ושמחה. בעלי כל כך הכין אותי לזה וראיתי שזו ממש צוואה ממנו, שאני אומר תודה על הכל. לכן אני מקיימת את זה כפשוטו. אני מודה לה' ופשוט אומרת: תודה! אני מקבלת הכל באמונה, לא יודעת כלום ולא מבינה כלום. ה' יודע מה שהוא עושה, והוא עושה רק טוב. לכן אני אומרת לו: תודה".

וזו האמת לאמיתה. היא ידעה שאם היא תבכה ותיפול לדיכאון ועצבות – האם בזה היא תחזיר את בעלה לחיים? האם יש סיכוי שזה יקרה? אולי אם היא תבכה ממש חזק? לא. אם היא תעשה את זה הרי שתיפול ממידת האמונה. היא יכולה לבכות מתוך געגועים, אבל לא מתוך צער. אין צער – מה שה' עושה זה טוב. אם אדם מצטער, הוא למעשה חושב ומרגיש שזה לא טוב. לכן חשוב מאוד לדעת: ה' הוא טוב ואין רע בעולם! כל מה שבני העולם מכנים "רע" זו כפירתו של האדם. לחשוב שיש מושג של רע בעולם זה דבר שנובע מכוח המדמה (דמיון) של האדם. הרע שהוא רואה וחווה הם פירות הכפירה שלו.

אם כן, נחזור לשאלה ששאלתי בתחילת המאמר: מה יהיה לעתיד לבוא שבגללו כולם יהיו תמיד שמחים ומודים? יהיה מה שיש היום למי ששומע את הדיסקים שעוסקים בנושא התודה וההודאה שיוצאים לאור בערך כל שבוע בחודשים האחרונים… כשמשיח יבוא, הוא פשוט יאמר לכולם שהם חייבים לשמוע את הדיסקים האלה (וביניהם הדיסקים החדשים: "שכל של אמונה" ו"אין רע בעולם"), ואז כולם ידעו לומר תודה על הכל.

אך כל זמן שלא בא משיח, כל מי שזוכה לשמוע את הדיסקים האלה חי בגן עדן, וכשיבוא משיח הרי תתבטל הבחירה וכולם יהיו חייבים לשמוע את הדיסקים, ואז לכולם יהיה גן עדן…

כמובן שאנחנו אומרים את זה כעין גוזמא, כי בודאי לא מדובר אך ורק ודווקא בדיסקים האלה, אלא מדובר על כל עניין דעת האמונה השלמה האומרת שהכל לטובה, שכל מי שזוכה ויש לו מקום לשאוב את השכל והדעת הללו, יש לו גן עדן כבר בעולם הזה. אך מצד שני, זו גם לא כל כך גוזמא משום שבדיסקים ובספרים שצוינו לעיל, ישנו אור נפלא שירד לעולם בחסד ה', וכל מי שמתחבר עם האור הזה חייו משתנים מן הקצה אל הקצה, ועל זה שמעתי סיפורים רבים מאנשים שסיפרו לי על השינויים המדהימים בחייהם בעקבות האזנה לדיסקים וקריאת הספרים.

והכלל הוא – שהכל הולך אחר האמונה של האדם. אדם שמאמין שהכל טוב – הכל יהיה לו טוב. אדם שמאמין שאין רע, לא יהיה לו רע. תאמין שהכל לטובה אף אם ראית את הדבר הכי נורא. אמור תודה והכל יתהפך לטובה. כך יזכה אדם לראות ניסים רבים ועצומים, עד שירגיש שהוא חי בגן עדן כבר בעולם הזה.

בורא העולם מזכה אותנו, ככלל וכפרט, בניסים רבים, ומן הראוי שנאמר עליהם תודה. לכן עלינו לספר את הניסים שאנו חווים. על הנסים שה' מזכה אותי לראות בכל יום קצת לא נעים לי לספר, בפרט כשעלולים לחשוב שדווקא לי קורים ניסים, לכן אספר על נס שסיפר לי אברך שלומד בכולל דיינות "יחווה דעת", של מורנו ורבינו הרב עובדיה יוסף שליט"א. אברך זה אף מגיע לשיעורים שלי ולומד אמונה.

יום אחד הוא סיפר לי שהיה לו במשך זמן רב חתך לרוחב כל כף הרגל, חתך עמוק מאוד שראו דרכו את הבשר ממש. היו לו כאבים עצומים והוא לא היה מסוגל לדרוך על כף רגלו. דרך של שלוש דקות ארכה לו חצי שעה, מרוב הכאבים שהיו לו. ואז, הוא החל לשמוע את השיעורים בנושא ההודאה והתחיל להודות לה' על החתך ברגלו. פשוט התחיל לומר תודה… להודות על כל צעד שה' עזר לו עד היום לצעוד, וכן, גם על הייסורים הוא הודה. למחרת, הוא קם בבוקר והרגל… בריאה לחלוטין. הפצע נעלם והעור חלק כאילו לא היה כלום! פשוט נס. מעל הטבע ממש. אי אפשר להבין. חתך שהיה עמוק כל כך והיה קשה לרפא אותו נסגר בין לילה. ולא רק, אלא שצמח עור חדש וחלק! לא יאמן. את זה סיפר לי אותו אברך שהוא כאמור תלמיד חכם חשוב ואדם מיושב בדעתו.

ישנם סיפורי ניסים רבים שאין כאן המקום להביאם, אולם אפשר לשמוע עליהם בדיסקים היוצאים חדשים לבקרים. והעיקר הוא, שה' מלמד אותנו על ידי סיפורי ניסים אלה שאם ישנה צרה כלשהי – אומרים תודה והכל מתהפך לטובה. כך יהיה בימות המשיח – כולם ידעו לומר תודה והכל יתהפך לטובה. אז למה לחכות למשיח? נתחיל מעכשיו לומר תודה על הכל ועל ידי זה נמשיך אלינו את המשיח, שיבוא ויגאלנו בשמחה וברחמים, אמן ואמן.