למי אתה עושה חשבון?

שלום דוד
 
כתושב עיר מעורבת (דתיים, חילונים וחרדים) אני נתקל הרבה בציבור החרדי. מרתקת אותי במיוחד התלבושת החרדית השחורה והקפדנית כל כך. אני שם לב שהציבור החרדי שם דגש מיוחד על לבוש, על הופעה. ואם אינני טועה יש אפילו הפקדות מיוחדות לכל חצר או קהילה. הייתי מעוניין להבין מדוע בעצם ממשיכים לשמר את הלבוש הזה, שנראה כאילו נתלש מאירופה של המאה ה-19? יש כאן עניין נוסטלגי? מעבר לזה, נראה לי מוזר שדווקא אנשים דתיים, שנחשבים לאנשים של פנימיות, מדגישים כל כך את נושא הלבוש שהוא בסך הכל חיצוניות. ועוד שאלה אחת. האם באמת בלתי אפשרי להיות יהודי טוב בלי כל התלבושת הזו? תודה מראש, ירון
 
ירון שלום לך.
 
כפי שאכן הבחנת, הציבור החרדי בולט בלבושו הייחודי המוקפד ומדוקדק בדיוקים שונים המותאמים לקהילות וחוגים מסויימים לחלוטין. התלבושת הזו מתאימה באמת ברובה לנוסח הלבוש שהיה מקובל במזרח אירופה בראשית המאה ה19 והלאה. ויש גם סגנון לבוש מתקופות קדומות יותר (הלבוש הירושלמי למשל).
 
אך לפני שננסה לדבר על זה, חשוב לי להעיר. כדאי לפעמים לחשוב על כך שמתחת לשטריימל – גם כשהוא משתלב בנוף חדגוני של אלף שטריימלים כמוהו, חי, נושם וחושב אדם בעל אישיות ייחודית לגמרי. הלבוש האחיד לא הופך את החרדים לגוש בעל אופי אחיד. יש כאן עניין אחר לגמרי.
 
בעיניים חילוניות, החזות החרדית עשויה להיראות כמו גלויה נוסטלגית מתוככי השטעטלע (העיירה היהודית). וזו באמת ההתייחסות הרווחת להופעה החרדית, שמורת טבע מהעבר.
 
אז בוא נדבר על זה.
 
התלבושת החרדית היא ענף אחד מתוך פסיפס רחב ומגוון של כללים והנהגות. אני אבחר כעת ברשותך להתמקד יותר ברעיון הכללי העומד מאחורי כל ההיצמדות השמרנית להתנהגויות ותלבושות מסוימות.
 
עוד מאמרים בגובה העיניים:
ברוכים הבאים לזירה הלוהטת
תגיד, הדתיים נהנים בכלל?
למה אתם מפחדים מנשים?
יהדות על רגל אחת
 
נניח שאתה אזרח מן השורה, לא חייל או משהו כזה. איך אתה מתלבש? אני מאמין שאיך שבא לך. כלומר, איך שנראה לך מתאים ללכת ברחוב. ולמה נראה לך שמתאים ללכת ברחוב באופן מסוים? מן הסתם, משום שבאותו רחוב משוטטים אנשים שיראו אותך, ולאנשים האלו מתאים לראות אותך הולך באופן מסוים (שבא לך?). לא חייב שבבוקר מול המראה אתה חושב לעצמך, 'וואלה, איך החבר'ה ברחוב היו רוצים לראות אותי'. אבל כן, מסתבר של תצא מחר לרחוב בסגנון לבוש יפני מסורתי, אפילו אם במקרה זה מרגיש לך מתחבר כזה. הלבוש נועד באופן רשמי עבור הסביבה, כי בבית מקדישים לו פחות מחשבה.
 
כעת אנחנו מבינים שבתחום ההלבשה, אדם מן השורה פועל מתוך התחשבות בדעת הציבור. ואצל צעירים רבים זה כבר חוצה את גבול ההתחשבות והופך לסגידה. החבר'ה לובשים את מה שהחבר'ה החליטו שזו הצעקה האחרונה. אם אתה הולך ברחוב בלבוש נורמטיבי, אתה טיפוס מתחשב. במילים אחרות, אתה עושה חשבון למישהו. מי שלא עושה חשבון לאף אחד, לפחות מי שמנסה להציג את עצמו ככזה, יתנהג חיצונית באופן לא נורמטיבי. והוא גם יתלבש בהתאם, כמובן.
 
מבחן פתע
 
כעת תוכל לערוך לעצמך מבחן קצר תחת הכותרת 'למי אני עושה חשבון?'. אולי אתה אומר כעת לעצמך 'לאף אחד בכלל'. אז בוא נראה.
 
*אתה יושב במסעדה/בית קפה. המלצרית ניגשת לברר מה תרצה לאכול. איך אתה מדבר אליה? סגנון דיבור, חיוך/ בלי חיוך, מילה טובה/ התייחסות צוננת (סמן בעיגול). במטבח הביתי יש לך את אותו סגנון?
 
*אתה יוצא לחתונה, מסתדר מול המראה. מה יגרום לך לבחור את סגנון הלבוש? על מי אתה חושב תוך כדי התארגנות?
 
*האם האופן בו אתה מדבר בביתך האישי ובמחיצת בני משפחתך, זהה לאופן בו אתה מדבר כשאתה שוהה במקום זר ובחברת אנשים זרים?
 
כולנו, כל עוד איננו מאושפזים במחלקות מסוימות בבית החולים, עושים חשבון למישהו. וזה בא לידי ביטוי בכל תחומי חיינו. השאלה רק למי אנחנו עושים חשבון?
 
מי שאינו מאמין עושה חשבון לבשר ודם – למלצרית הנחמדה, לקהל ברחוב, ולאנשים בתור במכולת. המאמין עושה חשבון לריבונו של עולם.
 
עוד בנושא חברה והשקפה
רחמנות עליהם
ישראל שלי, לא עוד פיסת נדל"ן
מה, עוד גדרות?
 
אם תרצה, זהו כל הרעיון על רגל אחת. התורה הקדושה דורשת מאיתנו שהאמונה תבוא לידי ביטוי גם ברמה המוחשית והממשית של חיינו. וזה סמל לאמיתיות מוחלטת. הרבה רעיונות יפים הגו בני אדם, אך מעט מאוד מכל אלו השתקף במציאות. מי שמקפיד על אורח חיים מסויים, מאמין בהכרח במה שהוא עושה.
 
ומשום כך, ההנהגות היהודיות נקראות באמת 'נימוסין'. אלו הם גינוני מלכות. וזוהי העדות המורגשת ביותר לנוכחותו של כוח עליון המשגיח עלינו ומנהל עימנו מערכת יחסים פרטנית. אינך מסוגל לעשות חשבון למי שאינך חש או מאמין בנוכחותו. ואם אתה מתנהג באופן מסוים, ואפילו מוותר לשם כך על התנהגות זורמת יותר, סימן ברור הוא שאתה מתחשב במישהו הנוכח מולך. זוהי תמצית חייו של אדם מאמין.
 
חיצוניות כהגנה על פנימיות
 
אתה צודק בטענה שהלבוש הוא בסך הכל סממן חיצוני. לבוש הוא חיצוניות ואין על כך חולק. אך חיצוניות איננה סתירה לפנימיות. אדרבה, לפי ההבנה הקבלית והתפישה החסידית, הלבוש הוא הרובד החיצוני שאמור להגן על הרבדים הפנימיים יותר שאל להם להיחשף. לכן, בעולם הדתי מקפידים יותר על לבוש. זוהי שכבת הגנה לנשמה העדינה שלנו.
 
וכך באמת מקובל להסביר את הסיבה להיבדלות החרדית המסורתית בתלבושת. היבדלות זו החלה כבר מזמן, בגלות מצרים המפורסמת. חז"ל מציינים לשבח את עם ישראל 'שלא שינו את לבושם'. בני ישראל זכו להיגאל, כדברי חז"ל, בזכות שלושה דברים שכולם קשורים לשמרנות עיקשת. "שלא שינו את שמותם, שפתם ולבושם". ושים לב, השלישייה הזו כולה שייכת למגזר החיצוני של החיים. השפה, השם והלבוש – הם כלי עזר להתנהלות במרחב הציבורי. ודווקא שם יש צורך לשמור על המהות.
 
החיצוניות איננה סתירה לפנימיות. היא שומרת עליה.
 
אם אתה יודע מספר פרקים בהיסטוריה יהודית, בודאי שמעת על מאבקים קשים ועיקשים שהתנהלו לאורך הדורות על עקרונות מסוימים. המאבקים הללו נגעו ברובם ברובד החיצוני הזה, שהיהדות המקורית השתדלה תמיד לשמור. מדוע? משום שזו הערובה לשמירת הצביון היהודי בתוך ערב-רב של גויים ולאומים שונים. הלבוש החרדי המקובל הוא תוצאה של הישרדות. לכן ברחוב החופשי מייחסים לו את התואר 'גלותי'.
 
האם הלבוש החרדי גלותי? כן, בדיוק כפי שצבא הגנה לישראל הוא גוף גלותי!
 
בחזון אחרית הימים כתוב "לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". העתיד לבוא הוורוד והטוב, איננו מכיל שום מרכיב קרבי. רק "איש תחת גפנו ותחת תאנתו". "וכתתוחרבותם לאתיםוחניתותיהם למזמרות". השימוש בכלי נשק יהפוך בעולם העתידי למיותר, לכן הם יעברו הסבה למחלקה החקלאית של המשק.
 
גלות דורשת היערכות להגנה. לכן גם כאן, בארץ הקודש, אנשים עדיין אינם מוכנים לזנוח את כלי הנשק וזה לא מפריע לשירת 'התקווה' ביום העצמאות. מדוע? משום שלאף אחד אין באמת ספק שיש לנו עדיין ממי לפחד וממי להתגונן. ואם ברמה הגשמית כך, אז ברמה הרוחנית על אחת כמה וכמה. לבוש חרדי הוא חיץ בפני פיתויים מסוכנים של יצר הרע. יש כאן את החלק הסגולי, ויש גם את אפקט ההרתעה המובן. בחור חרדי בתלבושת בן ישיבה לא יחוש נוח בפאב. הלבוש יזכיר לו – גם אם הוא עצמו ישכח – שזה לא המקום שלו. אדם מאמין יודע ומכיר את מקומו. הוא מודע לכך שהוא שרוי עדיין במה שנקרא 'גלות הנפש', לכן יעשה ככל הניתן על מנת לשמור על עצמו במרחב הלא פשוט הזה.
 
מי שחש שיש לו על מה להגן, ישתדל לשמור על עצמו בכל אמצעי. וכשיש צורך הוא גם ידאג לתזכורות.
 
אורתודוקסים, רפורמים וכל מה שביניהם
איזה חלק אתה מעדיף?
 
כשהצדיקים מעצבים לך את הבגדים
 
ירון, אתה שואל אם אפשר להיות יהודי טוב בלי תלבושת חרדית? בודאי שאפשר! ברעיון, אפשר הכל. ישנם הרבה יהודים טובים בכל מיני תלבושות. אך מה שכן חשוב לכולנו לדעת הוא, שקיומה של היהדות בכלל תלוי בהחלט בשימורו של הלבוש היהודי המקורי. החיצוניות היהודית שומרת עלינו מפני הטמעות בין אומות העולם.
 
כדאי לחשוב על נקודה נוספת. אינני צריך לספר לך מי מעצב את פרטי הלבוש הנמכרים בחנויות הלבשה כלליות. מאחורי כל חולצה או מכנס יושב מעצב אופנה. ומאחורי כל מעצב יש את מה שעבר לו בראש בדרך לעיצוב. המעצב לא חושב על חיסכון בבד, או פתרון יעיל לצורך האלמנטארי לכסות את הגוף. הוא מבקש להעביר דרך הבגד מסר כלשהו, להצית בכך ומסביבך תחושות מסוימות, והן לא בהכרח טהורות, נכון?
 
הבגד, כפי שמלמד רבי נחמן וכפי שמובא בספרי קבלה, הוא 'המקיף' של הנפש שלנו. מה שאתה לובש זה מה שאופף אותך, ולכן לבוש משפיע ללא ספק על הנפש. זוהי הסביבה שלך. ממש כמו שאת בגדי המעצבים עיצבו בחורים מוכשרים אבל ממש לא קדושים וצדיקים, את הבגדים היהודים המקוריים עיצבו צדיקים. הבגדים הללו נוצרו מתוך ניסיון עיקש להישרדות בתקופת הגלות. לבשו אותם צדיקים ובחלקם גם משולבים צפנים רעיוניים של קדושה – בצורת הבגד, בתפירה, באורך, ובשאר הפרטים. בגדים שכאלה משרים על הנפש כוח סגולי של טהרה. וזו בהחלט נקודה חשובה.
 
* * *
"בגובה העיניים" – יש לכם שאלות ונושאים שהייתם רוצים לדבר עליהם? שלחו אלינו – ilanit@breslev.co.il ודוד גבירצמן יענה לכם בגובה העיניים!