למעלה או למטה?

לפעמים, לרדת למטה זה בעצם לעלות למעלה.
 
היה לי שותף לחדר בימים בהם למדתי בקולג'. אותו שותף רצה להיות דיפלומט, לכן בזה עסק רוב חומר הלימוד שלו. הוא הגיע מארגנטינה. הוא היה מאוד גאה במדינה שלו ולא יכול היה לחכות לרגע בו יעבוד במשרד החוץ. על אחד הקירות בחדר הייתה תלויה מפה של העולם. משהו מוזר ושונה היה בה, במפה הזו, אבל מהר מאוד למדתי לא לשאול אותו שאלות מיותרות על העניין הזה. לפי דעתם של ילידי דרום אמריקה, לא הייתה שום סיבה לכך שארצות הברית תהיה על פסגת חצי מהעולם. כדור הארץ מסתובב פעם למעלה ופעם למטה באופן שרירותי. כל מי שביקש ממנו לסדר את המפה ולשים אותה "בצד הנכון", קיבל שיעור על תורת היחסות והקשר שבין הנקודות הקבועות (fixed-point) בספירה.
 
אם אני רוצה ללכת בקו ישר למעלה מכל נקודה על כדור הארץ, אני יכול להגיע לירח.
 
אם אני רוצה ללכת בקו ישר למטה מכל נקודה על פני כדור הארץ, דרך האדמה ועולה לצד השני, וממשיך בכיוון זה – אני יכול להגיע לכוכב הצפון.
 
למטה, בסופו של דבר, מוביל למעלה.
 
אם החלטתי לזוז לכיוון למטה להמשיך ללכת כך במשך 12 שעות, כדור הארץ יסתובב ב-180 מעלות. תוך פחות מיום הייתי הולך מלמטה למעלה.
 
הבנתם את התמונה (מפה), נכון?
 
אז למה השם ברא את כל עניין הקיום בצורה כל כך מבולבלת? מה הוא מנסה ללמד אותנו?
 
אני חושב שהוא מנסה ללמד אותנו על חוקי התשובה דרך חוקי המדע.
 
קחו, למשל, אדם שאת רוב חייו העביר בכיוון רוחני של "לא למעלה". הוא אכל מה שהוא רצה, שתה מה שרצה, חשק במה שרצה, והתעסק בכל מיני דברים שרחוקים מאוד מאוד מצד הקדושה. על פני השטח, האדם הזה צועד לכיוון למטה. אבל מה קורה ברגע שהוא חוזר בתשובה? בשארית חייו הוא צריך להוביל את עצמו למעלה גבוהה יותר מזו שהוא נמצא בה כרגע. בתלמוד נאמר: "במקום בו בעלי תשובה עומדים, אפילו צדיקים גמורים אינם עומדים". הרמב"ם אומר לנו, שזה בגלל שאדם צדיק אף פעם לא חווה את התענוג הבסיסי של החטא עצמו. ברגע שטעמנו מהפרי האסור אנו יודעים כמה טעים הוא יכול להיות.
 
התוצאה היא שהחוזר בתשובה חייב להתאמץ הרבה יותר כדי לחזור.
 
והזוהר הקדוש מלמד אותנו שיעור מאלף על התמכרות. ברגע שהחלטנו להפסיק הרגל כלשהו, העונש הוא שאנו צריכים לסבול כיסופים לזה באופן תמידי. הזוהר הקדוש אומר לנו שהסיבה הרוחנית לנסיגת הכאבים – היא התיקון שאנו חייבים לעשות כדי לנקות את הפגמים הרוחניים שנגרמו על ידי ההתמכרות הזו.
 
להתגבר על התמכרות לסמים, אלכוהול, ועל הגרוע מכל – פגם הברית, זו עבודה אינטנסיבית מאוד. כדי למשוך את נשמותינו מטומאת הלשון (דיבורי לשון הרע ורכילות, ניבולי פה וכדומה), העיניים והלב, בכל דרך שהיא – עלינו להיות ערוכים לכך שמדובר בעבודה המשתרעת על פני זמן ממושך, כזו שדורשת מאיתנו להשתמש בכל האנרגיות הרוחניות שנמצא בתוכנו. התשובה היא רעידת אדמה. האור שאנו מושכים אל העולם הזה דרך האנרגיות שלנו, הוא רחוק ועצום יותר מכל דבר שנשיג עלי אדמות.
 
זה לא אישור לעסוק בדברים, בכל דרך שהיא, שפוגעים בקדושה האישית שלנו. לא ניתנה לנו רשות ליצור מבחנים וניסיונות לא הכרחיים לעצמנו. השם נותן לנו את כל הניסיונות והתנאים שאנו צריכים כדי לבצע את המשימה שלנו בחיים.
 
וזה מוכיח שבהחלטה של שנייה אחת – למטה הופך מיד ללמעלה!
 
בואו נרחיב את הנושא ברמה הלאומית. כמה פעמים בהיסטוריה של עם ישראל חרבם של האויבים כבר הונחה על צווארנו, אולם היה זה בורא עולם שהציל אותנו בדיוק כשלהב החרב החלה לגעת בצווארנו? כמה פעמים נפלנו כל כך רחוק, והכיוון היחיד שנותר לנו הוא רק למעלה? כשבית המקדש נשרף, חז"ל הקדושים באותה תקופה הכינו את המשנה. בדיוק כשנפלנו ממעמד רם ונישא של עם מאוחד, אומה נפרדת ועצמאית, גדולי הדור סידרו את התורה שבעל פה ושימרו אותנו כעם ברור במשך אלפי שנים, למרות שגלינו מארצנו והופצנו בכל ארבע כנפות תבל? באותו יום בו המלך פרדיננד, מלכה של ספרד, גירש מארצו את היהודי האחרון, התקופה בה היה גירוש יהודי ספרד הנורא, אדם בשם קריסטובול קולון (הידוע גם בשם כריסטופר קולומבוס) יצא לשיט-מסע גילוי יבשות וגילה את אמריקה, שבסופו של דבר הפכה מקום מפלט ליהודים רבים. פחות משלוש שנים אחרי שהיהודי האחרון נרצח בגרמניה הנאצית, חלום בן אלפיים שנה, שאף אחד לא חלם שיתגשם, הפך למציאות בעזרת אינספור ניסים.
 
כשהכאוס מקיף את ישראל ורק מתגבר, כולנו שואלים את עצמנו את אותה שאלה: כמה גרועים יכולים עוד להיות דברים לעם ישראל? כמה קרוב חוד הלהב לצוואר של ישראל הפעם?
 
אבל במקום לדאוג ולחשוש, כדאי לשמוח ולרקוד.
 
כי אנחנו יודעים מההיסטוריה של עצמנו שלמטה באופן בלתי נמנע מוביל למעלה. וכל מה שקורה רק מזרז ומאיץ את העלייה הבלתי נמנעת של עמנו.