לצעוק כדי למשוך – פרשת השובע בשלח
פרשת השבוע בשלח: שבת שירה. כוחה של הצעקה. רבי נחמן מברסלב מדבר על כוחה של הצעקה ומה שהיא מסוגלת ליצור ולגרום לאדם. הרב שמואל שטרן על הכוח האדיר הזה.
פרשת בשלח
רבי נחמן מברסלב הקדוש כותב בליקוטי מוהר"ן (תורה קצה): כשאחד צועק להשם יתברך אומרים לו ליסע, כמו שכתוב: "מה תצעק אלי – דבר אל בני ישראל ויסעו" (שמות יד). עכ"ל.
הזוהר הקדוש אומר "מה תצעק אלי – בעתיקא תליא מילתא". פירוש הדבר הוא, שפעמים הישועות כבר מוכנות לאדם וכשמתחיל לצעוק מרמזים לו מן השמים שיעשה מעשה, כי ישועתו כבר מוכנה לו, ובאמת לכל אדם הישועה מוכנה תמיד, רק שצריך זכויות לגלות את זה ולהמשיך את הישועה בפועל, כי לפעמים צריך עדיין להרבות בתפילה.
ובאמת, עם ישראל במצרים צעקו וזעקו, כמו שנאמר: "ויזעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יושיעם" (תהלים קז), מכיון שלאחר שהאדם צועק להשם יתברך ומתפלל, אזי זוכה שתימשך לו מן השמים הישועה.
אולם לא תמיד נמשכת הישועה מיד, והתפילות עומדות למעלה מוכנות ומחכות לרגע שבו יפתחו השערים, ואז כשנפתחים השערים, אזי כל התפילות שהתפללו נכנסות דרך אותם השערים שנפתחו, ואז זוכים שכל התפילות פועלות יחדיו וזוכים לישועה גדולה.
וזהו שנאמר בזוהר: "בעתיקא תליא מילתא" – שהתפילות הגיעו עד עתיקא קדישא, וכשעמדו ישראל על הים היו צריכים את הצרה האחרונה – שמצרים ירדפו אחריהם – כדי לזכות לישועה הגדולה של טביעת המצרים, בסוד הנחש המכיש את האיילה, כמובא בכתבי האריז"ל הקדוש, שמצרים הם כנגד הנחש, וישראל הם ה"איילה", כי האיילה אינה יולדת עד שמכישים אותה.
כשמצרים רדפו אחרי בני ישראל, היה זה בבחינת הנחש המכיש את האיילה שצועקת כמו היולדת שיבעין קלין (שיבעים קולות), שהן התפילות שאדם צועק בתפילתו להשם יתברך, ואחרי השיבעין קלין, אזי נפתח רחמה של היולדת ויוצאים מן הצרה, בבחינת: "יעזרך ה' ביום צרה" (שיש במזמור הזה שיבעין קלין). וכפי שכתב רבנו הקדוש בליקוטי מוהר"ן – שישראל עברו בים ב – י"ב שבילים שהם כנגד י"ב שערים של תפילה, ואז נפתחו כל ה – י"ב שערים מכח התפילות שהתפללו בני ישראל עד אז בשיעבוד מצרים, בכל אותן שנים של שיעבוד.
וזהו שאמר הקב"ה למשה: "מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו", מכיון שכבר התפללו תפילות רבות כל כך עד עתה והגיעו עד בחינת עתיק-יומין, ששם נכנסות התפילות (כמובא בתורה ב) וישועתם כבר מוכנה להם, וכל התפילות בקעו ועלו למעלה, והנחש כבר מכיש את האיילה, על כן צריכים ליסע, כלומר – לעשות מעשה ולא לצעוק יותר, כי נגמרו השיבעין קלין והישועה כבר הגיעה וכבר נפתחו י"ב שערי הרקיע כנגד י"ב שבילים שבים, והים כבר יכול להיקרע ל – י"ב שבילים כנגד י"ב שערי תפילה, כי כל שבט ושבט צעק אלי, לכן אפשר ליסע ולקבל את הישועה.
לכן נאמר: "כשאחד צועק להשם יתברך אומרים לו ליסע". כלומר, שמרמזים לאדם מן השמים שתפילתו נתקבלה מחמת ריבוי התפילות שהיו לפני כן, או מחמת הצעקה הזו שצעק עתה עד שבקעה רקיעים והגיעה לעולמות העליונים של אריכות-אפיים, שמשם נמשכות הישועות, ואז מרגיש אותו אדם בליבו שקיבלו מן השמים את תפילתו ויכול ליסע.
ונשאל – כיצד יודע האדם שתפילתו נתקבלה וצריך ליסע? אפשר לומר כפי הכתוב בתורה נ"ד, שהקב"ה מזמין לאדם בכל עת רמזים לקרבו לעבודתו, וצריך להעמיק מחשבתו בזה ולהתנהג על פי זה, רק שיהיה במידה ולא יצא מחוץ לגבול הקדושה.
כמו כן צריך האדם שלוש נקודת בקבלת העצה, כמובא בתורה ל"ד, והן:
נקודת הצדיק – שמקבל ממנו את העצה והולך בעצתו, ומהרב והחכם שבדור.
נקודת החבר – שיכול על ידי שיחת חברים לברר את הנקודה שלו. לכן צריך חברים טובים ויראי שמים הדבקים בצדיק, כי אז יוכל לקבל עצה אמיתית שנותן לו הצדיק דרכם.
שיחה בינו לבין קונו – על ידי תפילה שמתפלל להשם יתברך כדי שהצדיק יאיר לו את העצה הנכונה, כי מי שזורע את העצות בתוכנו הוא הצדיק, כמובא.
לזה צריך הרבה תפילות כדי שלא יטעה האדם, חלילה, וצריך לבקש תמיד רחמי שמים שיקרבנו לצדיק האמת, שאצלו נמצאות העצות האמיתיות והנכונות, ועל ידי זה ידע תמיד מתי אומרים לו מן השמים ליסע ולעשות מעשה מכיון שישועתו כבר מוכנה.
ונזכה לישועת השם יתברך, לנו ולכל עם ישראל כהרף עין, אמן.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור