מברק שנתי

סוכות מזכיר לנו שכולנו גרים בעולם
ארעי, זמני וחולף, לכן עלינו לנצל את
ימי חיינו כאן בעולם הזה על הצד הטוב
ביותר, כי אי אפשר לדעת מתי חוזה
השכירות יסתיים…

תאר לך שהבוס שלך קורא לך למשרדו ופותח איתך בשיחה מלב אל לב. הוא אומר לך שיש לו אתגר מעניין מאוד בשבילך, והוא בטוח שאתה יכול להצליח בו. אבל, תצטרך לעזוב את מקום מגוריך לזמן לא מוגבל.

אתה מסכים.

הבוס עושה כמה שיחות טלפון טרנס-אטלנטיות ומסדר בשבילך את כל מה שאתה צריך – מקום מגורים, תנאי מחיה, כרטיסי טיסה, בגדים, לבוש… בקיצור – כל מה שאתה צריך עד לפרט הקטן.

הוא גם אומר לך שכל צעד שלך יתועד. יכול להיות שלא תרגיש את זה, אבל עם כל אמצעי הטכנולוגיה המפותחים שישנם הוא יהיה איתך כל הזמן.

הוא גם מזהיר אותך שהמשימה הזאת לא תהיה קלה בכלל. אבל, כנחמה, תקבל תנאים נוחים מאוד, כאלה שלא חלמת עליהם, תנאים שיהפכו את המשימה לנעימה יותר. הוא גם מזהיר אותך ואומר לך שעליך להתמקד באתגר שהוא עומד לתת לך, לכן ראה לבצע אותו על הצד הטוב ביותר. אם אתה חכם, תשים לב לדבריו של הבוס, הוא הרי יותר מכל אחד אחר רוצה שתצליח.

שלוש טיסות שונות ועשרים שעות טיסה מובילות אותך אל היעד. כן, אתה מרגיש איום ונורא לבד במקום הזר והחדש, אבל הנחמה לא מאחרת להגיע – הבוס סידר לך את הטוב ביותר: פנטהאוז בקומה ה-42 של בניין מגורים יוקרתי עם נוף עוצר נשימה מכל חלון שאתה מסתכל – כל העיר פרושה לפניך מצד אחד, ומן הצד השני האוקיינוס הגדול. יש לך בר משקאות עם כל היינות המשובחים שבחיים לא העזת להזמין אפילו טיפה מהם מרוב שהם יקרים, ארון בגדים עמוס במלתחות שלא היית מרשה לעצמך לקנות אפילו אחת מהן, המקרר והמקפיא עמוסים בכל טוב, ולא רק, אתה מגלה שזה האוכל שאתה הכי אוהב (איך הוא עשה את זה?).

פעם בשנה, אתה מקבל מברק (כן, דבר כזה קיים גם היום) מהבוס. הוא מזכיר לך שעליך להתמקד במשימה שלך, ושהפנטהאוז וכל שאר התפנוקים הם זמניים בלבד. ואתה, נדהם בכל פעם מחדש כשאתה מגלה כמה קשה לזכור את המסר הזה, לכן אתה באמת מעריך את הבוס שלך ששולח לך מברק כזה אחת לשנה.

* * *

סוכות הוא המברק השנתי שאנו מקבלים מאבינו האוהב והיקר שבשמים. השם מזכיר לנו שהחיים בעולם הזה הם כמו חוזה שכירות דירה שלא ניתן לחדש אותו. כשמגיע הזמן, אתה אורז את חפציך וממשיך הלאה…

בעולם הזה, כולנו על תקן שוכרים. אף אחד לא בעל הבית של שום דבר. רק השם הוא בעל הבית, והוא שנותן לנו את הגוף כמחסה זמני לנשמה, כך שנוכל לבצע את המשימה שהוטלה עלינו בעולם השפל והנמוך הזה, וכדי שנאסוף את כל אבני החן שהוא מעניק לנו בקיום התורה והמצוות שניתנו לנו עוד ממעמד הר סיני, כך גם את המעשים הטובים שברבות הימים יהפכו לנכסים יקרים עבורנו, שם – בעולם הבא.

כשוכרים, עלינו לשלם את דמי השכירות עבור הדירה. אם אנחנו חכמים, נמלא את חובתנו בשמחה לפני שבעל הבית יחבוט בדלת. ואם לא נשלם את דמי השכירות בעולם הזה, נשלם בכפל כפליים בעולם הבא.

אנשים מתלוננים על צער, קשיים, כישלונות. על כל אי-נוחות שהם חשים בעולם הזה הם יתלוננו ויבכו. כל שינוי, תנודה או עזיבה מהמקום הנוח מספיק כדי לגרום לאנשים לצעוק וליילל. אולם, ה"שכר" שאנו משלמים בעולם הזה מציל אותנו פי כמה וכמה (ואי אפשר לתאר עד כמה) בעולם הבא.

חג סוכות גורם לנו להרגיש את זה הכי טוב. זה החג שמוציא אותנו מהנוחות המוכרת והממכרת – מהמיטה הנוחה, מהשולחן היציב על רצפת הבית ומהקירות הסובבים אותנו בשאר ימות השנה. סוכות מלמד אותנו להתמקד ברוחני והנצחי, ולא בגשמי והסופי. בודאי, אנחנו מקשטים את הסוכה והופכים אותה למקום הכי נעים שיכול להיות במשך שבעה ימים, מהדרים במצווה זו כמו בכל מצווה שניתנה לנו. אך עדיין, המחצלת שלרגלינו, תקרת הבמבוק והענפים, קירות העץ או הבד – הם מנת חלקנו בשבעת ימים אלה.

אגב, מתי ראיתם לאחרונה דרך תקרת הבית את הכוכבים? אבל עם תקרת במבוק או ענפים רואים גם רואים…

סוכות מזכיר לנו שכולנו גרים בעולם ארעי, זמני וחולף, וכולנו חיים בזכות רחמיו וחסדיו העצומים והאינסופיים של בעל הבית הגדול מכולם. לכן, מוטל עלינו להכיר טובה בצורה כנה ואוהבת אליו ולנצל את ימי חיינו כראוי – עם התורה והמצוות שקיבלנו, כי אי אפשר לדעת מתי חוזה השכירות יסתיים.