מי ששכח לברך ברכת המזון -ודין המסופק ועוד

 

א. מי שתחבו לו שפורפרת לקיבה, והוא ניזון משם, או מי שניזון על ידי מעשירים שונים, אין לו לברך ברכת הנהנין, לא ברכה ראשונה ולא ברכה אחרונה.

ב. מי שאכל כזית פת, והקיא מה שאכל, אינו מברך ברכת המזון, ונכון שיהרהר ברכת המזון בליבו.

 

 

ג. כל הזהיר בברכת המזון מזונותיו מצויות לו כל ימיו בכבוד, ונכון לברך היכא דאפשר מתוך הכתב ולא בעל פה, ויכוין פירוש התיבות בעת הברכה.

ד. ברכת המזון נאמרת בכל לשון שמבין אותו, ומצווה מן המובחר לברך בלשון הקודש.

ה. צריך להשמיע לאוזניו מה שמוציא בפיו, ובדיעבד אם לא השמיע לאוזניו, יצא ידי חובה, ואין צריך לחזור ולאכול כזית ולברך.

ו. אם היה אנוס בחוליו והרהר ברכת המזון בליבו, ועבר האונס, אינו חוזר לברך ברכת המזון. אבל אם היה אנוס וקרא קריאת שמע בהרהור הלב, אם עבר האונס חוזר וקורא קריאת שמע. ואם הרהר ברכת נפשות בליבו, או ברכת על מחיה, אשר יצר וכו’, אינו חוזר לברך. אבל אם הרהר ברכה ראשונה בליבו, יאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שיש בזה היסח דעת מהרהור, ואחר כך יחזור לברך בפיו.

ז. ברכות ברכת המזון מעכבות זו את זו, ולכן אם אינו יודע לברך אלא חלק מהברכות, לא יברך ברכת המזון כלל, שג’ הברכות הם מתן התורה, ומעכבות זו את זו. ואף אם אכל ושבע שחייב לברך ברכת המזון דאורייתא, ויודע ברכת הזן בלבד, אין לו לברכה, אלא אם כן יודע גם ברכת נודה לך ורחם. אבל אם אינו יודע לברך ברכה רביעית, שהיא ברכת הטוב והמטיב, יכול לברך עד ברכת הטוב והמטיב. וכל שכן אם אינו יודע לומר את נוסח הרחמן, שאין זה מעכב מלברך ברכת המזון.

ח. סדר הברכות של ברכות ברכת המזון מעכב, ולכן אם יודע לברך את כל ג’ הברכות, אך אינו יודע לברך לפי הסדר, אין לו לברך כלל, שאם אמרם למפרע לא יצא.

ט. מי שבני ביתו אינם יודעים לברך ברכת המזון בעצמם, נכון שהוא יברך בקול רם להוציאם ידי חובה. ויכוין עליהם להוציאם ידי חובה, וגם הם צריכים לכוין לצאת ידי חובה ולשמוע את כל הברכות מפיו. ונכון שבני ביתו ילמדו לברך בעצמם ברכת המזון, וכמבואר לעיל.

י. אין לברך ברכת המזון כשיש לפניו בחדר צואה או מי רגלים. ואם בירך והיה לפניו בתוך ד’ אמות מי רגלים, יצא ידי חובה.

יא. מי שהיה יושב ואוכל בלילה, ועדיין לא קרא קריאת שמע של ערבית בזמנה, בצאת הכוכבים, צריך להקדים לקרוא קריאת שמע ואחר כך לברך ברכת המזון. אבל אם לא ספר את העומר, איזה מהם שירצה יקדים, או ברכת המזון או ספירת העומר. וכיון שיש לחוש שישכח מלספור את העומר, נכון שיברך קודם על העומר ואחר כך יברך ברכת המזון.

יב. מי שהיה מברך ברכת המזון, ובאמצע הברכות נזכר שכבר בירך ברכת המזון, פוסק ואפילו באמצע, ואין לו לסיים גם את אותה ברכה שהתחיל בה. ויאמר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

 

  

יג. נשים חייבות בברכת המזון, ומכל מקום אם בעלה או בנה חולים, ואינם יכולים לברך ברכת המזון בעצמם, אינה יכולה להוציאם ידי חובתם כשאכלו ושבעו. ורק באופן שאכלו כזית, כשאין חיובם לברך ברכת המזון אלא מדרבנן, בזה יכולה האשה, שאכלה ושבעה, להוציאם ידי חובתם.

יד. אף שנשים פטורות ממצוות תלמוד תורה ומלמול את ביניהם, מכל מקום אין להן להשמיט ברית ותורה בנוסח ברכת המזון, אלא צריכות לברך בנוסח הרגיל. וכן המנהג פשוט.

טו. אין לנשים לברך בנוסח "ברכת המזון הקצר" המופיע באיזה סידורים, אלא תברכנה בנוסח הרגיל. ונשים הטרודות בטיפול בילדיהן, פטורות מלומר את נוסח הרחמן.

טז. נשים נידות חייבות לברך ברכת המזון, שאין דברי תורה מקבלים טומאה.

יז. אישה שאכלה ושבעה ונסתפקה אם בירכה ברכת המזון או לא, אינה צריכה לברך מספק. ומכל מקום טוב שתהרהר ברכת המזון בליבה, מתוך הסידור, הואיל ולדעת הרמב"ם והסמ"ג הרהור כדיבור דמי, ואיסור ברכה לבטלה אינו אלא כשמוציא בשפתיו. ואם יכולה לשמוע ברכת המזון מאחר, שיכוין להוציאה ידי חובה, וגם היא תכוין לצאת ידי חובה, שפיר דמי.

יח. אישה שבירכה ברכת המזון ונתכוונה להוציא את האיש ידי חובתו, ושניהם אכלו כדי שביעה, בדיעבד יצא ידי חובה, ואינו צריך לחזור ולברך. וכל זה כשהאישה בירכה את כל נוסח ברכת המזון בשלימותו, כפי המנהג, אבל אם בירכה בנוסח הקצר, לא יצא ידי חובה, ואם דילגה ברית ותורה, יצא.

יט. קטן חייב לברך ברכת המזון מדרבנן, כדי לחנכו במצוות, ולפיכך אינו יוכל להוציא ידי חובה את הגדול שאכל ושבע שחיובו בברכת המזון הוא מן התורה. אולם גדול שאכל שיעור כזית ולא שבע מאכילתו, יכול לצאת ידי חובת ברכת המזון בשמיעת הברכה מקטן. ואם הקטן אכל רק כזית ולא שבע, והגדול אכל גם כן כזית, יש אומרים שאין הקטן יכול להוציאו ידי חובת ברכת המזון, ולכתחילה נכון לחוש לסברא זו, וכל אחד יברך לעצמו. ובשעת הדחק יכול לסמוך על המג"א הסובר שבכהאי גוונא יכול הקטן להוציאו ידי חובה.

כ. קטן שאכל פת ביום האחרון של שנת הי"ג שלו, סמוך לשקיעת החמה, ובירך ברכת המזון בתחילת הלילה, וכשנעשה לבר מצווה לאחר צאת הכוכבים עדיין לא נתעכל המזון במעיו, אין לו לחזור ולברך ברכת המזון שנית, אף שעדיין שבע מאכילתו, דספק ברכות להקל.