משיח

 

עיקר סמיכת הערבות שקיבל השם יתברך על מתן תורה הוא על אנשים הבטוחים ביותר, שהם הצדיקים הגדולים האמיתיים. כי אנשים פשוטים, אף על פי שגם הם ערבים זה לזה, אף על פי כן ערבך ערבא צריך, לכן עיקר הבטוחות והסמיכה של הערבות הוא על גדולי הצדיקים האמיתיים, שהם מזהירים את ישראל ושומרים אותם מכל המעשים הרעים ומצילים אותם מכל הצרות ר"ל בגשמיות וברוחניות.

 

עיקר הסמיכה והערבות הוא על נשמת משיח, שהוא שורש כלל כל הצדיקים שבכל הדורות, והוא יגמור כל התיקונים ויתקן את כל הקלקולים שקלקלו בכל הדורות. ועל כן משיח סובל רבות עבור כל ישראל, מאחר שנעשה ערב בעד כולם.

 

לכן דוד המלך, שהוא משיח, מבקש מהשם יתברך: "ערֹב עבדך לטוב", כלומר, הלא אני נעשיתי עָרֵב (בתחילת מחשבת בריאת העולם) בעד הכל, ואין מי שיעמוד בעזרי לגמור ולקיים הערבות בשלמות, כי אם אתה לבד, ועל כן מבקש דוד המלך: "ערֹב עבדך לטוב".

 

 

רבי אברהם ציפרע’ס ז"ל (נקרא על שם אמו מרת ציפורה). הוא היה בנו של רבי מרדכי דיין (תלמידו של רבנו ז"ל), וגדל בבית דודו העשיר הגדול והלמדן, רבי דוד מעיר פאלי, ולו היה בית חרושת גדול לעשיית משקאות חריפים, אולם בנים לא היו לו, ולכן אמר לגיסו רבי מרדכי, שימסור לו את בנו רבי אברהם, והוא יגדלו בתורה. רבי מרדכי הסכים, ומסר לרבי אברהם את הונו ורכושו בחייו.

 

רבי דוד עלה לארץ ישראל והתיישב בטבריה, שם קיבלו אותו התושבים כדיין מכובד עם שם טוב, מכיון שהיה תלמיד חכם וגאון מופלג, ולא רצה לקבל שום שכר עבור הדיינות, מכיון שרבי אברהם היה שולח לו כסף רב, שהספיק לכל מחסורו וגם לחלוקת צדקות.

 

רבי אברהם עצמו לקח לו מנהלים ופועלים נאמנים, שניהלו עבורו את בית החרושת, ביניהם רבי אייזיק אייזינשטיין ז"ל, ואילו רבי אברהם ישב כל ימיו סגור בחדר ולמד תורה, כי היה גם הוא למדן גדול ומופלג וסיים כמה פעמים את כל הש"ס עם כל המפרשים, ובכל פעם שגמר את הש"ס עשה סעודה גדולה, ושיתף בסעודתו את כל תושבי העיר טעפליק.

 

גם בעבודת התפילה השקיע רבי אברהם את כל כוחו, בפרט בימי שני וחמישי, בעת אמירת "והוא רחום", שהיה צועק בקולי קולות עד שנשמע קולו למרחוק, וכל תושבי העיר היו סוגרים את חנויותיהם ובאים לשמוע ולהתעורר מתפילתו…