ניסן – ראשית מעגל החיים

נאמר במדרש (נשא, פרשה יג): "עשר עטרות נטל אותו היום: ראשון לבריאת עולם, ראשון לכהונה, ראשון לנשיאות, ראשון לשכינה – ככתוב: "עשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", ראשון לעבודה, ראשון לברכת כהנים, ראשון לראשי חודשים, ראשון לאיסור במה, ראשון לאכילת קודשים, ראשון לירידת האש ככתוב – "ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח". עכ"ל.

 

מהות היום הזה (ראש חודש ניסן) היא השראת והתגלות השכינה בישראל, כפי שכתוב במדרש (שם): "באתי לגני אחותי כלה – זה יום שמיני", וכן "משה הורידה מן העליונים לתחתונים". לכן זה העניין של עשר עטרות הנ"ל שנטל אותו היום, שהן עשר עטרות של המלכות, שהן עשר ספירות של המלכות, כי ניסן הוא ראש השנה למלכי ישראל מכיון שביום זה מתגלה המלכות, שהיא השכינה שבה כלולות נשמות ישראל, ועל כן הוא יום השנה למלכי ישראל התלויים בלבנה ובשכינה. (ומנגד – למלכי אומות העולם מונים מתשרי, שהם מונים לחמה).

 

הרש"ש הקדוש כתב ביתר ביאור על עניין זה את הדברים הבאים: "כי כל זה הוא לתקן את חטא האדם הראשון שהיה בנשמות שנבראו בניסן, שהם פנימיות העולמות הנקראים בכללות חסד, שהוא קו ימין של כללות כל העולמות בערך חיצוניות העולמות הנקראים בכללות גבורה שבראש השנה נבראו, שהוא שמאל של כללות העולמות".

 

בסידור הכוונות ברכת האילנות "אהבת שלום" כתוב:

 

נמצאנו למדים מכל האמור, כי יסוד גדול לתורה ותעודה, והוא: כי הן אמת שראש השנה של בחינת חיצוניות העולמות הוא בראש חודש תשרי. אומנם ראש השנה הוא בבחינת פנימיות העולמות, שהם בחינת הנשמות שהוא בראש חודש ניסן. ומעתה ברור הדבר, שביום זה עוברים לפניו כל נשמות באי העולם כבני מרון, והוא יום אדיר בשנה לנפשות כל חי אשר בו יפקדו ויזכרו לטובה ולרצון לפניו יתברך, ויום זה מסוגל מאוד לתיקונם ועלייתם. לכן מובן גם טעם המנהג להזדרז ולברך ברכת האילנות בראש חודש ניסן, למרות שהסכימו הפוסקים לדעת המקובלים שאפשר לברך במשך כל חודש ניסן את ברכת האילנות, אולם מצווה מן המובחר להזדרז ולברך בראש חודש דווקא, מכיון שבהיותו יום ראש השנה לבחינת הנשמות, לכן בודאי יש בו סגולה מיוחדת לתיקון והעלאת הנשמות. עכ"ל.

 

נמצא, כי יום ראש חודש ניסן הוא יום הארת נשמות ישראל, שהם פנימיות העולמות, על כן נצטוו ביום זה על קידוש הלבנה, כמו שכתוב (שמות יב): "והחודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה", כיון שישראל תלויים בלבנה ועתידים להתחדש כמותה, ובאותו יום אמר הקב"ה למשה: "כזה ראה וקדש".

 

בחידוש הלבנה של ניסן כלולים כל י"ב המולדות של הלבנה ב – י"ב חדשי השנה (והמילה אבי"ב מלשון – אב י"ב), כי אז הוא זמן התגלות השכינה, שהוא יום ראש השנה לנשמות ישראל. על כן הקריבו י"ב נשיאי ישראל את קורבנם ב – י"ב הימים הראשונים של חודש ניסן, כי י"ב הנשיאים כוללים את כל כלל ישראל, שהם י"ב השבטים, והם כוללים את כל י"ב החודשים הנכללים כולם ב – י"ב המים הראשונים של ניסן ובהקרבת הקורבן על ידי הנשיאים.

 

וזהו העניין שביום זה שכן הענן על המשכן, וכמו שנאמר במדרש (פרשה י"ג, שם): "שהוא, ראש חודש ניסן, יום ראשון לשכינה, ככתוב: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". עוד נאמר: "מן היום הראשון שברא הקב"ה את העולם נתאווה לדור עם בריותיו בתחתונים" וכו', ולא עשה כן אלא עד שהוקם המשכן והשרה בו הקב"ה שכינתו ובאו הנשיאים להקריב, על כן אמר הקב"ה: יכתב שביום זה נברא העולם".

 

נמצא, שהקב"ה בחר להשרות את שכינתו בישראל דווקא ביום זה, כיון שיום זה הוא יום הארת נשמות ישראל, שהן בכלליות אור השכינה הקדושה, והוא יום התגלות אור השכינה בעולם, ואם זוכים – אזי אפשר להרגיש בכל שנה הארה זו למי שמכין את עצמו היטב ומתכונן לזה. (וביום זה ראוי להתעורר באופן מיוחד בנקודת חצות ולהיות ער עד אחרי שחרית, כיון שאז עליית השכינה בכל השנה. וביום זה, אף על פי שהארת השכינה נמשכת כל היום, אבל מחצות לילה עד אחרי שחרית מאירה ביתר שאת וביתר עוז).

 

האות של חודש הזה היא האות – ה', שהיא כנגד השכינה. וזה העניין שבניסן נברא העולם, לפי רבי יהושע, כיון שאז הוא הארת פנימיות העולמות, וכתב רש"י בתחילת פירושו על התורה: "אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם, שהיא מצווה ראשונה שנצטוו בה ישראל". עכ"ל.

 

התורה ניתנה לכלל ישראל ולנשמות ישראל, ועיקרה הוא מצוותיה שניתנו לכלל ישראל, על כן המצווה הראשונה בה נצטוו כלל ישראל היא המצווה הכוללת את כל המצוות – מצוות קידוש הלבנה שישראל תלויים בה. ומכיון שביום ראש חודש ניסן מאירה הארת נשמות ישראל, דהיינו אור השכינה המרומז באור הלבנה ואז נולדת הלבנה הכוללת בתוכה את לידת כל י"ב המולדות, לכן נצטוו בזה דווקא בראש חודש ניסן ומשם היתה התורה צריכה להתחיל. (ידוע גם, שביום זה עולה מזלם של ישראל לשורשם, והוא בחינת "יום הולדת" של עם ישראל, וידוע גם שביום ההולדת המזל עולה).

 

לכן בראש חודש ניסן מאיר צירוף הוי"ה ביושר, כיון שאז מתקיים כלליות כל י"ב הצירופים והוא שורש לחודשי השנה. על כן משה רבנו הוריד את השכינה מן העליונים לתחתונים דווקא ביום זה, כי קודם לכן היה משמש בכהונה גדולה – מיום כ"ג אדר ועד ראש חודש ניסן, דהיינו שבעה ימים, ובכל יום היה מקים את המשכן ומפרקו, בחינת: "יפול צדיק וקם", וביום השמיני העמיד את המשכן ולא פירקו ורק אז שרתה השכינה.

 

מכאן, בדרך הרמז, שהמספר שמנה (8, בכתיב חסר) הוא אותיות נשמה. לכן ביום השמיני היה ראש חודש ניסן, שהוא יום הארת הנשמות כנ"ל, והוא יום השמנה (8) של משה – שזהו יום הארת נשמתו, כי משה הוא בעלה דמטרוניתא, כידוע, ועל כן ביום השמיני היה חיבור מיוחד בין משה רבנו והשכינה, שזה בחינת חיבור הוי"ה ואדנו"ת, שהם יסוד ומלכות – הצדיק והשכינה. (כמו כן ידוע שנשמתו של הצדיק הגדול, רבי נחמן מברסלב זצ"ל, ירדה ונמשכה לעולם דווקא ביום הזה).

 

על כן נוהגים ביום זה לברך ברכת האילנות, כי אילן בגימטריא = צ"א (הוי"ה ואדנו"ת), וזהו רמז ליחוד-קודשא-בריך-הוא ושכינתיה (יחוד הקב"ה והשכינה) הנעשה ביום זה, וכולל את כל י"ב הצירופים של השנה ביחוד זה, בבחינת: "כזה ראה וקדש", שאז הלבנה נולדת והיא "אין", כלומר אינה נראית לעין, אך אף על פי כן כוללת בתוכה את כל חודשי השנה.

 

וזהו שנאמר "בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל", כיון שאז מאירות כלליות נשמות ישראל. לכן ציווה משה רבנו בראש חודש ניסן את בני ישראל: "משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם" וכו', כיון שעל ידי הארה זו מתגברים על הצאן, שהוא בחינת העבודה-הזרה של המצרים, ויוצאים מן הבהמיות, ומאיר ה"חקל תפוחין קדישין" – שהוא שדה התפוחין, שהיא השכינה.

 

יהי רצון שנזכה לכל עשרת העטרות המאירות ביום זה, בבחינת: "אשת חיל עטרת בעלה", ולגאולת ניסן העתידה, במהרה בימינו אמן.