עזות דקדושה

 

עיקר העזות הוא על ידי רתיחת הדמים שבאדם, ושם עיקר הניסיון, כי צריכים לזכך את הדמים כל כך, עד שתהיה העזות הנמשכת על ידם רק בחינת עזות שבקדושה, בחינת ‘דוד אדמוני’.

 

וזה שמובא בכתבים, שיש שם נח"ל, שיוצא מראשי תיבות: "נפשנו חיכתה לה’", וזה השם בגימטריא: "דם אדם", כי זה עיקר תיקון דם האדם, שתהיה העזות הנמשכת על ידו יוצאת רק מהפסוק: "ונפשנו חיכתה לה’", כלומר עזות הקדושה הנמשכת מבחינת ביטול ודבקות גמורים בבורא עולם, ועיניו תלויות רק לה’.

 

 

 

בעת עליית הקומוניסטים לשלטון היתה אז עת צרה גדולה מאוד, עד שחששו אנשי שלומנו שכל עניין רבנו עומד חלילה לפני כליון, מכיון שנעצרו ונשלחו לכלא במקום לא נודע הרבה מאנשי שלומנו, ורבים מהם נָמֹקו בכלא זמן ממושך. ובפרט אחר כך, במלחמת העולם השניה, שבה נרצחו ונעקדו רוב אנשי שלומנו על קידוש ה’, הן בפולין והן ברוסיה.

 

רבי לוי יצחק בנדר זצ"ל, נהג לומר: "נראה כיום בחוש איך שרק בזכות הבטחתו של רבנו, שאמר: האש שלי תוקד עד ביאת משיח – ממשיך אורו לזרוח ועוד ביתר שאת וביתר עוז…"