עמוד השדרה של עם הנצח

הנשמה שמלווה את כלל ישראל עד קץ הגלות, היא זו של נעים זמירות ישראל. דוד המלך מופיע באמצע התנ"ך כראש שושלת בית דוד. חייו צובעים בסערה ודממה את ספר שמואל, אולם נשמתו מפכה והולכת, שופעת חיים ומעניקה חמצן בעמוד השדרה של העם גם בימים הבאים. המשכיותו של כלל ישראל יונקת את קיומו גם בימי השלום והשלווה של שלמה, מ"דוד עבדי" עבורו מוחל בורא עולם לעוונות העם ולפשעי הממלכה. שערי בית המקדש נפתחים רק כשהשם "דוד עבדך" נישא על שפתי הבן, וגם שונאיו המושבעים מוכרחים להודות בעובדה שחיבה יתירה נודעה לו מאת השם.
 
נפש דוד יורדת עם כלל ישראל לאורך כל התנ"ך, ממשיכה ומלווה את העם גם בתקופות מאוחרות יותר. צוללת בתוך תיבות התהילים עם כל יהודי אל מעמקי גלותו הפרטית, ולא מניחה אפילו לשפל ולנמוך שבעם להיעלם ולהיאבד. מהו סודו של ספר התהילים? מה סודה של נשמת משיח? ומה סודו של מסע הגלות המפותל והארוך?
 
על פשרם של הסודות הללו, נעמוד רק לעתיד לבוא. ובינתיים נוכל לקבל מימד מסוים של הבנה ואמונה מתוך הדברים שמגלים לנו הצדיקים.
 
עמוד השדרה של עם הנצח
 
מגילת רות קושרת אותנו עם שלב קדום וחשוב מאוד בהתפתחות גאולת ישראל. בחמשת הפסוקים האחרונים של המגילה מופיע עמוד השדרה שמלווה את הולדת נשמת משיח, מיהודה בן יעקב אבינו ועד התגלותו בדמותו של דוד המלך. מגילת רות, כשלעצמה, עוסקת בפרק יסודי ומרתק במיוחד בדרך המופלאה שעשתה נשמת משיח אל העולם הזה. אלימלך ונעמי, מחלון וכליון הבנים, רות המואבייה ובועז.
 
בסיומה, קושרת אותנו המגילה אל הפרשה הקדומה יותר בתולדות המשיח, מעשה יהודה ותמר. הבן שנולד מהם הוא פרץ, אחריו ממשיך סדר הדורות עד למשפחת נחשון בן עמינדב. מי שעוקב אחרי סדר ירידת הדורות והתפתחות המשפחות עד משפחת גזע ישי, יגלה איך בסדר ההולדות מופיעות פרשיות סתומות, מפליאות ובלתי מובנות. כך למשל, נולד פרץ ראש שושלת משפחת אלימלך ממעשה יהודה ותמר. בראש שושלת משפחת רות יש את מואב שנולד ממעשה בנות לוט. את הקשר בין מעשה העבירה שעשו בנות לוט במערה, אל התגלות נשמת משיח, לומד רבי נתן מברסלב מהפסוק "מצאתי דוד עבדי בסדום" כלומר, עוד שם, בסדום של לוט, חשב הבורא על הנשמה שתשתלשל ותצא מהזיווג הזה. בהמשך נכנסת אם שושלת בית דוד אל כלל ישראל מתוך פרשיה מורכבת, כמו נישואי מחלון וכליון לבנות עם זר.
 
נשמת משיח האמורה להוביל את כל רובדי העם אל הגאולה, חייבת להיוולד מתוך סיפור מפותל וסבוך כמו זה. אין דרך להביא את הגואל אל העולם, אלא באופן פלאי שכזה. רק כך תוכל נשמת הגאולה להופיע כאן חרף מחאות הבעל דבר. 
 
התקרבות מתוך תעתוע
 
מעשה מגילת רות מתרחש בתקופה מורכבת ומבולבלת "בימי שפוט השופטים", בזמן בין הערביים, כשאף מורה הוראה או שופט מסוים לא היו מקובלים על כל חלקי העם. המשפט איננו יציב והבהירות לקויה, ובנוסף רעב שולט בארץ. משפחת אלימלך יורדת לחו"ל. הבנים מחלון וכליון לוקחים להם נשים נוכריות לנשים. את בנות המלך עגלון המואבי. השם מעניש את אלימלך והורג אותו ואחר כך את בניו. הכלות המואביות יחד עם החמות היהודייה נותרות גלמודות.
 
נעמי מחליטה לחזור אל ארץ יהודה, המצב משתפר בארץ והיא עושה את דרכה חזרה. כלותיה דבקות בה. על צומת הדרכים האחרונה היא משדלת אותן לשוב אל חיק אמהותיהן. עורפה פונה עורף ושבה לשדה מואב. רות מתעקשת, מוכנה לקבל על עצמה את היהדות על כל דקדוקיה, גם את עונשי בית דין של ארבע מיתות המיועדים למי שלא יעמוד בדרישות התורה. בסופו של דבר, מתקבלת רות כגיורת כשרה. היא זוכה ובועז בן דוד בעלה המנוח, גואל אותה ונושא אותה לאישה. מהזיווג הזה נולד עובד אבי ישי אבי דוד.
 
הדרך שהובילה את רות אל עם ישראל הייתה בהחלט בלתי ישירה. כשנשא אותה בעלה היהודי, הוא עבר בעצם עבירה. רות הייתה אז (לפחות על פי הפשט) נוכריה. ובכל זאת, אילולא אותם נישואין של איסור לא הייתה רות הופכת לגיורת. בסופו של דבר, מקלקולם של מחלון וכליון, באה לארץ יהודה רות שעשתה תשובה ותיקנה גם את נשמת בעלה.
 
רות באה ממקום רחוק, מעם נוכרי שראשית התהוותו במעשה זר ובזוי, כמו זה שעשו בנות לוט עם אביהן במערה הסמוכה לסדום. משפחת אלימלך מגיעה אף היא ממעשה בלתי מובן של יהודה ותמר. השם יתברך בדרכיו הנעלמות הוביל את יהודה בנו הקדוש של יעקב אבינו למעשה שנחשב כעבירה, ודווקא מאותו מעשה שנכפה עליו נולד ראש שושלת גזע ישי, פרץ.
  
בהמשך, לא מפסיקה ההיסטוריה להפתיע. דוד המלך כשלעצמו נחשב במשך כל שנות ילדותו ונעוריו לממזר האסור בקהל. רק מאוחר יותר מתגלית ההלכה האמיתית המוכיחה את כשרותו המוחלטת של דוד בן ישי. שמואל הנביא מושח אותו למלך ומדהים את כל משפחת אביו, והוא עושה את דרכו אל כס המלכות. גם כאן לא פסקו המאורעות. רדיפות וניסיונות בלתי פוסקים להעביר אותו מהעולם מלווים את דוד המלך עד למלכותו, וגם לאחריה. בתחילה זה שאול המלך ובהמשך אבשלום בנו.
 
חייו של דוד המלך בוקעים מתוך ערפל סמיך של הסתר. חולפים מתוך מלחמה, בריחה וצעקה בלתי פוסקת להשם. ואפופים תמיד בתשובה נצחית על מעשה שהיה כביכול חטא. דוד המלך מעולם לא חטא באמת וחז"ל מצהירים על כך. ובכל זאת, את מסכת געגועיו הוא ניגן מתוך תודעה מוחלטת של פושע. את זעקותיו ודמעותיו שהרטיבו את הלילות בחצות, הוא זעק ושיווע כחוטא השפל שבעם. זהו דוד, ומהסיבה הזו רק הוא יכול להוביל אותנו לגאולה.
 
תורה והתווים לקיומה
 
דוד המלך הוא סיפורו האישי של כל אחד מישראל. את ספר תהילים הוא כתב ברוח הקודש. יתירה מכך – אומר רבי נחמן מברסלב, מזמורי התהילים נכתבו מתוך כל נשמה יהודית. הזמירות והצעקות, הגעגועים והמליצות הנפלאות, החוטים כולם שמרכיבים את יצירת המופת – התהילים, נחצבו מנשמתם של שישים ריבוא נשמות ישראל. דוד המלך, אומן נגינת הנשמה והתשובה, הלחין את מזמוריו על נימי הנפשות כולן, ורשם את יצירותיו בכל מכחולי הנפש של כל אחד מישראל. מסיבה זו כל יהודי בכל מקום ומצב יכול לומר תהילים כמו מתוך פיו של נעים זמירות ישראל.
 
יום הפטירה של דוד המלך הוא יום מתן תורה. התורה הקדושה היא המתנה הטובה והיקרה ביותר שיקבל עם ישראל. מאידך, אף אחד מאיתנו איננו מסוגל לקיים אותה בשלמות. כשלא מקיימים את התורה, המתנה הזו הופכת כתב אישום. תורת השם דורשת מכל יהודי להיות כיסא שלם להתגלות כבוד השם. הדרישה הזו היא הזכות הטמירה ביותר, היא גם התביעה הקשה ביותר.
 
בלתי אפשרי לקבל תורה בלי תפילה. התפילה היא האמצעי היחיד שיבטיח לכולנו קיום תורה מושלם. את התורה קיבלנו על ידי משה. את התפילה הנחיל לנו דוד המלך. התפילה היא הלחן שמסוגל להוריד את נשגבות התורה אל מציאותו העכשווית ואל יכולותיו של כל אדם בכל מצב שיהיה.
 
דוד המלך הלביש את התורה בשלמותה המוחלטת על מנגינת הנפש של כל אחד מאיתנו. געגועי התפילה מסוגלים לקשור אותנו לכל חלקי התורה, אם רק נשתוקק לקיים אותם. מה שמיוחד בתפילה הוא העובדה, שהיא קושרת אותה אל התורה גם בשעה שאיננו מסוגלים לקיים אותה בנסיבות שונות. התפילה מאפשרת לנו להתגעגע ולהתחבר אל התורה גם כשהמציאות חוסמת את התחום המעשי. תמיד בכל מצב ובכל זמן, יכול כל אדם להשתוקק אל התורה. ההשתוקקות הזו נחשבת לקיום התורה ברמה של תפילה.
 
דוד המלך ושירת חייו הם הנחמה של כל אחד מאיתנו. דרך התשובה שהוא הנחיל, אומנות התפילה שהוא הטמיע בנו, אלו הם הכלים החשובים ביותר במציאות גלותית. נשמת דוד המלך מלווה את עם ישראל במסע גלותו השזור כעת בניצוצי גאולה ותקווה. שירת התהילים מלווה כל יהודי במסלול חייו המורכב מגלות וגאולה, כשאת המעבר המפליא בין רגעי גלות לזהרורי גאולה מעודדים, עושה לנו התפילה וספר התהילים. התורה והתפילה ניתנו אם כן באותו יום, חג השבועות.