פרופסור שמחה

המלחמה העיקרית של החולה היא לא ליפול לעצבות, לא לתת לייאוש להשתלט עליו. הפרופסור הכי טוב בתחום הזה הוא פרופסור שמחה. מכירים אותו?

5 דק' קריאה

הרב שלום ארוש

פורסם בתאריך 05.04.21

פגשתי איש יקר ומיוחד שידע שאני עוסק בכתיבת ספר בנושא רפואה – השם רפאך.

 
"טוב שאנחנו נפגשים" הוא אמר לי, "רציתי לתת לך כתובת של פרופסור גדול מתחום הרפואה, מומחה מאין כמותו לרפואת הגוף והנפש, בקי בחכמת הרפואה, בדופק האדם, יודע איך לאזן את כל המערכות בגוף ובנפש, והוא תמיד, אבל תמיד, מצליח לרפא כל מחלה בכל אדם, ממש פלא פלאים".
 
"מי זה הפרופסור הזה?" שאלתי בסקרנות רבה, "מה שמו? איך אפשר לפגוש אותו? תן לי מהר את הכתובת שלו. כל כך הרבה אנשים זקוקים לו!"
 
"קוראים לו פרופסור שמחה! ואתה יכול לפגוש אותו אצלך, בתוכך, אם רק תהיה בשמחה הוא ירפא אותך מכל המחלות שבעולם – בגוף ובנפש. אתה יודע למה? כי השמחה מחיה את כל המערכות, מאזנת את כל היסודות ומאחדת את הגוף והנפש!"

 
מה אומר לכם, מכל מלמדיי השכלתי…
 
ואכן, זה מה שרבי נחמן מברסלב מלמד (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, כ"ד) – שכל המחלות הבאות על האדם כולן, באות רק מקלקול השמחה! ומסביר שברוחניות יש עשרה מיני נגינה שהם בחינת שמחה, והעשרה מיני נגינה הללו נכנסים בתוך עשרה מיני דופק שיש בזרימת הדם, שהם עיקר בריאות האדם, שתלויה בזרימת הדם כראוי, להזין את כל האיברים, לפנות את הפסולת בגוף, כידוע לחכמי הרפואה. והניגונים האלה מחיים את עשרת סוגי הדופק. לכן, כשיש קלקול ופגם בשמחה של האדם, נעשה קלקול של עשרת מיני הנגינה ועל ידי זה באות מחלות.
 
רבי נחמן כותב בפירוש שכל סוגי המחלות – כולם כלולים בעשרה מיני דופק, וכן כל מיני ניגונים כלולים בעשרה מיני נגינה, ובאותה מידה שנפגמים השמחה והניגון כך בא החולי. וגם חכמי הרופאים האריכו בזה שכל החוליים באים על ידי מרה שחורה ועצבות, ושהשמחה היא רפואה גדולה!

 
זהירות ממעמקים

 
אחד הדברים שעורר אותי לכתוב ספר על רפואה הוא מה שעברתי על בשרי במשך תקופה מאוד קשה בה הייתי חולה. בתקופה זו למדתי הרבה דברים חשובים, שאחד מהם הוא חשיבות העבודה התמידית על מידת השמחה.
 
כן, תמיד ידעתי את חשיבותה של השמחה וליבי היה תמיד מלא בשמחה, תודה רבה לבורא עולם. ובכל זאת, התעוררתי מחדש לעבוד על מידה זו, לחזק אותה עוד יותר, על ידי מעשה שאירע לי: בתקופה בה הייתי חולה עסקתי הרבה בחשבון נפש, תפילה, תשובה וכדומה. ערב אחד היה אירוע של הכנסת ספר תורה בישיבתנו שבירושלים. באתי ושמחתי, רקדתי ככל שיכולתי, ופלא – הרגשתי שהגוף שלי התחדש, שניסכו בי כוחות חדשים. רק אז הבנתי כמה שמחה הייתה חסרה לי.
 
למרות שלא הייתי בעצבות כלל, ממש לא. אדרבה, תמיד, ובכל מצב, מלא שמחה וביטחון בבורא עולם, אבל בכל זאת, שמתי לב שהעבודה המרוכזת בהתבוננות ותשובה באה קצת על חשבון השמחה, נכנסתי למעין הלך רוח כזה, שבשורה התחתונה הייתה חסרה לי שמחה. רק כשרקדתי ושמחתי באותו ערב שמתי לב שאני צריך להתרכז יותר בעבודה על מידת השמחה, לייחד פרק זמן מסוים בתפילה האישית לחשבון נפש ותשובה, ומיד לחזור לעבוד על מידה זו.
 
אז החלטתי לכתוב פרק או ספר על הרפואה, בו אדגיש נקודה זו וארחיב עליה כמה שרק אפשר, עד כמה כל חולה צריך קודם כל לשמור על השמחה, להחיות את עצמו ולשמוח בכל מה שיכול! ורק אז לעשות עוד עבודות רוחניות – התבוננות, חשבון נפש, תשובה, תפילה וכן הלאה.
 
אני שומע אתכם אומרים לי, "כאילו לא אמרת כלום! להיות בשמחה זה כל כך פשוט! ועוד כשחולים ומעונים, איזה פיתרון זה?!?! איזה גילוי יש כאן על חשיבות השמחה ועל "פרופסור שמחה"? תראה לנו את הדרך להיות בשמחה תמידית! תראה לנו איך אפשר לפגוש, תכל'ס, את פרופסור שמחה"!

 
אתם צודקים.

 
אז במאמר זה אתם עומדים להכיר את הפרופסור המדהים, והמצחיק-משהו, פרופסור שמחה. כן, תגלו גם את הדרך להיות בשמחה, שהיא לא קשה ומסובכת כלל. אומנם זאת עבודה, אבל היא לא קשה לביצוע. כולם מסוגלים לעשות אותה.
 
 

דבר ראשון, חובה להבין ולדעת שהשמחה היא צורך החיים הראשוני של האדם! לפני שהחולה מתחיל בכלל לנסות לתקן משהו, לעשות תשובה או להתפלל, הוא קודם כל צריך לעשות הכל כדי להיות בשמחה. בשמחה תלויה הרפואה של האדם, פשוטו כמשמעו. והיא גם בעיקר התשובה של האדם. כי עיקר התשובה צריך להיות על השמחה, על הדברים שהוא לא שמח בהם. השמחה היא הכלי העיקרי בעזרתו אדם יכול לתקן את ענייניו הרוחניים, ונפרט:
 
 

יסוד החיים השמחה היא יסוד החיים ועיקר הרפואה, כמו שכותב רבי נחמן מברסלב (שם) וזו לשונו: "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד! ולהתגבר ולהרחיק העצבות והמרה שחורה בכל כוחו. וכל החולאת הבאין על האדם – כולם באין רק מקלקול השמחה!". כלל גדול וחשוב בחיים הוא, שצריך להתגבר מאוד בכל הכוחות, כמו שאומר רבי נחמן, ולהיות שמח תמיד. טבע האדם למשוך את עצמו למרה שחורה ועצבות מחמת פגעי ומקרי הזמן, וכל אדם מלא ייסורים, לכן צריך כל אחד להכריח את עצמו בכוח גדול להיות בשמחה תמיד, לשמח את עצמו בכל מה שאפשר, אפילו במילי דשטותא, כמו שמסביר רבי נחמן. אף שגם לב נשבר הוא טוב מאוד, עם כל זה זה טוב רק שעה אחת ביום – בשעת התפילה האישית (התבודדות).
 
בריאות האדם תלויה בשמחה. היא מחיה את זרימת הדם בגוף, לכן כותב רבי נחמן בפירוש שהשמחה היא רפואה גדולה! וחובה על האדם להכריח את עצמו להיות בשמחה אפילו על ידי בדיחות ומעשי שטות! ראו עד כמה השמחה חשובה, פיקוח נפש ממש, עד שרבי נחמן התיר לעשות מעשי שטות.

 
עצבות היא עבירה – העצבות היא בעצמה עוון חמור, כמו שרבי נחמן כותב בספרו (שם ח"ב, מ"ח): "ודע, שתיכף כשאדם רוצה לכנס בעבודתו יתברך, אזי תיכף היא עבירה גדולה כשיש לו עצבות, חס ושלום, כי 'עצבות היא סיטרא אחרא (זוהר נח, דף ע"א) והשם יתברך שונא אותה'". הזוהר הקודש אומר לנו בצורה מפורשת שבורא עולם שונא את העצבות מכיוון שעצבות משמעה שאדם לא מקבל את מה שבורא עולם עושה איתו, הוא כועס על הבורא שמתנהג איתו שלא כרצונו. אין צורך לבאר כמה חמורה חשיבה שכזו. כל שכן אם האדם מתבכיין, מתלונן ומתמרמר – שכל אלה נכללים בעוון חמור שממנו משתלשלות כל הגלויות, וכן כתוב בפירוש בתורה שכל הקללות והייסורים הבאים על האדם הם רק בגלל "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב" (איך עושים את זה? התשובה בדיסק תפסיק להתבכיין ובספר שעריו בתודה).

 
הכלי העיקרי – השמחה היא הכלי העיקרי בעזרתו אדם מתקן את ענייניו הרוחניים, כמו שמסביר רבי נחמן מברסלב (שם, י'): "… דע, שעל ידי מרה שחורה אי אפשר להנהיג את המוח כרצונו, ועל כן קשה לו לישב דעתו. אולם רק על ידי השמחה יוכל להנהיג המוח כרצונו ויוכל לישב דעתו, כי השמחה הוא עולם החירות, בבחינת "כי בשמחה תצאו" (ישעיה נ"ה), שעל ידי השמחה נעשין בן חורין ויוצאין מן הגלות. על כן, כשמקשר שמחה אל המוח, אזי מוחו ודעתו בן חורין ואינו בבחינת גלות, ואזי יוכל להנהיג את מוחו כרצונו ולישב דעתו, מאחר שמוחו בחירות ואינו בגלות, כי על ידי גלות אין הדעת מיושב… ולבוא לשמחה הוא על ידי מה שמוצא בעצמו איזה נקודה טובה על כל פנים, כמבואר על פסוק "אזמרה לאלוקי בעודי" (שם, רפ"ב) עיין שם".
 
מדבריו של רבי נחמן, מובן שבלי השמחה אדם לא יכול לחשוב נכון, הוא לא יכול להתבונן או לישב את דעתו, לעשות חשבון נפש, שזה עיקר התשובה והדרך לתקן ולשפר את עניינינו הרוחניים. לכן צריך כל אחד למצוא בעצמו נקודות טובות שעל ידן יזכה לשמחה, ואז מוחו יהיה חופשי ומשוחרר להסתכל על החיים בצורה ברורה ונכונה, וכך לחזור בו מכל הטעויות והעיוותים שיש בחייו.

 
דע את האויב!
 
 

על פי דברים אלה אנחנו יכולים להבין שהמלחמה העיקרית של החולה היא על השמחה, איך להחזיק בה ולא ליפול לעצבות ולמרה שחורה, לא לתת לייאוש ולמחשבות הרעות להשתלט עליו. כן, צריך לזה עזרה רבה, שהרי החולה מחמת חולשתו וכאביו, וגם בגלל חוסר האונים שהוא חש, בפרט אם מאושפז בבית חולים, לכן צריך להתאמץ מאוד להיות בשמחה.
 
העצבות היא האויב מספר אחד של האדם – זה כלל שחשוב מאוד לדעת. החולה צריך לדעת לא ליפול לבכיינות אלא להתחזק רק באמונה, ולא ליפול לרחמים עצמיים שלו ושל הסובבים אותו, משום שאז הוא מאבד את הקשר עם בורא עולם.
 
אז זהו, בינתיים. שתהיה לנו רפואה שלמה, ואל תשכחו לבקר אצל פרופסור שמחה, זה לא עולה כסף ולא צריך לנסוע אליו. אתם כבר יודעים איפה הוא נמצא.

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה