פרשת השבוע וילך – איזו חכמה יש לכם?

השבת הזאת נקראת שבת שובה, והיא השבת הראשונה של השנה. וכידוע, הכל הולך אחר ההתחלה, וההתחלה של הכל היא החכמה, ולחזור בתשובה זה למעשה להשיב את הכל אל החכמה, אל השכל הישר, שזה נקרא לעשות תשובה, כי החכמה היא שורש הכל כמו שכתוב, "כולם בחכמה עשית", לכן צריכים לקשר את כל המציאות אל החכמה, להסתכל בשכל כל דבר.

ועל ידי זה אדם מקבל חיים, כי החכמה מחיה את בעליה. אדם לא מקבל חיים מאוכל אלא החכמה מחייה אותו, לכן השלמות האנושית הגבוהה ביותר אליה יכול לחתור האדם היא החכמה, כי יש ארבע מיני שלמויות שהאדם מנסה להשלים את עצמו בהן.

שלמות ראשונית – שבה חושבים להשתלם ההמונים היא שלמות חומרית, לצבור קניינים, ויש בשלמות זו דמיון רציני, כי זו שלמות שאינה מתייחסת לעצמותו של האדם אלא לעצמים החיצוניים לה. בהשקפת עולם זו, אדם מכובד הוא אדם עשיר ואדם שפל הוא אדם עני, אך אם העלמות רכושו של המכובד מתבטל ההבדל בינו לבין השפל ביותר בבני האדם, ונמצא שהשלמות החומרית היא שלמות וירטואלית שאינה אלא פרי הדמיון.

שלמות שנייה – בה בני אדם חותרים להשלים את עצמם היא שלמות גופנית, וזה ייעוד שיותר קשור לעצמותו של האדם מן השלמות החומרית, כי סוף סוף זה הגוף שלו ולא הרכב או הבית או הבגדים, אך גם זו שלמות שאינה מביאה את האדם באמת לייעודו להכיר ולדעת את בורא העולם. שלמות גופנית מתאימה לאדם מצד היותו בעל חיים, לא מצד היותו נברא בצלם אלוקים ובדמותו. וגם, עם הרבה כבוד לשלמות הגופנית, אפילו האתלט המוכשר ביותר אינו מגיע לכישורים של הפשוט שבבעלי החיים, מה שמוכיח שלא זו היא שלמותו ולא בכוח יגבר איש.

שלמות שלישית – שבני אדם טורחים להשלים את עצמם היא שלמות מוסרית. וייעוד זה הוא אכן ייעוד חשוב, כי הוא כבר מתייחס לעצמותו של האדם, לכן הרבה ממצוות התורה חותרות לקראת שלמות זו – שיהיה האדם עושה חסד משפט וצדקה בארץ, רק שעדיין זו לא פסגת האדם, כי אדם מוסרי וטוב תלוי בזולת. וכדי שהמוסר יבוא לידי ביטוי צריך אדם להיות במסגרת חברתית, אך אין זו השלמות לאדם הבודד. לפיכך, ייעודו האמיתי של האדם היא השגת האמת האלוקית אשר בסופה מגיע האדם להכיר ולדעת אותו יתברך. זה היעוד האמיתי בו משיג האדם שלמות אמת לעצמותו כאדם, ובו הוא קונה את הנצח.

זה שאמר הנביא: "כֹּה אָמַר ה' אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ וְאַל יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ אַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ". כלומר, לא העושר שהוא הכי פחות חשוב, ולא הגבורה הגופנית ואף לא החכמה המוסרית היא זו שראוי לו לאדם להתהלל בה, כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל, הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי, זהו השבח האמתי לאדם – שהוא מכיר ויודע את מי שאמר והיה העולם, יודע את דרכיו, ועיקר דרכיו הם חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה שיהיה האדם עושה בָּאָרֶץ!

נמצא, שהשלמות הגדולה ביותר אותה יכול להשיג אדם בעולם הזה היא שלמות השכל המביא אותו להשגת האלוקים, השגת האמת, גם כשהוא לבד ואין לו מגע עם בני האדם, הקב"ה ניצב עליו, מאחר וטיפס בסולם בו עולים ויורדים. והשלמות הסופית היא, שיהיה לאדם שחזר בתשובה שלמה והעפיל אל השכל השם את היכולת להוריד ולהנגיש חכמה בינה ודעת לאותם שנמצאים למטה, לחבר ולקשר אותם אל החכמה, כי כולם צריכים לשוב לחכמה, שזה כל האדם.