פרשת השבוע נח – לכל משחק כללים משלו

מסיפור המבול אנו למדים יסוד גדול, יסוד שכל התורה תלוי בו – יסוד השכר והעונש!

כידוע, העולם שלנו לא הפקר. למעשים שלנו יש השלכות על המציאות והיא מגיבה אלינו כפי המעשים שלנו, אדם אוכל מה שהוא בישל, קוצר מה שזרע, ובמידה שאדם מודד מודדין לו.

רק שצריך להבין יסוד זה לעומק, כי אם נאמר שהקב"ה יושב כל יום לקבל החלטות ביחס לבריאה, והוא מגיב אלינו כפי ההתנהלות שלנו, נמצא שהוא כביכול משתנה כפי התנהלותנו, וזה דבר שלא יעלה על הדעת שהקב"ה משתנה ומתפעל מאתנו, זה הופך אותו להיות תלוי בנו ואת זה אי אפשר לומר, שהרי הקב"ה הוא מחויב המציאות ומציאותו כלל לא תלויה בנו, כמבואר בהלכות יסודי התורה (א א): "והוא ברוך הוא אינו צריך להם ולא לאחד מהם", וכן כתב רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן נ"ב): "כי רק השם יתברך לבד הוא מחיוב המציאות".

נחדד עניין זה קצת יותר. צד אחד אומר שהקב"ה לא תלוי בעולם והוא לא מתפעל ממעשה הנבראים, כמאמר אליהו לאיוב: "אִם חָטָאתָ מַה תִּפְעָל בּוֹ, וְרַבּוּ פְשָׁעֶיךָ מַה תַּעֲשֶׂה לּוֹ. אִם צָדַקְתָּ מַה תִּתֶּן לוֹ אוֹ מַה מִיָּדְךָ יִקָּח". כלומר, לא החטאים ולא המצוות שלנו משפיעים על הבורא שנאמר בו "אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי"! מצד שני, אנו רואים לאורך כל סיפורי התנ"ך שהבורא מתערב בפועל במציאות, מגיב אליה, "וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם", "ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה, ואם לא אדעה", "אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה". וכן רואים שיש לו נחת רוח מהנבראים, ויש לו כיסא דין וכיסא רחמים, והוא מנהיג עולמו בחסד ומשפט וצדקה. כיצד אם כן ניישב את הגישות השונות – גישה אחת מוכיחה שהבורא אינו משתנה ממעשה הנבראים, גישה שנייה מוכיחה שהקב"ה מגיב למעשה הנבראים?

אלא, שבאמת צריך לומר שמערכת ההשגחה של הבורא היא מערכת חוקים שנמצאת מובנית בתוך הבריאה עצמה, והמציאות מגיבה לנבראים כפי התנהגותם, אבל אין הדבר נוגע אל הבורא בעצמו, כמו שאמר הכתוב "ה' לַמַּבּוּל יָשָׁב". כלומר, גם בעת שבארץ היה כאוס, בעולם היו תמורות עזות של תהו ובהו, לא היה שום שינוי אצל הבורא, כי ישיבה מורה על העדר השתנות (ליקוטי מוהר"ן כ"א), ואכן הבורא הוא האחד האמיתי שאינו משתנה ואינו מתפעל, על שם זה הוא נקרא בזוהר "סובב כל עלמין" – לומר שהוא מקיף לבריאה ואינו נשפע ממנה, שזה בחינת "יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק" לאמור, תכניות הגויים (העמים) אינם משפיעים על בעל הבית. וזה שאמר הכתוב "וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל" – ללמדנו שאין הקב"ה משתנה בגלל התהילות והתפילות שלנו, הוא נשאר "יושב" היינו כפי שהוא, לכן אי אפשר לפתות אותו בדברי רמיה וחנופה.

ובאמת, ואין זה בכלל תפקיד התפילה לשנות ולהשפיע על הקב"ה שיעשה רצוננו, כמו שאומר רבי צדוק (צדקת הצדיק מ"ב) ש"בתפילה הוא העיקר החשק והרצון להתפלל ולהתחנן… ואין רצון השם יתברך מבני אדם שיתפללו לפניו וישנוהו רק הרצון שלהם להתפלל זהו רצונו יתברך והבן זה".

וכמו שאנו למדים מרבי צדוק – שאין עניין התפילה להשפיע על הבורא ולגרום לו לשנות החלטותיו, כך עניין השכר והעונש לא בא כתוצאה משינוי ברצונו. העונש הוא תגובה של המציאות אותה קבע הבורא מראשית הבריאה, המציאות מגיבה כלפי אלו המעוותים אותה.

בורא העולם קבע את כללי המשחק, ובני אדם משחקים במשחק שלו, מי שעומד בכללים מתקדם בשלבים, ומי שלא נפסל ויוצא.