פרשת השבוע תולדות – הירידה למצרים

אמרו על שמאי הזקן, שכל ימיו היה אוכל לכבוד שבת, כשהיה מוצא בהמה נאה היה אומר זו לשבת, כשמצא אחרת נאה ממנה אכל את הראשונה והניח את השנייה לשבת. נמצא, שכל אכילותיו נאכלו בקדושת שבת.

ואילו הלל – מידה אחרת הייתה לו, הילל אכל כל אכילות החול שלו בקדושה נעלה בלי לייחדם ולהקדישם לשבת.

על השוני בין שני ענקי עולם אלה מבואר בכתבי האריז"ל (שער הגלגולים הקדמה ל"ד) – כי יש שני סוגי נשמות בעולם, נשמות משורש קין ונשמות משורש הבל, נשמות מצד הדין ונשמות מצד החסד, והנשמות שהן מצד הדין קרובות לצד הטומאה יותר, לכן ההתעסקות שלהם בעולם החומר מסכנת אותם מאוד וחייבים הם (בני האדם עם הנשמות הללו) להתרחק ולהיבדל עד כמה שניתן להם מעולם החומר, ואם נאלצים הם להתעסק באיזה שהוא עניין חומרי, עליהם להקדיש ולהעלות אותו לדרגת רוח כדי שאותו עניין לא יפיל אותם, כי נשמות אלו בנקל להם לרדת מירושלים, מיראה שלמה, לאזור השפלה, ומשם על פי רוב לא לעלות לעולם.

לא כל אחד יכול להתעסק עיסוק ישיר עם הרע, לא כל אדם ואף לא כל צדיק יכול לרדת חזרה למצרים. אברהם אבינו יכול היה לרדת, יעקב וכל בניו גם כן יכלו לרדת. אבל יצחק ומי שהוא מבחינתו לא יכול לרדת 0 אם הוא יורד למצרים הוא לא מצליח לעלות משם, אין לו תקומה. לכן אומר הכתוב ליצחק הנקרא גם "פַחַד יִצְחָק", בגלל הפחד שלו לשהות מחוץ לקדושת שבת – אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה, אתה לא כמו אברהם אביך ולא כמו יעקב בנך, לו אני אומר "אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה". אתה יצחק גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ, כי הנשמות שהן מצד הדין לא יכולות לרדת לתחתיות, לאלו עדיף לא לצאת מבית המדרש, מוטב להן להיות בתיבת נח, לשהות בקדושת שבת, כמו שמנחה אותם הכתוב לעולם – שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. כלומר, שכון בארץ שאני יכול לומר לך, לדבר איתך, כי אם תהיה בחוץ לארץ כבר לא אוכל לדבר אתך, כי בוודאי תיפול ממדרגתך וכבר לא תשמע את הקול שלי, אתה, וכל אלו הדומים לך, חייבים להיות תמיד בארץ ישראל – "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ, תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹקיךָ בָּהּ". שב בבית המדרש ועסוק בתורה ותפילה.

אבל יש נשמות עליהן נאמר "וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה", אלו נשמות מצד החסד, נשמות מצד הימין, שעוצמת אור האהבה והחסד שבליבם (של האנשים עם נשמות כאלה) מאפשר להם התעמתות חזיתית מול קליפת פרעה מלך מצרים. ועד כדי כך גדול כוחם, שיש להם כח לעלות חזרה ממצרים עם שלל רב בבחינת וַיּעַל֩ אַבְרָ֨ם מִמִּצְרַ֜יִם…בַּמִּקְנֶ֕ה בַּכֶּ֖סֶף וּבַזָּהָֽב, שהם כל אותם חלקי אלוקות שנפלו בשבי מצרים, אותם מעלים הצדיקים שהם בבחינת אברהם, כי להעלות אותם חלקים אפשר רק על ידי אהבה וחסד, ללכת איתם לפנים משורת הדין.

צדיק שהוא משורש קין, מצד הגבורות, עלול להרחיקם בתוקף קדושתו, כפי שאכן עשה שמאי במעשה המפורסם עם הגרים, אותם הצליח לקרב דווקא הלל באהבתו והכלתו אותם.

וזה מה שהעולם צריך – שיהיו יותר ויותר צדיקים שהם בבחינת מרדכי, שהולך שמעו בכל המדינות וקולו גורם שרבים מעמי הארץ מתייהדים. כי הצדיקים שהם מבחינתו, נושאים ונותנים עם מלך מצרים ומכניעים אותו במקומו. והצדיקים שהם מבחינת יצחק, עושים מלאכת הקודש על ידי שהותם בקדושת שבת. בכל אדם יש בחינה מזה ומזה, ועליו להשכיל להתבונן מתי עליו להתנהג כשמאי ומתי כהלל.