“צא החוצה!” וכך התחילה הקריירה

המורה לתנ"ך שהשליכה אותו החוצה, לא חלמה שבאותו רגע ממש תתחיל הקריירה המבריקה של התלמיד הלא ממושמע שלה – איזו ליבוביץ, במאי זמר ושחקן תיאטרון מצליח, מי שביים וכתב את ההצגה "אני פה בגלל אשתי", ובימים אלה ממש יוצא עם אלבום חדש "דבר איתו".
 
 
המורה לתנ"ך שהשליכה את הנער הבלתי ממושמע מהכיתה בעיצומו של מבחן לבגרות, לא חלמה שבאותם רגעים מתחילה בעצם קריירה מבריקה של משחק בימוי ויצירה, שעתידה להפוך בין השאר לתיאטרון 'התעוררות'.
 
איזו לביבוביץ (46) אמן הדרמה והמשחק, נפל אל תוך הקריירה שהכין עבורו בורא עולם, בטעות. כשהוא מספר היום על אותו יום בלתי מוצלח בתיכון – השנים והאירועים שהובילו אותו למקום בו הוא עומד היום, גורמים לו לצחוק. "בתיכון בו למדתי בקריות לא הייתי התלמיד הגאון. בסביבות גיל חמש-עשרה, כשנערכו בכיתה בחינות לבגרות במסגרת לימודי התנ"ך, מצאתי את עצמי בוהה בחומר בלי קצה חוט של הבנה. הציון היה כתוב מצידי מראש. לא היה הרבה מה להפסיד, אז התחלתי לדבר עם השם בשפת קודים. הכיתה התפקעה מצחוק והמורה מאוד כעסה וסילקה אותי החוצה. בפרוזדור נפגשתי פנים מול פנים עם המנהל הקשוח. כמוצא אחרון ברחתי מיד אל הדלת הראשונה שהייתה פתוחה", הוא מספר.
 
"'נפלתי' לכיתה שעסקה בלימודי דרמה, בעיצומן של הכנות לקראת המחזמר של התיכון. המורה חשב שבאתי לבחינה, זימן אותי מיד להציג את כישוריי בתחום השירה. נשאלתי אם אני יודע לשיר ועניתי בלי לחשוב, כן.
 
"מה אתה רוצה לשיר?"
 
"לא יודע", השבתי.
 
"אז תשיר כנר על הגג".
 
"האמת, מעולם לא ממש שרתי. הדו-שיח התנהל כולו במין אקראיות שכזו, שהיום אני יודע לכנות אותה "השגחה''. שרתי מתוך הזיכרון "לו הייתי רוטשילד". המורה התלהב. התקבלתי מיד כזמר הראשי במחזמר. המורה שהשתכנע מכישוריי המוסיקאליים שאל אם יש לי רקע גם במשחק. גם כאן לא היה לי שום מושג. חוץ מבדיחות בין החבר'ה, מעולם לא למדתי משחק. ברוח השעה עניתי בחיוב. סידרו עבורי למחרת 'אודישן'. הצוות התרשם והוטל עלי גם תפקיד במשחק".
 
"המחזמר גרף הצלחה היסטרית", ממשיך איזו את סיפור חיי. "אני שיחקתי שם את טוביה החולב. ההופעה הזו המשיכה להתגלגל גם מחוץ לגבולות חיפה. סבב ההופעות וההדים שהן הכו, יצרו סביבי המון הערצה. בקריות הייתי ממש כוכב". 

גיל הגיוס תופס את ליבוביץ הצעיר בעיצומו של מרוץ ההצלחה והיצירה. הוא מתגייס ללהקה צבאית ומתחיל, במקביל, בלימודי תיאטרון מסודרים בבית הספר "ניסן נתיב". שלוש שנים לאחר מכן הוא מסיים לימודים ומחפש את דרכו בתל אביב הבוהמית.
 

 איזו ליבוביץ (מימין) באולפן

אתה מקים בשלב מוקדם יחסית בדרכך בעולם המשחק, תיאטרון גדול ומצליח. איך זה קורה?

"כשסיימתי את הלימודים, לא רציתי להצטרף לתיאטרון מסוים. מטבעי אינני אוהד גדול של הממסד. חיפשתי מקוריות. משהו שייתן לרוח שלי דרכי ביטוי. אז החלטתי להקים תיאטרון בעצמי. קראתי לו "התעוררות". הוא היה תיאטרון ילדים ונוער".
 
השם "התעוררות" נשמע כמו משהו דתי. אתה רחוק בשלב ההוא מתשובה, לא?
 
"נכון, וזו נקודה מעניינת. יש לשם הזה צליל מאוד יהודי, נוטה אפילו לתשובה וכאלה. אני בכל אופן ממש לא חשבתי בכיוון. התיטארון ביקש להעלות את המודעות לנושאים שהיו לדעתי ראויים למחשבה ויחס. דרך המשחק רציתי בעצם לעורר את התודעה לעניינים שנחשבו בעיני כעקרוניים וחשובים. אז קראתי לו "התעוררות", היום יש לזה למפרע משמעות מיוחדת".
 
החיים התל-אביביים סוחפים את איש התיאטרון המצליח עם הזרם. סבב רצוף של הופעות בכל רחבי הארץ. כתיבת מחזות, בימוי, חזרות. הצוות מוצלח ומבריק, חבר'ה טובים וקהל מעריצים שרק הולך וגדל. ההצגות שליבוביץ יוצר מכות גלים, הציבור מבקש 'הדרן' והן עולות שוב ושוב. ואז זה מגיע. איזו עושה פניית פרסה, השחקן הראשי בורח מהבמה, ותהליך התשובה מתחיל דווקא שם, בתוך תל-אביב.
 
היכן תופס אותך תהליך התשובה?
 
"בדיוק בשלב שהתיאטרון הפך למשהו מאוד פופולארי, התחלתי בתהליכי תשובה. אז גם יצרתי את ההצגה שנחשבה בזמנו ל'שלאגר' של ממש, "אני פה בגלל אשתי". הצגת הבכורה הועלתה ביום שישי, אני שכבר התחלתי להתחזק ולשמור שבת לא השתתפתי בה. רק במוצאי שבת באו החברים ודיווחו על ההצלחה הדרמטית. הקהל יצא ממש מהכלים, וזו הייתה לחיצת הדוושה הראשונה במרוץ מדהים של למעלה משש-מאות הופעות ברחבי הארץ.
 
"אחרי התשובה המשכתי במקצוע, כמובן בדרך התורה ולפי הוראות הרבנים. יצרתי סרטים עבור ארגונים שונים כמו 'ערכים', כתבתי מחזות והצגות למוסדות שונים, וגם שיחקתי בכמה סרטים מובילים בעולם הדרמה החרדי. אחד הסרטים המוצלחים יותר הוא 'הפנימייה', קיבלתי בעקבותיו המון דרישות שלום, גם מחו"ל. מצחיק לפגוש אנשים שמתייחסים אליך כאל הדמות ששיחקת בסרט. הם מזדהים עם הדמות, אוהבים אותה או כועסים עבורה, וכשהם פוגשים אותי ברחוב הם רואים בי את הדמות הזו מהמסך".
 
איזו ליבוביץ השחקן כבר מככב למעלה משני עשורים בעולם. אבל את איזו הזמר עוד לא הכרתם. כמו חברים נוספים בתחום, גם לליבוביץ' זה קורה. היכלות הניגון משכו אותו, ואת התוצאה אתם יכולים לשמוע באלבום הטרי שהוא הנפיק ממש עכשיו, "דבר איתו".
 
עד כמה שידוע, אין לך קריירה בתחום. אז איך זה קורה, מה גורם לך להחליט פתאום לשיר ולהקליט?
 
"קריירה של ממש לא הייתה לי, אם כי בתקופה כלשהי הייתה התחלה של קריירה שנקטעה לצערי. הקמתי בעבר להקה בשם "איזו והעיזים". ההרכב היה מדהים ומקצועי, והדרך הייתה פתוחה לשמים. הפרויקט ירד ברגע האחרון בגלל ויכוחים וסכסוכים בין האמנים. בכל אופן, הנגינה ליוותה אותי מאז שאני זוכר את עצמי. כבר בגיל צעיר הייתי מנגן בגיטרה. במצבי רוח מסוימים הייתי נכנס לחדר ומנגן. האמת, אף פעם לא חשבתי לעשות עם זה משהו. המוסיקה תפסה חלק משמעותי בעולם שלי, כמאזין בעיקר. התחלתי ליצור אותה בעצמי מאוחר יותר.
 
"האלבום הזה נוצר למעשה מתוך לימוד תורה. החברותא שלי מתופף במקצועו, ויום אחד הוא אמר שבא לו לנגן. הזמנתי אותו אלי, יש לי במחסן מערכת תופים וגיטרה. נפגשנו והתחלנו לנגן ביחד. המוסיקה עשתה לשנינו טוב מאוד. ההרכב הזוגי היה נפלא, והנשמה מצאה שם מילים. ניגנו כל מיני סגנונות, והיו גם את הלחנים שלי. עם הזמן נוצר מזה אלבום".
 
אתה בעל תשובה. בעבר ניזונת מסגנון מוסיקאלי חילוני. היום אתה חי בעולם חרדי. באלבום הנוכחי מרגישים חזק את הג'אז והרוק, ויש שם את המילים היהודיות. מאיזו באר שאבת את הרוח לאלבום הנוכחי, ואיך אתה מוצא את עצמך בין שני העולמות?  
 
"ראשית, יש לי מילה לומר על המוסיקה בכלל, ועל מה שיוצרים לאחרונה בעולם התשובה. לדעתי, תור הזהב של המוסיקה בארץ בפרט, ובעולם בכלל, הייתה בשיאה בשנות ה-70. התקופה הזו זכורה לכל חובבי הג'אז הטוב והאיכותי כמשהו שכנראה לא יחזור. בארץ, שלמה ארצי ושלום חנוך כיכבו בשיא פריחתם. בעולם היו לנו את לד זפלין ופינק פלויד. אלו שנים של רוק אמיתי חזק ומקורי. גם המילים נשאו תוכן מסוים. אפילו אצל הגויים – 'הדרך לגן עדן' למשל. אחר כך זה יורד באופן תלול. הלחנים מרוקנים, המוסיקה מכנית וצורמת, והכל חוזר על עצמו בוואריאציות שונות.
 
"כשחזרתי בתשובה הפסקתי בבת אחת עם כל המוסיקה החילונית. התחלתי להאזין לבעלז וויז'ניץ, הכליזמר החסידי היהודי. זה היה מצוין לאותה תקופה של התחלת הדרך. המוסיקה היהודית נותנת המון. היא מחברת לשורשים ונותנת לנשמה. אבל אחר כך אחה מוכרח לחזור למקום ממנו באת. ואת המקום הזה אין לך בגלל שהוא לא ממש לוקח אותך למקומות בהם אתה מעוניין לבלות כעת. ואז הגיע לעולם עדי רן כבעל תשובה, ועל הצעד הזה כולנו חייבים להכיר לו טובה. הוא פתח בעצם את הרוק לעולם התשובה. כל בעל תשובה מתגעגע במקום כלשהו ל'מטרנה' המוסיקאלית עליה גדלנו. לעולם לא נוכל להתכחש לצורך הנפשי שלנו במוסיקה הזו. וכשלוקחים את הטוב שבה ומנטרלים את המלל הרע. אפשר ליצור לא רק משהו טוב, אלא גם משהו שיועיל לנשמה ויקרב רחוקים. וזה מה שניסיתי בעצם לעשות באלבום הנוכחי. להלביש מילים קדושות על מוסיקה שיש לי 'משם'''.
 
השירים כולם הם לחנים שלך, חוץ מאלו שנושאים תוכן מהמקורות. ספר קצת על המקומות מהם באו השירים.
 
"לכל ניגון יש סיפור, והיו כאלו שלקחתי גם מהתיאטרון, כמו למשל 'אני אוהב את הקב"ה'. במקור, המילים הכילו תוכן הפוך מבחינה רעיונית. השיר הציג צדדים שליליים של האישה, וזה בהחלט לא מתאים לעולם היהודי. בהפקה הנוכחית עשיתי 'תשובת המשקל'.
 
"ויש גם שירים שנוצרו מתוך מצבים שנראו בשעת מעשה כבלתי נסבלים. ההשגחה הפכה אותם לניגונים נפלאים. כך הלחנתי את 'הכל כאילו'. זה התחיל בגשם היסטרי, הייתי כלוא בתוך רכב, לא רואה כלום. פחדתי מאוד שזה ייגמר בתאונה אז התחלתי לשיר הכל כאילו, מתוך הפחד והתקווה. כשהגעתי הביתה הורדתי את השיר לתווים".
 
כעת איזו עובד על האלבום הבא. לדבריו, בהפקה הבאה תזהו אלמנטים שמושפעים יותר מהחברה החרדית בה הוא חי. הוא עמל כעת להפוך את השמיעה לראיה. במופע מיוחד שמצוי כבר כעת בתהליכי הפקה מתקדמים הוא ייתן לנו 'לראות את הקולות'. המופע יעלה שירים מתוך האלבום 'דבר איתו', מלווים בקטעי מערכונים מתוך החיים משני עברי המתרס – החרדי והחילוני. כמו תמיד מנסה ליבוביץ' להעביר מסרים דרך אומנות, ואת הדבר הזה הוא יעשה בעז"ה באופן מושלם, כשהשירה יחד עם המשחק יעלו על במה אחת.
 
מזמור לדוד

 
דבר איתו