צדקה וחסד

 

על ידי צדקה וגמילות חסדים, שהוא על ידי הרוח נדיבה שבלב, על ידי זה הוא מעורר רוח הקודש של הצדיק דנשיב בשית פירקין של הידיים והרגליים, ועל ידי זה ממשיך בחינת הארת הידיים והרגליים, ומעלה הקדושה מבחינת רגליה יורדות מוות, חס ושלום, ונמתקים על ידי זה כל הדינים, ונעשה על ידי זה ייחוד גדול למעלה.

 

גמילות חסדים גדולה יותר מן הצדקה כמאמר רבותינו ז"ל, כי הנותן והמקבל הם בעצמם בחינת ידיים ורגליים, אך כשמחזיק יד העני על ידי גמילות חסדים, שעל ידי זה יוכל העני לעסוק באיזה עסק ומשא ומתן, עד שירחיב ידו ויסלק לו ואזי יצילו מלהיות מלקבל כלל, וזה טובה גדולה מאוד, כי מעלה אותו מבחינת רגליים, כי אחר כך כשחוזר הלווה ומסלק למלווה את חובו, אזי הוא שווה למלווה ממש.

 

וזה בחינת: ליבו נשא את רגליו, כי על ידי הרוח נדיבה שבלב המלווה, על ידי זה נשא את זה שהיה בבחינת רגליים, ועכשיו השווה אליו ממש, שעל ידי זה נעשה גם למעלה הייחוד בשלימות גדולה יותר, בבחינת: הושוו אישה לאיש, וזה בחינת והיה אור הלבנה כאור החמה.

 

 

סיפר אחד לרבי לוי יצחק ז"ל, שפעם בהיותו ילד קטן כשהסתובב ליד רבי נחמן מטולטשין, פנה אליו רבי נחמן ואמר לו את הפסוק: "טוב לגבר כי ישא עול מנעוריו", בינגון של מגילת איכה הידועה,  וחדרו הדברים לנפשו כל כך, שכבר לא יכול היה לשכוח אותו כל ימי חייו.

 

עוד סיפר לו, שפעם, בהיותו ילד קטן, ביום שישי אחד לאחר שחזר מה’חיידר’ נכנס אל הקלויז, וכדרך הילדים עשה מעשה קונדס והפך את הספסלים, אחד אחרי השני. כשנכנס השמש ותפס אותו במעשהו, ניגש אליו כשהוא מניח את ידו על כתפו הרך, ואמר לו בחום ובנועם: "שמא תרצה ואעזור לך בקשי עבודתך?" התבייש הילד בעצמו והפסיק משובבותו, ומאז נמשך אחריו מאוד, וכשגדל אמר: "לו היה צועק עלי, לא היה פועל כלום…"