קוסמות – השלום

טוביה: 'את לא מסכימה איתי על שום דבר'.. צפיחית: 'דווקא על זה אני מסכימה איתך'.. טוביה: 'טוב נו תאמרי את המילה האחרונה'. צפיחית: 'האחרונה'.נשמע לכם מוכר?

4 דק' קריאה

רפי כהן

פורסם בתאריך 10.12.20

טוביה: 'את חייבת להתווכח על כל דבר'?

צפיחית:  לא 'חייבת'! לא 'מתווכחת'! ולא על 'כל דבר'!

טוביה: 'את לא מסכימה איתי על שום דבר'..

צפיחית: 'דווקא על זה אני מסכימה איתך'..

טוביה: 'טוב נו תאמרי את המילה האחרונה'.

צפיחית: 'האחרונה'.

[שמות בדויים, אלא מה? אתם לא באמת מכירים זוג  בשמות 'טוביה וצפיחית'. אם כן, מלאו פיס..]

נשמע לכם מוכר? קראו נא את המאמר. לא מוכר? [בטוחים?!] קראו נא 'מזמור לתודה'..

רבים מן הזוגות מדווחים על מצב במסגרתו: 'כשטוב לנו אז ממש טוב לנו.. אך כשלא טוב.. זה ממש גרוע'.. משפט זה הינו ביטוי לחוסר המיומנות ב'פתירת קונפליקטים', במצב כזה כשקונפליקט מתרגש עליהם, כמוהו כגל גבוה על ים הנישואין. אחד הכלים ההכי חשובים בזוגיות הוא כלי זה: 'פתרון קונפליקטים', על כך במאמר שלפניכם..

בסימן ימי חנוכה אלו, בהן ידועה ההלכה כי האדם הדחוק כלכלית ומולו עומדות שתי ברירות: לקנות נר חנוכה או נר שבת, הרי שיעדיף נר שבת משום שנר שבת נתקן למען ריבוי 'שלום בית'- שעל ידי האור לא יכשל באבן וכדו' ובכך ח"ו עלולה להיווצר קטטה [-שו"ע או"ח סי' רסג' ס"ב], יצאתי לבדוק את 'סוד' השלום.. ומצאתי כי ישנו קונץ פשוט, אשר על ידו, השלום המיוחל, בין אדם לאשתו ובין אדם לזולתו, בוא יבוא. הסכיתו ושימעו..

חז"ל קובעים [סוף מסכת ברכות] כי 'תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם', ובאמת שרבה התמיהה כיצד תלמידי החכמים- מעצם היותם תלמידי חכמים מרבים שלום? הלא ראשם ורובם, לילות כימים, בעסק התורה המלאה מחלוקות, ותתי- מחלוקות, כ'חול אשר על שפת הים'.

ובכן לפני שאבאר מהי ה'סכמה' [-התפיסה הקוגנטיבית- העמדה ביחס לנושא מסויים.] של תלמידי – החכמים באשר למחלוקת ולברי- הפלוגתא [-בני מחלוקתם] שלהם, אשר היא מקדמת השלום בעולם, ראשית אוכיח מקביעת חז"ל זו – שת"ח מרבים שלום בעולם – חרף ריבוי מחלוקותיהם: כי מחלוקות – והרבה, אינם מהווים סתירה כלל, לשלום! יתכן ושני בני זוג יחלקו על כל דבר שזז [ויחלקו אם הוא זז..], אך מאידך ישרור ביניהם השלום, וזאת בתנאי כי העמדה שלהם ביחס לדעת – בן – מחלוקתם,  תהא תואמת את עמדת תלמידי החכמים שנביא בסמוך..

ובכן מהי תפיסת הת"ח ביחס למחלוקת וחולקים עליהם?

תשובה לכך ניתן להבין ע"פ חז"ל במסכת עירובין, 'שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים הלכה כמותנו, והללו אומרים הלכה כמותנו, יצאה בת קול ואמרה: 'אלו ואלו דברי אלוקים חיים הן' – והלכה כבית הלל''. ומבאר הריטב"א שם, שבכל מחלוקת חכמים הוא כך- 'אלו ואלו דברי אלוקים חיים', היות שבהר סיני לימד הקב"ה את משה על כל דבר ודבר, 49 סברות להתיר ו-49 סברות לאסור, ושאל משה את הקב"ה: א"כ כיצד לפסוק? וענה לו שיהא הדבר מסור לחכמי ישראל שבכל דור ודור ויהיה הכרעה כמותם!

כלומר ההכרעה כמישהו, אינה מורה כי הוא האמיתי ואילו בן מחלוקתו אינו אמת, אלא התפיסה היא, ששני הצדדים אמת, ורק ההכרעה – כדבר טכני, תהא מסורה לת"ח שבאותו דור.

נמצא כי כשהתלמיד חכם חולק על חבירו, הוא איננו רואה את בן שיחו כנציג ה'שקר', בעוד הוא עצמו נציג האמת האבסולוטית, אלא 'אלו ואלו דברי אלוקים חיים' – ישנה יותר מאמת אחת! ומשנס מתניים לרדת לסוף דעתה.

ובהיות שזו ה'סכמה' של תלמידי החכמים וכ"כ התרגלו לחשוב כך – כריבוי מחלוקתם, הם כבר ניגשים לבן שיחם מתוך נסיון להבין את הצד הניצב מולם. ובאמת שזהו הסוד הגדול בהשגת השלום הנכסף, בהיות שאבן הנגף הגדולה ביותר, האחראית על אוירה עכורה וההפיכה של חילוקי דעות – קונפליקטים, למריבה וסטרס [-מתח], היא הגישה של החולק ביחס לבן שיחו, כי ישנה אמת אחת וכמובן שהוא נציגה, בעוד בן שיחו מציג דעה מעוותת / טיפשית / שקרית, כך שודאי אין מקום לנסות להבינה. ואז המנגנון עובד כך: חוסר מיומנות פתירת הקונפליט– > התבצרות בעמדה — > הפחתה מערך השני. שכן טבעו של דו שיח חסר- פתרון- קונפליקט, להסלים. הוא אף פעם אינו דורך במקום. אך אם גישה זו משתנה וכל אחד מבין שהשני גם מציג עמדה לגיטימית- אמיתית ו'בוא נרד לסוף דעתו'. העוקץ – הגורם המתסיס מחילוקי דעות למריבה, נקטם.

בוא נהיה פרקטים: ואכן נעבור לנוסחה האהובה עליי לפתרון חילוקי דעות [-קונפליקטים] ולא משנה על מה: זהות מוסד לחינוך הבן – 'אני מעוניינת שמושיקו שלנו ילמד בתשב"ר [-'תינוקות של בית רבן'] 'שתילי – פרחי – אבותינו''. 'עזבי אותך! הם 'סגורים' מדיי! בוא נשים אותו בבית הספר העירוני – חרדי – ממלכתי – תורני – דתי – מדעי – גיאורפי, התשב"ץ  [-'תינוקות של בית ציון'] – 'בני חוזה המדינה''. / צבע ארון חדש – 'אני מאוד אוהבת צבע 'סגול חציל – ענבים''. 'אני דווקא נוטה לצבע חום אדמה טרושה'..  / פער דתי בין בני הזוג– אני רוצה 'אברהם פריד'. אני רוצה 'פריד אל אתרש'.. / ליסוע להורים או לא? – 'על מה את מדברת? נסענו לאמא שלך רק לפני שבועיים'. 'כבר שבועיים לא היינו אצל אמא שלי'.. / ועוד ['אתה בדיוק כמו אמא שלך' – 'אני לא'.] ועוד [ 'אני מעוניינת לקרוא לתינוק אליצפן'.. 'לא מצאת שם יותר 'סולידי''?!]. רוב הזוגות נעים על אחד מבין השלשה: 1. כפייה של אחד על השני. 2. הימנעות, במסגרתה אין מחליטים דבר, בעקבות הקונפליקט. 3. פשרה, שגם היא אינה אידיאלית, שכן אם הוא רוצה ארון שחור, בעוד היא מעוניינת בלבן והם מתפשרים על אפור, ברור שזו לא התוצאה הנחפצת.

בסימן האמור לעיל, הנה לכם הנוסחה המקסימה, [הנקראת WIN-WIN -בה שני הצדדים יוצאים מנצחים] המחוללת פלאים [כן, כן, מנסיון.] לכל קונפליקט באשר הוא, הכוללת את העמדה שכתבתי לעיל : 1. ודאו על קיומה של אוירה נעימה. 2. כל אחד מציג את עמדתו- מחשבותיו/ צרכיו/ ורגשותיו, בעוד השני מאזין ללא הפרעה. 3. החלק המאתגר אך החשוב מכל: העמדה אותה ציינתי במאמר זה: בו כל אחד מנסה לרדת לסוף דעתו של השני- מחשבותיו/ צרכיו/ והרגשותיו, ומביע זאת במילים [טיפ: הוא יוכל לרדת לסוף דעת בן שיחו ביתר קלות, אם ראשית יזכר באירוע דומה שקרה לו – שעל ידו יתחבר לבן שיחו]. 4. חיפוש פתרון לקונפליקט המדובר, תוך החלטה כי 'ההחלטה תהא של שנינו ללא כפייה'.

הנסיון מלמד כי כאשר בוצע שלב 3 בו דנו הפעם- שכל אחד הבין באמת את השני, כאן לפתע מתגלה 'קוסמות' שקשה להסבירה, ועולים פתרונות המוסכמים על שני הצדדים. ההבנה כי כל אחד מהצדדים הרגיש שהבינוהו, יוצרת פתיחות מנטלית ורגשית להעלות פתרון מוסכם. נסו זאת.. אם לא 'הלך', אות היא שלא בוצע אחד מהשלבים הנ"ל כהלכה. נסו שוב. בהצלחה.

נ.ב. לא מתערב, אבל בוויכוח אם לאכול סופגנייה או לא? אני עם ה'חיובי'..  

כותב המאמר, רפי ב"ש כהן, הינו יועץ זוגי מוסמך, שסיים בהצטיינות את לימודיו וקיבל המלצה נדירה מהמנהל האקדמי [בו העיד בין הייתר על היותו מן 'העשירון העליון של הכיתה'.] מזה מספר שנים הוא מקיים 'גמ"ח יעוץ זוגי' – על ידו כבר נהנו, עשרות זוגות. [במייל חינם ולפגישות, מחיר סמלי.] REFAELC37@GMAIL.COM

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה