קורא המחשבות – הסיפורים האמיתיים שנכתבו עליכם

כשהייתי בתיכון קראתי ספר שלעולם לא אשכח. העלילה הייתה על גבר שהיה יכול לקרוא מחשבות, את כל מה שמתנהל בתוך ראשם של האנשים אותם פגש. הוא נהג להתהלך ברחובות העיר או נסע ברכבת, שם הקשיב למחשבות של הסובבים אותו. כשחזר לביתו, הוא כתב מהמחשבות ששמע וכל מה שלמד מהן סיפורים. כך הוא התפרנס. עם הזמן הוא הפך לסופר מפורסם מכיוון שכל הסיפורים שלו היו נראים אמיתיים מאוד.

כשהוא לא אסף חומר לסיפורים, הוא נסע לבקתה ביער והתבודד מהעולם כולו. העובדה שהוא נכנס לפרטיות של האנשים וחיטט בנבכי נפשם גרמה לו סבל וייסורים, שהרי כי כל המחשבות בהן נתקל היו תוצאה של מרירות ורחמים שהאנשים חשו כלפי עצמם. הצער הגדול וחוסר התקווה שהוא פגש בראשם של האנשים הוציאו אותו מדעתו, לכן למען השפיות שלו הוא התבודד בבקתה שביער כדי להרגיע את נפשו.

יום אחד, כשחיפש חומר חדש לסיפור מעניין שכתב הוא פגש אישה שגם היא יכולה לקרוא מחשבות. נוצר ביניהם קשר טלפתי ואחרי כמה דקות הם הרגישו שהם מכירים אחת את השני הם שמחו שנפל בחלקם הטוב למצוא אחת את השנייה.

וכמו בסיפורים והאגדות הידועות, גם הם נישאו ועברו לגור בבקתה שביער ונהנו מהחיים המשותפים. אבל אחרי כמה ימים הם הפכו לאנשים אומללים. לא הייתה לאף אחד מהם פרטיות רגשית והמחשבות של כל אחד מהם לא תמיד היו נעימות לשני. לא עבר זמן רב, והם כבר לא יכלו לסבול את הביחד וכל אחד הלך לדרכו.

בכל פעם שאני שומעת מישהו/מישהי מדבר בנייד, אני נזכרת בסיפור הזה. כמה מעצבן זה יכול להיות – לשמוע מה אנשים אחרים חושבים. ברוב השיחות החלק העיקרי היה פטפטת וקשקשת בלי שום תכלית, והרבה מאוד דיבורים שגרתיים לא תמיד עם תכלית. ואם זה היה מעניין, אז לרוב זה משהו אישי ואף אדם נורמאלי לא רוצה לשמוע שיחות אישיות פרטיות. זה גם יכול להיות מאוד מביך לפעמים כשאנשים לא שמים לב באיזו קולניות הם מדברים, ופרטיות היא ממש לא חלק מהשיחה.

מוח שאף אחד לא יכול לראות או לשמוע הוא המתנה הכי נפלאה שקיבלנו, נכון? איזה רחמן בורא עולם שמנע מאיתנו את היכולת לקרוא את המחשבות של העומדים מולנו. וכמו שאומר פתגם עממי עתיק, “מה שאנשים אחרים חושבים עליך זה ממש לא עניינך!”, ויש סיבה טובה לזה.

מאמרים נוספים בנושא:

שיחה עם אלוקים

אלוקים לא יוצא להפסקת קפה

במקום שהשכל נגמר

מי ינצח?

אמונה בהמראה

18 ימי האמונה שלי

לעשות מהלימון לימונדה

בוקר לא רע, אחרי הכל

הכל מתנה

לקפוץ לאש!

בעוד ששקיפות יכולה להיות דבר מקסים עם ילד קטן, אצל המתבגרים זו הפרעה טורדנית של ממש.

לבורא עולם, שיודע כל נסתרות והוא בוחן כליות ולב ויודע את המחשבות של בני האדם, את הסודות הכי כמוסים שלהם – יש מונופול על סבלנות, רחמים ואהבה. אנחנו לא יכולים לתאר לעצמנו איך זה מרגיש לדעת הכל על כולם. הוא קורא את המחשבות שלנו כל היום, כל יום. הוא יודע כל דבר שצריך לדעת ואוהב אותנו תמיד, בכל מצב, למרות המחשבות השליליות שחולפות בראשנו, למרות האובססיה לדברים לא חשובים. מדהים, נכון? אז תגידו, זו לא סיבה מספיק טובה לרצות מוח נקי ומעניין יותר, זורם, עם עומק ורוחני יותר?

אבל זה לא נעצר כאן. בורא עולם רוצה שנבטא את המחשבות שלנו במילים. ולא, זה לא לתועלת שלו, אלא לזו שלנו בלבד. התפילה האישית (או התבודדות, כפי שמכנה אותה רבי נחמן מברסלב) מסייעת לנו להתמקד מבחינה מנטאלית. על ידי השמעה בקול את מה שעובר עלינו, הדאגות והחששות, הלבטים והרגשות בשיח המתוק עם בורא עולם אנחנו מבררים את סדרי העדיפויות שלנו בחיים. ואנחנו גם מגלים מה באמת מעניין אותנו ומי אנחנו.

בורא עולם הוא המאמן המאסטר, המאזין המושלם. הוא אף פעם לא מפריע ואף פעם לא מתגונן. אני יכולה לדבר איתו על כל מה שאני רוצה וכמה שאני רוצה על כל נושא שאני בוחרת. אני יכולה לעצור ואני יכולה להתחיל, להמשיך, לחזור ולעשות עוד הרבה דברים. והוא מקשיב בסבלנות וים של אהבה כשאני קופצת מנושא לנושא, ולפעמים בלי שום קשר בין הנושאים. והמשוב שלי אליו הוא רק להיות לקוחה טובה – להשתמש בזמן שלי בחכמה על ידי כנות, רצינות ורגישות. אני צריכה לרצות להתמודד עם עצמי בכל המצבים.

בורא עולם, יודע מחשבות כל חי, רואה את כולן ואף אחת לא נעלמת ממנו, אבל הוא אוהב מאוד להקשיב לתפילות שלנו. המילים שלנו הן הגשר בין מה שאנחנו חושבים לבין מה שאנחנו רוצים לשתף. אם המוח שלנו היה ניתן לקריאה אז כל העניין הזה היה משהו פסיבי וחסר תקשורת.

אלוקים יודע מה אנחנו באמת צריכים ורוצים. אבל האם אנחנו יודעים?