שחית ומנחה בראש חודש ועוד

 

 

א. מי שמסופק אם הזכיר יעלה ויבוא בתפלת שחרית או מנחה של ראש חודש, דינו כאילו ודאי לא הזכיר יעלה ויבוא. ואם נזכר אחר שכבר סיים תפלתו, כשחוזר להתפלל יעשה תנאי ויאמר, שאם שכח להזכיר יעלה ויבוא תהיה תפלה זו לחובה, ואם הזכיר יעלה ויבוא תהיה תפלה זו לנדבה. ואם אירע דבר זה בשבת, אף על פי כן יחזור ויתפלל, ויחשוב בלבו תנאי של נדבה. (ילקו"י א/ד. יבי"א ב/ט אות ח-ט, וסי’ י’ אות א’)

ב. מי שנסתפק באמצע התפלה באיזה הלכה ורוצה לעקור רגליו להביא ספר לעיין, ראה לעיל סימן קד סעיף ה’.

ג. תלמיד חכם שהצבור ממתינים לו שיסיים תפלתו אם שכח לומר יעלה ויבוא באופן שצריך לחזור מתחלת רצה, וחושש לטורח צבור, אסור לו לרמוז לשליח צבור שיתחיל בתפלת החזרה. אבל אם הוא נטרד ע"י שממתינים לו, ואינו יכול לכוין היטב, רשאי להסב פניו לשליח צבור ולרמוז שיתחיל בחזרה. (שם עמ’ קנ הערה כג)

ד. אשה ששכחה לומר יעלה ויבוא בשחרית ומנחה בראש חודש, דינה כדין האיש.

ה. שליח צבור שטעה ולא אמר יעלה ויבוא בתפלת הלחש שלו, וסיים תפלתו, סומך על החזרה שמתפלל בקול רם ומזכיר בה יעלה ויבוא. (ילקו"י שבת ה’ עמ’ רפ)

ו. שליח צבור ששכח לומר יעלה ויבוא בראש חודש ולא נזכר אלא בשים שלום ולאחר שהכהנים ברכו ברכת כהנים, שאז דינו כיחיד ששכח שצריך לחזור לרצה, כשהוא חוזר וממשיך משם על הסדר ומגיע לברכת כהנים, אין לכהנים לישא שוב את כפיהם. (ילקו"י שם)

ז. מי שלא אמר בשחרית של ר"ח יעלה ויבוא, וגם לא התפלל מוסף, ונזכר בזה אחר שהגיע זמן המנחה, יתפלל מנחה, ואחר כך מוסף, ואחר כך שמונה עשרה לתשלומי שחרית. ואחר כך יקרא את ההלל בדילוג. ואין צריך להניח תפילין בעת שחוזר להתפלל תשלומין לשחרית. וכן הדין במי שנאנס ולא התפלל שחרית ומוסף של שבת, ועבר האונס בזמן מנחה, שיעשה כאמור. ואם הזמן מצומצם ואין סיפק בידו להתפלל אלא תפלה אחת, יש אומרים שיתפלל מוסף, ויתפלל ערבית שתים לתשלומי מנחה. ויש אומרים שיש להעדיף להתפלל תפלת מנחה, ולא מוסף. וכתב בהליכות עולם שהעיקר כסברא שניה.

ח. יש נוהגים שכאשר השליח צבור אומר בחזרת התפלה ב"יעלה ויבוא" זכרנו ה’ אלקינו בו לטובה, ופקדנו בו לברכה וכו’, עונים אחר כל משפט "אמן". ויש להם על מה שיסמוכו, אך אין אמן זו חיוב, אלא מנהג בעלמא. ולכן מי שנמצא באמצע פסוקי דזמרה וכדומה, לא יפסיק לעניית אמן זו. (יחו"ד ג/ט)

ט. מי שלא הזכיר יעלה ויבוא בשחרית, אם ירצה יוכל לצאת ידי חובה בשמיעת החזרה, וראה בדין זה לעיל סימן קז סעיף כד.

י. מי ששכח לומר יעלה ויבוא במנחה של ראש חודש, ונזכר אחר שעבר זמן תפלת מנחה, ובלילה כבר אינו ראש חודש, יתפלל ערבית שתים, וקודם שיתפלל תפלת שמונה עשרה השניה, יאמר שאם אינו חייב להתפלל ערבית שתים הרי זו תהיה לנדבה. (ילקו"י א/רלה)

יא. טעה ולא התפלל מנחה בערב ראש חודש, מתפלל ערבית שתים בליל ראש חודש.

יב. אם התפלל מנחה בראש חודש ושכח לומר יעלה ויבוא, ונזכר במוצאי ראש חודש, יחזור להתפלל בתנאי של נדבה.

יג. אם חל ראש חודש ביום ששי, ושכח לומר יעלה ויבוא במנחה, ונזכר בליל שבת, לא יתפלל תשלומין, אלא יכוין בברכה מעין שבע.

יד. אם טעה ואמר נוסח "יעלה ויבא" קודם ועל כולם (במקום שאומרים בו ועל הנסים), וסיים תפלתו, חוזר ומתפלל. וטוב שיתנה. (יבי"א ח/מ).

 

 

 

 

טו. קוראים ההלל בדילוג, בין ביחיד בין בצבור. וצריך לאומרו בשמחה ובנחת ובקול רנה ותודה, ולא במרוצה. ומנהג רע הוקבע בכמה מקומות שאומרים ההלל במרוצה כבלע את הקודש, הרצים יצאו דחופים, ועד מהרה ירוץ דברו, כל כי האי העדר טוב ממציאותו. אולם אין להאריך בניגונים, שהרי ראש חודש הוא יום שאין בו ביטול מלאכה לאנשים. (ילקו"י שבת ה’ עמ’ רפו)

טז. מנהג האשכנזים לברך לקרוא את ההלל, אך הספרדים אין מברכים על ההלל בר"ח. ואין לספרדי לשנות ממנהגינו המיוסד על פי דעת הרמב"ם ומרן השלחן ערוך שקבלנו הוראותיו, ויעשו כולם אגודה אחת לנהוג כפסקי מרן זיע"א. (שם. וראה עוד בזה ביבי"א ב/לב אות ז’)

יז. ספרדי המתפלל בבית כנסת של אשכנזים בראש חודש, ועבר לפני התיבה כשליח צבור, אינו רשאי לברך על קריאת ההלל כמנהג אשכנז, ושב ואל תעשה עדיף, אלא יתן לאחד מהצבור שיברך על ההלל במקומו. וכן אם נוסע לחוץ לארץ למקום שנהגו לברך על ההלל, ועומד כשליח צבור, יתן לאחר לברך. (יבי"א א/כט אות ו-ט, וח"ד סי’ ט אות ו’, וחלק ח’ סי’ כג אות יא, וביחו"ד ד/לא)

יח. ספרדי המתפלל עם אשכנזים בראש חודש, טוב שיענה אמן בלבו בלבד. וכן השומע ברכת על מצות תפילין מאשכנזי, יהרהר אמן בלבו. (יבי"א א/טו אות כה, וסי’ כס אות יד, ויחו"ד ד/לא. ושארית יוסף א/שלט)

יט. בני עדות המזרח שנהגו בחוץ לארץ לברך על ההלל בראש חודש, ועלו לארץ ישראל, עליהם לשנות ממנהגם ולנהוג כאן, בארץ ישראל, כמנהג כל יתר עדות המזרח שלא לברך על ההלל בראש חודש, כעדותו של מרן השלחן ערוך. ואם טעה ובירך על ההלל, יאמר מיד "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", שיש אומרים שלדידן הוי ברכה לבטלה. (יחו"ד ד/לא. ובתוספת ע"ז בילקו"י שבת ה’ עמ’ רצ)