שנות הזהב

פעם אחת סיפר רבי נחמן מברסלב סיפור מעשייה קצר על חסיד מאוקראינה שרצה לנסוע לאחת העיירות המרוחקות, מרחק חצי יום נסיעה, והעגלון היחיד שמצא למסע זה היה זקן שיכור מלוכלך. לא הייתה לו ברירה והחסיד שכר את העגלון והשניים יצאו לדרך.

בכל עיירה בה הייתה מסבאה, העגלון עצר כשהוא כבר יותר מחצי שיכור ונכנס ללגום עוד כוסית מן האדום האדום ההוא – יין שיכר ושאר משקאות רוויי אלכוהול. בסופו של דבר, ממש לפני שהגיעו ליעד – העיירה אליה רצה החסיד להגיע – הם הגיעו לבניין הרוס ונטוש, שלפני שנים רבות היה פונדק דרכים מפורסם עם מסבאה תוססת. ושוב, העגלון עצר את העגלה וירד ממנה. הוא החל ללכת בין הריסותיו של הבניין, הלבנים והעצים שהיו מונחים שם כמו מחכים לספר את סיפור חייהם משנים עברו… העגלון הציץ דרך החלונות והדלתות ונאנח אנחה עמוקה. אחרי שהקיף את החורבה, חזר לעגלה ונאנח עמוקות שוב. אם המצלמה הייתה עושה זום על פניו, הייתם יכולים לראות את הדמעה הסוררת שזלגה לה על לחיו…

החסיד היה המום. "אני יכול להבין למה עצרת בכל מסבאה בכל עיירה" אמר לעגלון הזקן והשיכור, "אבל למה עצרת כאן? למה הסתכלת דרך כל חלון ודלת? ועוד שאלה – למה עכשיו אתה עצוב?"

מאמרים נוספים בנושא:

נוסחת החיים

המורה שלי

סוס האשליות

מה יש לי ביד?
21 נקודות לשמחה
מוכרחים? כן!
שאלה של בחירה

ברוכים הבאים לזירה הלוהטת
בחירה, לא בריחה
גשם של קרח וחולות נודדים

העגלון נאנח שוב והשיב לחסיד, "אח… זו הייתה מסבאה, המסבאה של כל המסבאות. אני זוכר את כל המסיבות שנערכו כאן בהן השתתפתי, כל העגלונים מהאזור היו מגיעים לכאן! והחדרים… אני אפילו זוכר מי היו השותפים שלי בכל פעם שהגעתי לכאן… אח… אלה היו ימים. ימים שכבר אינם ולא יהיו עוד!"

אז מה רבי נחמן מברסלב רצה לספר לנו בסיפור הזה – על העגלון שקונן על פונדק הרוס שכבר אינו קיים כשמתיקות ומרירות מתערבבות יחד בדבריו, בזיכרונות על מה שנהג לעשות בימי צעירותו, אבל כבר לא יכול לחוות אותם שוב כאדם מבוגר, זקן שיכור ומלוכלך?…

"רבי שמעון בן עקשיא אומר, זקני עם הארץ, כל זמן שמזקינין דעתן מיטרפת עליהן, שנאמר (איוב יב) "מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח". אבל זקני תורה אינן כן, אלא כל זמן שמזקינין דעתן מתיישבת עליהן, שנאמר (שם) "בישישים חכמה ואורך ימים תבונה" (משנה, קנים ג, ו).

הזמן לזכות ולהשיג את הדברים וההישגים הכי יפים שלנו בחיים הוא בשנות הזהב – כשאנו צעירים ורעננים. וכמו כל דבר בחיים, כך הם גם ההישגים הרוחניים – ככל שנשיג אותם כשאנו צעירים יותר כך הם יהיו קניינים גדולים ואיתנים יותר. ובעיקר, כשאנו מנסים להשיג את אחד הדברים שמעניק לנו כלים אדירים ונפלאים בעשייה הרוחנית שלנו, בקרבה שלנו לבורא עולם, קיום המצוות וללימוד התורה – הקדושה האישית.

וכשנגיע לגיל בו אפשר להתחיל להרגיש מבוגרים, כשבחלק הזה של החיים נוטים להיות חלשים יותר, נזכה לשלווה עצמית. הדחפים, התאוות והיצרים שכבר תש כוחם, האנרגיות שלנו כאנשים מבוגרים כבר לא יהיו מה שהיו כשהיינו צעירים… אבל האנרגיות בהן זכינו ממקום של עשייה טובה – יופנו לחיבור העמוק יותר עם בורא עולם כשנגיע לשם, ליום בו הזקנה תתפוס אותנו.

אבל כאשר אדם לא מעניק את תשומת הלב והאהבה שהנשמה שלו זקוקה להם – אותה עשייה רוחנית מרוממת – והוא נכנע לפיתויי הגוף, ככל שיעביר את ימי הנעורים, הכוחות והאנרגיות שלו בהבלים, כך דעתו תיטרף עליו כשיתבגר.

ימי הנעורים הם ימי המרץ, הכוח והאנרגיות בעזרתם נבנה עתיד טוב יותר…

אפילו בימים בהם לפני חזרתי בתשובה, עוד כשהייתי סטודנט באוניברסיטה, אני זוכר שהחבר'ה היו נוהגים לצחוק על "האשמאי הזקן המלוכלך", אותו מוזר עם הכרס העגולה שהיה מנסה לעשות או לומר משהו לא ראוי כדי להרשים את הסובבים אותו. מפחד מכל יום חדש בו הוא יאבד את הכוח והיכולות שלו, חוטף מכל הבא ליד בלי לחשוב פעמיים, גם אם זה היה כרוך לא פעם בלהקריב את הקריירה שלו, המשפחה, התהילה, מיליון הדולר והמוניטין שרכש עם השנים. ותאמינו לי, שיצא לי לפגוש לא אחד או שניים כאלה, אלא הרבה מאוד. והם כפשוטו הפסידו את החיים שלהם על הבלים ושטויות.

כשמבינים את המסר של רבי נחמן מברסלב ורבי שמעון בן עקשיא, אפשר להבין איך כל הבלי העולם הזה מרחיקים את האדם מהדבר הכי יקר לו – הפנימיות שלו. הנשמה היקרה, החתיכה מבורא עולם שניתנה לו.

אם אתם לא רוצים ששנות הזהב שלכם יהפכו לסיוט של חוסר שפיות, שמרו על הפנימיות שלכם, העצימו אותה, הרבו במעשים טובים, בחסדים, בלימוד רוחני שיקרב אתכם לבורא עולם, אל אבא שבשמים. ובעיקר, יישמו את העצה האדירה של רבי נחמן – עליה אמר שהיא המעלה העליונה מן הכל – התפילה האישית (התבודדות). בדרך זו תזכו ליהנות מעתיד מלא שמחה, רוגע ושלווה. אמן.