שער התורה פרק י – כט אייר

 

ודע, אחי, שמצוות גמילות חסדים היא המעלה הראשונה מהשמונה מעלות שמצוות צדקה, כמו שכתב הרמב"ם בפרק שישי מהלכות מתנות עניים, הלכה א, וזה לשונו: שמונה מעלות יש בצדקה, זו למעלה מזו. המעלה הגדולה שאין למעלה ממנה, זה המחזיק ביד ישראל שמך ונותן לו מתנה או הלואה, או עושה עמו שותפות, או ממציא לו מלאכה כדי לחזק את ידו שלא יצטרך לבריות לשאול, ועל זה נאמר (ויקרא כה, לה): והחזקת בו גר ותושב וחי עמך, כלומר: החזק בו עד שלא יפול ויצטרך לבריות. עד כאן לשונו. וכן איתא ביורה דעה בסימן רמט (סעיף ו).

 

***

 

 

 

הוא ניצול על ידי זה (היינו על ידי שמירת הלשון) מגיהנום, כדאיתא במדרש תנחומא: אמר הקב"ה אם רצונכם להימלט מן הגיהנום, הרחיקו עצמם מלשון הרע ואתם זוכים בעולם הזה ובעולם הבא. (שמירת הלשון שער הזכירה פי"א).

 

 

הוא מביא לעצמו לידי השפעה בעולם הזה, כדאיתא בתנחומא פרשת משפטים: ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו", ללמדך שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה שנאמר "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו", והלוא דברים קל וחומר, ומה אם חיה כך, אדם לא כל שכן שאין הקב"ה מקפח שכרו וכו’. (כבוד שמים לח"ח זצ"ל פ"א).