תגיד, הדתיים נהנים בכלל?

תגיד, חיים יהודיים זו סתירה להנאות ובילויים? כי עם כל הכבוד, אני אדם של כיף והנאות. אני חושב שהיהדות עם כל היופי שאני מגלה בה מאיימת על הכיף שהתרגלתי לצרוך...

7 דק' קריאה

דוד גבירצמן

פורסם בתאריך 05.04.21

שלום דוד,
 
שמי איציק ואני אדם חילוני. עד לאחרונה לא מצאתי שום סיבה להתעניין בדת ובוודאי שלא ביהדות. אין לי כלום נגד ועוד יותר כלום בעד. לאחרונה, בעקבות כמה אירועים אישיים, התחלתי להתעניין אבל בזהירות. מה שמטריד אותי הוא, שאני יושב לפעמים עם עצמי ומרגיש איזשהו מחסום פנימי שמפריע לי להמשיך הלאה, לקראת השתלבות מעשית יותר בחיי יהדות, שלא לדבר על שמירת הלכה. שוחחתי על כך עם חבר טוב, והגענו להבנה שיש לי כנראה זיכרון שלילי של חוויה יהודית. אני זוכר שבעבר, קרובי משפחה שלי חזרו בתשובה, הכרתי אותם אז, והכרתי אותם אחרי המהפך, מה אומר לך, האנשים האלה הפכו פשוט לאומללים – לפחות בעיניי. הם הפסיקו לצאת לבילויים, ונראו לי פתאום עצבניים יותר, עייפים יותר. ובכלל, אני לא מצליח להבין איפה בסדר היום הדתי שלהם, ושל כל אדם דתי, נשאר מקום ליהנות קצת.
 
תגיד, חיים יהודיים זו סתירה להנאות ובילויים? כי עם כל הכבוד, אני אדם של כיף, אוהב ליהנות ואוהב להשתחרר. אתה יודע מה, אני חושב עכשיו שהיהדות עם כל היופי שאני מגלה בה מאיימת עלי, על הכיף שאני אוהב ועל ההנאות שהתרגלתי לצרוך. מה אתה אומר על זה?
 
* * *
 
איציק שלום לך,
 
מדבריך ניתן להבין שהייתה לך היכרות כלשהי עם חוויית חיים יהודיים. אבל בוא נסכים ששימשת אז בגדר 'צופה מן הצד', לא חווית רק צפית. וזה בערך כמו ללכת לראות איך אוכלים גלידה. הפתגם אומר 'על טעם וריח לא ניתן להתווכח' והסיבה פשוטה, טעם וריח בלתי אפשרי לשפוט בלי לחוות זאת באופן אישי עם חושי הטעם והריח. לימוד בהתכתבות והאזנה לחוויות של אחרים לא יעזרו כאן להבין. תטעם – תדע.
 
אבל זה לא הכל. מעבר לכך, יש גם עניין של בשלות רוחנית. נרחיב על כך בהמשך. אבקש ממך לא להיעלב מהדימוי וההשוואה, אבל אתה מכיר את זה שאמא'לה טובה מנסה לשכנע את הצאצא הסרבן לפתוח פה ולאכול ארוחת צהריים מזינה, והוא מצידו מושך כתפיים ומעדיף לדלג מיד לפרוסת לחם עם שוקולד כמו בבוקר, או לממתק של אחרי הצהריים? האמא המסורה לא מצליחה להבין איך אפשר בכלל להעדיף לחם פרוס עלוב ושגרתי עם גוש קקאו בדמות של ממרח שוקולד זול, ולוותר על ארוחה דשנה משביעה ועתירת ערכים תזונתיים. בוא נסכים שאותה מידה של חוסר הבנה מגלה גם העולל הקטן, הוא מבחינתו ממש לא מבין את הטעם המוזר הזה שיש למבוגרים, איך הם מוכנים לוותר על המתוק–המתוק הזה, ולהעדיף במקומו את האוכל-הבריא-הזה, איך?!
 
ככה זה, איציק, בנושאים של טעם וריח יש גם את מרכיב הבשלות. לילד יש טעם ילדותי, למבוגר טעם של בוגר. הטעם מתפתח במקביל להתפתחותה של ההבנה. וההבחנה הזו נכונה בעיקר בנוגע לטעמים רוחניים או להגדרתם של הנאות וסיפוקים.
 
אתה מבין היטב שלאדם מבוגר יש רף סיפוקים שונה ובעל גוון אחר, מזה של ילד צעיר. אתה מבין גם שכפי שלא תוכל לגרום לאדם בוגר להשביע את סיפוקו התאב באוטו-צעצוע, כך לא תוכל גם לגרום לזאטוט להתעניין בחפצים האהובים על מבוגרים.  ברוחניות זה פועל ממש כך. את הטעם מקבלים עם הזמן, או מדויק יותר, עם ההתנסות והלימוד.
 
אז בוא נדבר קצת על זה.
 
עוד מאמרים בגובה העיניים
אמא לכיתת ילדים
יהדות על רגל אחת
פתאום מדען קם בבוקר ו… לך תאמין
 
נהנים במידה הנכונה
 
ראשית, חשוב להדגיש, יהדות איננה סתירה למנעמי החיים. בשום אופן לא! היהדות כן מציבה את מנעמי החיים בגבולות הנכון, הרצוי, והמועיל. בורא עולם לא יצר את כל השפע שסביבנו רק כדי שנתנזר ממנו, אבל הוא גם לא יצר את זה כדי שנסיט את עצמנו מהמטרה התכליתית לטובת גן שעשועים של הנאות ו'כיופים'.
 
אין מה לעשות אבל חייבים להודות, שגם בלי קשר לדת ויהדות, העולם שלנו עלול להפוך מהר מאוד לקטסטרופה (ומבחינה מסוימת הוא אוחז שם כבר מזמן) דווקא בגלל הזדקקות מופרזת להנאות. המגמה הזו, שהציבה את ההנאה במרכז התעניינות המין האנושי, היא הסילוף החמור ביותר של משמעות החיים, משום שהלהיטות למנעמי החיים גורמת לנו להיות אנוכיים, וגרוע מכך, בלתי מכוונים. נודדים בעקבות התשוקות כמו עדר כלבלבים תאבי נקניקים. משוטטים בחוצות ומרחרחים איפה-יש-כאן-משהו-טעים. כך לא מתנהג אדם שאמור להוביל את עצמו ואת העולם לקראת תכלית ממשית כלשהי. וסתם כך, עצם ההזדקקות האובססיבית לתענוגים והנאות הופכת אותנו ליצורים נחותים שאינם מסוגלים להציב לעצמם גבולות. לכן, כולנו מסכימים שיש להעניק להנאה את מקומה האמיתית. כולנו מסכימים, אבל מעט מאוד מאיתנו עושים משהו בנידון. אתה רואה אנשים שהתרת הרצועה מול מנעמי החיים מאיימת להרוג אותם, ובכל זאת, הם ממשיכים במלא המרץ למלא את סיפוקיהם המפוקפקים תוך רמיסה אכזרית של הבריאות והשפיות גם יחד. אתה רואה אנשים שעבור הנאה של רגע ויתרו במודע על חיי חירות לטובת בית כלא ואות קלון לנצח.
 
ומעבר לכך, וכאן איציק שים לב, יש נקודה עמוקה יותר. אילו אדם היה רק גוש שרירים ואוסף תופעות נירולוגיות, הרי שאז המקסימום אליו ניתן היה לשאוף הוא התנהגות הגיונית ושמירה על גבולות. וזה אומר שבדיוק כמו שעל תזונתם של בעלי חיים ניתן לפקח, גם על התזונה האנושית ניתן להטיל אי-אילו הגבלות מועילות. אבל האדם הוא לא רק בעל חי משודרג, לכן גם אופי החיים שלו חייב להיות שונה. ומי שהצטייד במוח חושב חייב לשאול את עצמו – מהי מטרתה של ההנאה? מה אני אמור לעשות עם זה, חוץ מלהיזהר שלא למות מזה? אני מקווה שהבנת.
 
לקחת את ההנאה למקום הנכון
 
בניגוד למה שמקובל אולי לחשוב, יש בספרות החזלי"ת לא מעט אמירות מעניינות בשבח ההנאה, ואולי אפילו בעידודה. חז"ל אומרים, למשל, שאדם עתיד לתת דין וחשבון על כל פרי נאה או דבר מאכל טוב שראה ונמנע מלאכול וליהנות ממנו. בהזדמנות אחרת הם מסבירם מדוע נקרא הנזיר בתנ"ך 'חוטא' – לפי שהדיר עצמו מן היין. הוא סיגף את עצמו, חסך הנאה מגופו, לכן הוא חוטא, וזו הסיבה לכך שהתורה מצווה עליו להביא קרבן. וישנן דוגמאות נוספות.
 
במסגרת זו לא נוכל להיכנס לעומקה של הסוגייה הזו – הנחשבת לאחת הסוגיות המורכבות והמרתקות בחסידות, אני מבקש רק להציג בפניך הסתכלות יהודית מעניינת שתעניק לך תמונה כלשהי על ההתייחסות היהודית להנאה. ובכן, העולם הזה מלא בהנאות אך הן עלולות להטעות אותנו, אם לא נהיה ערניים, לכן נהוג לחלק את השטח הזה לשניים: החלק האסור, והחלק המותר. יש לנו הנאות שנאסרו מהתורה או מדברי חכמים, ההנאות הללו מצויות מחוץ לתחום והן ממש כמו כל הנאה הרסנית אחרת בעולם הזה. לא יעלה על דעתו של אף אדם שפוי, למשל, ליהנות ממאכל רעיל טעים ככל שיהיה. יש סביבנו מספיק דוגמאות להנאות שאנו מוותרים עליהן בלי להרגיש כמו קדושים מעונים. מדוע? משום שברור לנו שהסיכון הכרוך בהן לא שווה את ההנאה המפוקפקת. יהודי מאמין חש כך כלפי כל הנאה שיש בצידה סיכון רוחני. שלא לדבר על הפסד רוחני מוכח. כעת תבין, כשהתורה אוסרת עלינו דבר מה, אין זה משנה כמה הוא נחמד וטעים או נעים ומושך. אסור זה אומר שאין לי דרך ליהנות מזה, מחוץ לתחום, חד וחלק!
 
עוד בנושא:
כן, זה יותר מעוד הנאה
סוד  ההנאה
רק סיגריה אחת
 
כעת בוא נצעד צעד לקראת הפנימיות.
 
חשבת פעם על משמעותה של המילה 'אסור'? נכון, אסור זה גם 'קשור'. והדבר אומר שכל דבר בעולם הזה מצוי כאן כדי לבוא אל תיקונו. המרכיבים החומריים של הבריאה, הם פרודוקטים וחומרי גלם של ממלכה רוחנית אדירה המצפה מאז בריאת העולם לתיקון ובנייה מחדש. בעבר הקדום אירע במימד הרוחני של הבריאה מאורע של חורבן, ואנו אמורים לתקן זאת כעת, מתוך חיינו האישיים והציבוריים. אחת הדרכים העיקריות היא הזדקקות לעולם הזה – אכילה, שתייה, שינה, פרנסה, חיי משפחה וכל השאר. ההתעסקות שלנו עם העולם ונבראיו מתקנת את העולם ומועילה לו. זו כאמור סוגייה רחבה, אני מציע לך ללמוד אותה לעומק ולא להסתפק בפירורים שפוזרו כאן.
 
בכל אופן, כמו בכל עבודת שיפוצים, לא כל החלקים הדורשים תיקון מצויים באותו מצב. ולכן, יש לנו דברים שניתן לתקן אותם מתוך ההתעסקות איתם, ויש שאי אפשר. הדברים שאין בכוחנו לתקן נקראים 'אסורים' כלומר, קשורים. כבולים ועקודים באופן שאי אפשר להועיל להם. אם אתה לא יכול להועיל, אל תהרוס, עזוב. לעומת זאת, בחלקים האחרים יש את הדברים המותרים, כלומר – פתוחים וחופשיים לתיקון. ניתן להעלות אותם ולכן אנחנו מצווים אפילו לא להתעלם מהם. אדרבא, ליהנות מהם, אבל באופן הנכון כמובן. ועל כך יש ללמוד את ההלכות הנוגעות להרגלי אכילה או הנהגה ראויה בחיי משפחה וכדומה.
 
עד כאן בנוגע להנאות חומריות. היהדות, כאמור, אינה דוגלת בנזירות, לכן המצווה ראשונה בתורה היא 'פרו ורבו', מה שמחייב אותנו לחיי זוגיות וממילא כל מה שכרוך בהם. היהדות מחייבת אותנו להתעסק עם העולם, לטעום ממנו, אבל בהחלט לא להיות 'השפוטים' שלו. לשלוט ולא להיות נשלט.
 
יהדות, בתיאבון
 
אבל יש לו תחום נוסף, ההנאה היהודית בעצמה.
 
כן, קראת נכון. היהדות היא הדבר המהנה והמענג ביותר – למי שיודע איך לחיות אותה נכון. היה בהיסטוריה רגע משמעותי ביותר בו הוצגו בפנינו שתי אפשרויות. והאמת היא, שהרגע הזה מהדהד גם היום בחללו של עולם. נאמר לנו אז "ראה אנוכי נותן לפניכם היום את החיים והטוב את המוות ואת הרע". שתי אפשרויות, נא לבחור. באותה נשימה נאמר גם "ובחרת בחיים". זה למעשה יסוד כל המציאות ובסיס הקיום האנושי. העולם הוא אופציה פתוחה לטוב ולמוטב, ובורא עולם אומר לך תבחר בן חביב, תבחר בעצמך. השאלה הידועה שאתה, איציק, בודאי שואל כעת גם את עצמך היא – אם הציעו לי חיים או מוות, טוב או רע, מיהו המשוגע שיבחר במוות והרע?
 
התשובה פשוטה, מי שלא יודע להבחין בין טוב לרע. מי שחוש הטעם שלו לא בשל להבנה אמיתית עלול לבחור ברעל מסוכר ולהעדיף את המוות הזה על פני חיי בריאות רוחנית טובים ומתוקים. דבר אחד ניתן ללמוד מכאן, בכל אופן, הטוב היהודי המתגלם בדמותה של התורה ודרישותיה נועד על מנת להיטיב עימנו גם ברמה הגשמית, ויש לכך עוד הוכחות רבות בפסוקים ובמאמרי חז"ל, ובעיקר במציאות. מי שחי חיים יהודיים מתוך שלמות פנימית ומתוך ציות להוראות התורה, יכול להעיד על כך שלא יסכים להחליף את חיי התורה 'המוגבלים' שלו בשום הנאה חומרית אחרת, ללא כל ספק!
 
אינני יודע איזו דוגמה יהודית פגשת בעבר. מדבריך ניתן להבין שלא היה שם, בכל אופן בעיניך, אושר וסיפוק. חשוב שתדע איציק, לא כל נושאי-הדגל היהודי יודעים באמת על מהותו של הדגל אותו הם נושאים. הבחירה מסורה לכל אחד איך לחיות את יהדותו, לכתחילה או בדיעבד. בתוך סיפוק פנימי או כאילוץ מרגיז של אין ברירה.
 
חשוב להדגיש. אין כזו ברירה לשמור יהדות או לא משום שיהדות זו עובדה קיימת, זאת המציאות. יש כן ובהחלט ברירה איך לחוות את שמירת היהדות. ומי שבוחר לחוות אותה לעומק יודע שאין טעם מדהים, עמוק מיוחד ובעיקר אמיתי כמו זה. היהדות היא המתנה הנפלאה ביותר שקיבלנו. חיים יהודיים אמיתיים הם מאגר סיפוק ושמחה בלתי נדלה, ואני כותב לך את זה ללא שמץ פאתוס, זו פשוט המציאות של מה לעשות. מה שכן, לפעמים לוקח זמן להגיע אל הטעם. קיימת בהחלט תופעה של 'יהודים על כורחם', אנשים שנראים כמו מי שגורר על גבו משקל עודף שהוא עצמו לא יודע מדוע הוא מתעקש לסחוב אותו. המציאות הזו קיימת לצערנו, כמו כל מיני צורות חיים מעוותות שכמה שאינן נעימות הן עדיין קיימות ואנשים מתעקשים לפעמים לדבוק בהן. ואתה יודע מהו הגורם המרכזי לתופעה? האשליה של כאילו אני יודע הכל.
 
אנשים דתיים עלולים לפעמים, דווקא בגלל שהם כל כך דתיים וכל כך ותיקים בתחום, להשלות את עצמם כאילו הם יודעים הכל על יהדות, בשעה שהם כבר מזמן אינם יודעים בעצם כלום, לא על עצמם ולא על היהדות אותה הם מייצגים. משום שיהדות איננה מפלגה ואי אפשר להשתייך אליה בגלל שסבא שלי היה רב, או בגלל שאבא שלי לקח אותי לבית הכנסת. יהדות זו השתייכות פנימית ופעולה מתמדת של התקרבות אל האמת. לכן אנשים שמפסיקים לחפש משמעות ביהדותם, עלולים למצוא את עצמם פועלים כמו מכונות על כורחם, וחבל מאוד.
 
חשוב שאתה, דווקא כמי שבא מבחוץ, תדע שלא תמיד מי שנראה בעיניך כיהודי למהדרין אכן כזה הוא. לא ולא! יהודי למהדרין הוא יהודי של לכתחילה, לא מי שמקפיד ומדקדק בהלכה ותלבושת רק בגלל שהתרגל או כי אין לו חשק להיות שונה. תוכל לסמן לעצמך סימן היכר. אדם שמקרין שמחה וסיפוק פנימי הוא אדם בעל משמעות, המעשים שלו נעשים מתוך מודעות ואמונה ולא מתוך הרגל. לעומת זאת, מי שמקרין רק את הלחץ והמתח, העייפות והתשישות מקיומה של שגרת החיים היהודית, לא יודע דבר וחצי דבר על יהדותו!
 
לסיכום, כמו בתחום היינות, מי שמבין – מבין, ומי שלא – לא. כך גם באמונה ותענוגים רוחניים אמיתיים. אם תטעם, ותתרגל לאט לאט, הטעם עוד יבוא. הוא יבוא יחד עם הבשלות הרוחנית שתרכוש, וזה אגב הנכס המשמעותי באמת. ואז, כשיבוא לך הטעם, תדע מדוע אנשים מאמינים באמת לא מצליחים בשום אופן להבין את כל אותם צעירים חילוניים המוותרים על חיי עושר ואושר פנימי ומהותי, ומעדיפים בילויי סרק בעלי טעם כה מוזר וזר. תבין בעצם כמה טוב להיות יהודי הכבול בכל רגע לקיום רצון השם.
 
איציק, אני מאחל לך טעימה נעימה ותזונה נפשית נכונה. 
 
* * *
"בגובה העיניים" – יש לכם שאלות ונושאים שהייתם רוצים לדבר עליהם? שלחו אלינו – ilanit@breslev.co.il ודוד גבירצמן יענה לכם בגובה העיניים!

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה