תעשה כאילו אתה שמח!

גם אם לפעמים דעתך מאוד
מבולבלת ואתה לא יכול לשמוח, כי
טבע האדם למשוך עצמו לעצבות,
אז העצה היא שתעשה את עצמך
כאילו שמח. זה עובד!

מבצר המרגליות, חלק 7

שמחה

אמר רבי נחמן מברסלב: מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד… ולהתגבר להרחיק העצבות והמרה שחורה בכל כוחו.

וצריך להתגבר מאוד בכל הכוחות להיות אך שמח תמיד. כי טבע האדם למשוך עצמו למרה שחורה ועצבות מחמת פגעי ומקרי הזמן, וכל אדם מלא ייסורים. על כן צריך להכריח את עצמו בכוח גדול להיות בשמחה תמיד ולשמח את עצמו בכל אשר יוכל, ואפילו במילי דשטותא (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, כד).

תעשה כאילו אתה שמח!

אם לפעמים דעתו מבולבל ואינו יכול בשום אופן לשמח עצמו, אז עצתו שיעשה עצמו כאילו הוא שמח, ואף על פי שבתחילה עדיין אין השמחה באמת בלב, אף על פי כן על ידי שעושה עצמו כאילו הוא שמח, על ידי זה זוכה אחר כך באמת לשמחה. (שיחות הר"ן ע"ד).

בדיחות

לשמיעת בדיחות נצרכים שלושה תנאים:

א. להיזהר מבלי לפגוע בכבוד השני.
ב. לבלי לדבר ניבול פה.
ג. לא להתכוון לכבוד עצמו.

כעת כבר יכולים הנכם להתבדח! (שיח שרפי קודש א, יג)

אזמרה לאלוקי בעודי! – הנקודות הטובות

דע, כי צריך לדון את כל אדם לכף זכות. ואפילו מי שהוא רשע גמור, צריך לחפש ולמצוא בו איזה מעט טוב שבאותו המעט אינו רשע. ועל ידי זה שמוצא בו מעט טוב ודן אותו לכף זכות, על ידי זה מעלה אותו באמת לכף זכות, ויוכל להשיבו בתשובה.

וזה בחינת: "ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו" (תהלים ל"ז, י). היינו, שהפסוק מזהיר לדון את הכל לכף זכות, ואף על פי שאתה רואה שהוא רשע גמור, אף על פי כן צריך אתה לחפש ולבקש למצוא בו מעט טוב ששם אינו רשע. וזהו: "ועוד מעט ואין רשע", שצריך אתה לבקש בו עוד מעט טוב שיש בו עדיין, ששם אינו רשע. כי אף על פי שהוא רשע, איך אפשר שאין בו מעט טוב עדיין? כי איך אפשר שלא עשה איזה מצווה או דבר טוב מימיו? ועל ידי זה שאתה מוצא בו עוד מעט טוב ששם אינו רשע, ואתה דן אותו לכף זכות, על ידי זה אתה מעלה אותו באמת מכף חובה לכף זכות, עד שישוב בתשובה על ידי זה.

וזהו: "ועוד מעט ואין רשע", על ידי שמוצא בהרשע עוד מעט טוב, ששם אינו רשע, על ידי זה: "והתבוננת על מקומו ואיננו", היינו כשתתבונן ותסתכל על מקומו ומדרגתו, ואיננו שם על מקומו הראשון, כי על ידי שמוצאין בו עוד מעט טוב, איזה נקודה טובה, ודנין אותו לכף זכות, על ידי זה מוציאין אותו באמת מכף חובה לכף זכות, "והתבוננת על מקומו ואיננו", והבן.

חפש נקודות טובות בעצמך!

וכן צריך האדם למצוא גם בעצמו. כי זה ידוע שצריך האדם להיזהר מאוד להיות בשמחה תמיד, ולהרחיק העצבות מאוד מאוד. ואפילו כשמתחיל להסתכל בעצמו ורואה שאין בו שום טוב והוא מלא חטאים, ורוצה הבעל דבר להפילו על ידי זה בעצבות ומרה שחורה חס ושלום, אף על פי כן אסור לו ליפול מזה, רק צריך לחפש ולמצוא בעצמו איזה מעט טוב.

כי איך אפשר שלא עשה מימיו איזה מצווה או דבר טוב? ואף שכשמתחיל להסתכל באותו הדבר הטוב, הוא רואה שהוא גם כן מלא פצעים ואין בו מתום, היינו שרואה שגם המצווה והדבר שבקדושה שזכה לעשות, הוא גם כן מלא פניות ומחשבות זרות ופגמים הרבה, עם כל זה איך אפשר שלא יהיה באותה המצווה והדבר שבקדושה איזה מעט טוב? כי על כל פנים איך שהוא, על כל פנים היה איזה נקודה טובה בהמצווה והדבר טוב שעשה.

כי צריך האדם לחפש ולבקש למצוא בעצמו איזה מעט טוב, כדי להחיות את עצמו ולבוא לידי שמחה. ועל ידי זה שמחפש ומוצא בעצמו עדיין מעט טוב, על ידי זה הוא יוצא באמת מכף חובה לכף זכות ויוכל לשוב בתשובה, בבחינת: "ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו".

היינו, כמו שצריכין לדון אחרים לכף זכות, אפילו את הרשעים, ולמצוא בהם איזה נקודות טובות, ועל ידי זה מוציאין אותם באמת מכף חובה לכף זכות בבחינת "ועוד מעט וכו’ והתבוננת וכו’", כמו כן הוא אצל האדם בעצמו, שצריך לדון את עצמו לכף זכות ולמצוא בעצמו איזה נקודה טובה עדיין, כדי לחזק את עצמו שלא ייפול לגמרי חס ושלום, רק אדרבה, יְחַיֶה את עצמו וישמח את נפשו במעט הטוב שמוצא בעצמו, דהיינו מה שזכה לעשות מימיו איזה מצווה או איזה דבר טוב. וכמו כן צריך לחפש עוד, למצוא בעצמו עוד איזה דבר טוב, ואף שגם אותו הדבר הטוב הוא גם כן מעורב בפסולת הרבה, עם כל זה יוציא משם גם כן איזה נקודה טובה.

מהנקודות הטובות נעשים ניגונים

וכן יחפש וילקט עוד הנקודות טובות… ועל ידי זה נעשין ניגונים, בחינת מנגן בכלי זמר, שהוא בחינת שמלקט הרוח טובה מן הרוח נכאה עצבות רוח. כי נגינה דקדושה היא גבוהה מאוד מאוד כידוע, ועיקר הניגון נעשה על ידי בירור הטוב מן הרע, שעל ידי שמבררין ומלקטין הנקודות טובות מתוך הרע, על ידי זה נעשים ניגונים וזמירות.

ועל כן על ידי שאינו מניח להפיל את עצמו ומחיה את עצמו במה שמחפש ומבקש ומוצא בעצמו איזה נקודות טובות ומלקט ומברר אלו הנקודות טובות מתוך הרע והפסולת שבו וכו’, על יד יזה נעשין ניגונים כנ"ל, ואזי הוא יכול להתפלל ולזמר ולהודות להשם.

כי זה ידוע שכשהאדם נופל בדעתו מחמת גשמיותו ומעשיו הרעים שרואה שהוא רחוק מאוד מאוד מן הקדושה באמת, אזי על פי רוב אינו יכול להתפלל כלל מחמת זה ואינו יכול לפתוח פיו כלל, מחמת גודל העצבות והמרה שחורה והכבדות שנופל עליו, ועל ידי שרואה גודל עוצם ריחוקו מהשם יתברך. אבל כשהוא מחיה את עצמו על פי העצה הנ"ל, דהיינו שאף על פי שיודע בעצמו שיש לו מעשים רעים וחטאים הרבה מאוד, והוא רחוק מאוד מאוד מהשם יתברך, אף על פי כן הוא מחפש ומבקש ומוצא בעצמו עדיין איזה נקודות טובות כנ"ל, ומחיה ומשמח את עצמו בזה, כי בודאי ראוי להאדם להגדיל שמחתו מאוד בכל נקודה ונקודה טובה מקדושת ישראל שמוצא בעצמו עדיין, ואזי כשמחיה ומשמח את עצמו על ידי זה כנ"ל, אזי הוא יכול להתפלל ולזמר ולהודות להשם.

אזמרה לאלוקי בעודי!

וזה בחינת "אזמרה לאלוקי בעודי" (תהלים קמ"ו, ב), בעודי דייקא, היינו על ידי בחינת העוד שלי שאני מוצא בעצמי, בחינת: "עוד מעט ואין רשע" כנ"ל, על ידי אותה הנקודה, על ידי זה אוכל לזמר ולהודות להשם כנ"ל. אזמרה דייקא, היינו זמירות וניגונים שנעשין על ידי שמלקט הנקודות טובות כנ"ל (ליקוטי מוהר"ן קמא, רפ"ב)

(מתוך "מבצר המרגליות" מאת המחבר)