בלקאאוט

זה היה באחת השיחות הנפלאות שלי עם בורא עולם, כששנינו העלינו כל טיעון והוכחה אפשריים לכך שהוא באמת אוהב אותי מאוד. אני העליתי את הפעם ההיא כשהייתי בת 23. זה היה בשעה 20:37, ב-13 ביולי 1977 כשגל חום מעיק במיוחד תפס אותנו אז בארצות הברית. למעשה, זה גם היה בתקופת שלושת השבועות – בין יז בתמוז לתשעה באב – שבאותם ימים לא ידעתי בכלל על קיומם של ומשמעותם.

הזמנתי שולחן לשניים באמסטרדם אבניו, שתיתי בירה ועישנתי כשישבתי עם אותו בחור בפטיסטי מדרום קרוליינה. זה היה בימים בהם כעסתי על אלוקים שאני לא יכולה להיות רב.

לא יודעת למה, אבל הייתה לי הרגשה שאלוקים כועס עלי. האמת, גם אני כעסתי על עצמי, אבל נניח לזה. בעוד אנו יושבים ומדברים נראה היה כי אלוקים 'זרק' לכיווני גלגל הצלה בדמות ברק שבעקבותיו הגיע רעם מזעזע ומפחיד. הברק פגע בתחנת הכוח ליד נהר ההדסון, מה שגרם לשתי הפסקות חשמל. החלטתי שאני לא מבינה את הרמז. המשכתי להקשיב לסיפורים של הבפטיסטי על ההגירה שלו לארצות הברית והתואר שעשה בפסיכולוגיה באוניברסיטה. ידעתי שהכל שטויות אבל לא היה אכפת לי, כי גם אני לקחתי כמה קורסים בנושא והוא  היה האדם היחיד שניכר עליו שהתרשם מזה. פלוס, הוא ידע לרקוד. הוא גם ידע לעשות את הפרצוף הרגוע הזה כשסיפר לי שראה את אותו בחור אומלל שנדחף החוצה מהחלון על ידי… רוח רפאים. שיהיה.

נסו לתאר לעצמכם איך אלוקים הרגיש. הוא נתן לי ראש עם מוח ושכל, השכלה, דירה בעיר ועבודה, ואני מניחה שעוד הרבה מתנות. אבל אני את כל תשומת הלב שלי השקעתי בבחור ההוא. בשעה 20:40 אלוקים שלח עוד ברק חזק שגרם לעוד כמה תקלות. ב – 20:45 איש חברת החשמל ניסה להפעיל את החשמל אבל זה לא הצליח לו.

ב – 20:55 הבפטיסט הדרומי שילם על הבירה והלכנו לטייל. ואז, שוב ברק שגרם לבלגאן יותר גדול מקודמו. אני עדיין בשלי, לא נותנת את דעתי למה שקורה.

בינתיים, בכל העיר כולה אף אחד לא נותן את דעתו לעניין עד לשעה 21:19 שברק מפחיד נראה בשמים וגרם לנתק מהחשמל בהיקף וטווח גדול יותר. מה שנקרא, קריסה חשמלית טוטאלית.

בשעה 21:26 הגענו לבניין הדירות של הבחור ברחוב ווסט 81 שעדיין היה עם חשמל, ושנינו נכנסו למעלית.

מאמרים נוספים בנושא:

המורה שלי מיסטר רימון

כשדלת אחת נסגרת

מלכה אפריקאית

הימים ההם

לאתחל מחדש

כשספות עפות

עשיתי לי את היום

בחיים יש הפתעות
חזקה, זה לא מילה

בדיוק דקה אחרי, 21:27, כמעט שעה אחרי שהברק הראשון פגע בגנרטור הגדול של ניו יורק שמשום מה נקרא בשם "ביג אליס" או "ביג עליז" או "ביג עליזה", לא היה חשמל בכל ניו יורק סיטי כולה כולל במעלית. והנה, שנינו תקועים שם בין הקומה הרביעית לחמישית בחשיכה מוחלטת, המאוורר גם הוא הפסיק לעבוד והטיפש הזה הדליק גפרור.

אם יש משהו שאתם צריכים לדעת עלי הוא שאני מפחדת פחד מוות להיסגר במקום כלשהו בלי אוויר. והוא, הדליק גפרור שהאש שלו אכלה את כל החמצן במעלית ואני חשבתי שתוך כמה דקות אמות מחנק בקופסת הברזל המאיימת הזו שנקראת מעלית עם אותו בחור דרומי, כשאני יודעת בוודאות שאני צריכה להתחתן רק עם בחור יהודי.

"תכבהההההה את הגפרוררררר הזהההההה!…." צרחתי בהיסטריה.

הבפטיסט סטר לי בפנים. למה? כי ככה עושים בסרטים כשאישה נכנסת לפאניקה והיסטריה.

זה היה הרגע בו ידעתי בצורה וודאית שזה מה שעומד לקרות לי, שאמות תוך דקות ספורות. הלב שלי פעם והתמלא חרטה על איך שאני מבזבזת את החיים שלי ועל הכאב שגרמתי להורים שלי ולאלוקים.

איך תפנית ענקית בחיים, כמו זו שחוויתי, מתרחשת במהירות האור (הברק)? ובכן, ברקים הולכים ביחד עם רעמים, והתלמוד מלמד אותנו שהרעם נוצר כדי ליישר את העקמומיות שבלב (ברכות נ"ט, א).

באותו רגע ממש, משום מקום בהחלט, הופיע המלאך הגואל – בחור עם קפוצ'ון שפתח את הדלתות בכוחו העצום ושלף את שנינו מהמעלית.

נדמה לי שאני עד היום מתקנת את הנזק שגרמתי אז. ברחובות שלמים לא היה חשמל, כך גם ב-75 חנויות, והכל רק בגלל שהכעסתי את אלוקים. החשמל, אם שאלתם, חזר רק למחרת.

אבל איך אומר הרב שלום ארוש בספרו משנה החיים (את שלי מאוד) – בשדי יער? "ברגע שאדם צועק ממעמקי ליבו ונשמתו בורא עולם שומע את הקול שלו, את התפילה שלו. ותפילה כזו היא יעילה מאוד מאוד".

נסו, זה עובד.