תמימות

 

אדם שהולך בתמימות ומאמין באמת כי בודאי צדיק וישר הקב"ה, ומה שסובל יסורים ודחקות – הכל לטובה, כי עדיין לא הגיעה השעה שלו, ומקיים (איכה ג): "טוב ויחיל ודומם לתשועת ה’", כי לפעמים אין השם יתברך נותן לאדם את צרכי ישועתו תיכף, עד שירבה בתפילה על זה, כי השם יתברך מתאווה לתפילתם של ישראל, וגם בתפילה אסור לדחוק את השעה, ולפעמים הישועה מתעכבת עוד מטעמים אחרים, על כן צריכים ללכת בתמימות ולהאמין ביושר משפטיו יתברך, ולהרבות בתפילה תמיד על כל דבר, ואז בודאי השעה עומדת לו, כי בודאי תגיע השעה של ישועתו. וכן מבואר בדברי חז"ל: "כל המתמים עצמו, שעה עומדת לו", והבן זאת היטב.

 

 

 

פעם באו כמה מאנשי שלומינו אל רבנו ואמרו לו שאינם יכולים לחזור לעירם הסמוכה, מעדוודיבקא, מחמת שרב העיר רודף אותם מאוד, רבנו שתק ולא ענה להם. אולם כשבאו פעם אחרת אל רבנו ואמרו לו שבשום אופן אין ביכולתם לחזור לעירם מרוב הצרות והייסורים שגורם להם הרב ההוא.

 

פנה רבנו אליהם ואמר: "סעו לבתיכם ותאמרו לרב שאני מצווה עליו שיפסיק לדבר ולעורר מחלוקת, ואם לא ימות, והוא הרי לא ישמע לכם – וימות. וכן אני מצווה עליך הפרנס (כי אחד מאנ"ש שבאו לרבנו ז"ל היה הפרנס של העיר הזאת), שתצווה לאנשי החברה קדישא לקברו ב"פארק" (מחוץ לבית הקברות, במקום שקוברים את בעלי העבירות).

 

ואכן נסעו אנשי שלומינו לעירם ואמרו לרב את דברי רבנו, והוא בעזותו המשיך לדבר ולרדוף אותם – ומת. כשרצו בני העיר לקוברו ובאו לקחת רשות מהפרנס, כנהוג, ציווה עליהם הפרנס שיקברוהו מחוץ לגדר בית הקברות כאשר ציווה רבנו, ותיכף נעשה מזה רעש גדול עד שהיו חפצים ממש להורגו, והלכו לבית מושל העיר לטעון עימו על זה. אולם בבית המושל אמרו להם: "הרי אתם בחרתם בו לפרנס, ואחרי שבחרתם בו – כל מה שיצווה עליכם הנכם מחוייבים לציית לו".

 

כשראו בני משפחתו של הרב הנפטר את עצמם בצרה זו, באו לפרנס העיר ונפלו לרגליו בתחנונים ובבכיות שירחם עליהם ולא יבייש את כבוד אביהם הרב, ויסכים ויתן רשות לקוברו בתוך בית הקברות כשאר ישראל הכשרים. ולא יכול היה הפרנס לעמוד בתחנוניהם ונתן להם רשות לקוברו בתוך בית הקברות.

 

כשבא הפרנס אל רבנו, התנצל לפניו על שלא שמע בקולו, מחמת שלא יכול היה לעמוד בהפצרותיהם ולהתאכזר אליהם כל כך.

 

אמר לו רבנו: "אתה יש לך רחמנות – ואני לא?! מתים שכבר מתו כבר מאות בשנים באו והתאוננו לפני שנפטר מאוס כל כך כמו הרב הזה, עדיין לא היה להם" – והקפיד עליו רבנו ונעשה מאז הפרנס אדם מבוהל ומבולבל.