סבוטאז’ מתוק
למה אני מסבכת שעתיים טובות של פעילות אינטנסיבית עם 1000 קלוריות? איך המתוק המתוק הזה מצליח לגבור על הדמעות והיזע? רחלי רקלס על סבוטאז' מתוק.
אז איזה יום היום?
כן, זה יום רביעי (היום בו אני כותבת לכם), אבל אני לא יודעת מה התאריך והאמת שאני מתעצלת לבדוק בלוח שנה.
שיהיה. זה ממש לא משנה.
עכשיו המוח שלי בהיי מהסוכר. למה? כי העמסתי את עצמי מהמתוק המתוק הזה של המאכל הכי משמין בחג החנוכה – סופגניות, רק שאני אוהבת אותן בלי הריבה. כי אתם יודעים, בריבה יש הרבה מאוד קלוריות.
אבל הנה החלק הגרוע בכל הסיפור. הבוקר עבדתי מאוד קשה על הכושר הגופני שלי שאני עושה מזה זמן רב. היום, כך גיליתי, שאני באיזשהו מקום קצת מזוכיסטית… אחרי שיעור הזומבה ירדתי לחדר כושר ושם הרגתי את עצמי שעה נוספת. אבל אין מה לומר, זה עושה לי בטוב בלב ובנשמה. אני אוהבת את תחושת האנרגטיות והאנדורפין שמעלה הילוך שאני מקבלת מהפעילות הזו. אני גם מאוד אוהבת להרגיש חזקה ולהיראות טוב.
אז למה לכל הרוחות אני מסבכת שעתיים טובות של פעילות אינטנסיבית עם 1000 קלוריות? אין לי שמץ של מושג או איזה רעיון מקורי לספר לכם עליו. אולי זה בגלל שבתת המודע שלי אני מפחדת שיום אחד אני פשוט אעלם אם אמשיך בקצב הזה את הפעילות הגופנית שאני עושה?… או, אולי זה פשוט רק בגלל העובדה שאני אוהבת, אבל באמת אוהבת, סופגניות בלי ריבה?
האמת, האופציה השנייה נשמעת הכי הגיונית.
בכל אופן, אני מנחמת את עצמי על העבודה הקשה שאני עושה עם העובדה (הכואבת) ש: תמיד יש שיעור זומבה מחר בבוקר…
מאמרים נוספים בנושא:
בריאות? הכי טבעית שיש
מה בתפריט?
יש מה להפסיד!
16 סיבות לאכול נכון
אוכלים את העולם
אבל הנה באמת מה שאני חושבת.
פעמים רבות אנחנו עובדים כל כך קשה ומשקיעים מאמצים ואנרגיות כדי להשיג משהו בחיים. ואז, אנחנו מפספסים ומבלגנים ועושים משהו שגורם לנסיגה או מרחיק אותנו מההישג הנפלא או המטרה שלנו.
החלק הגרוע הוא, שאנחנו מתחילים להלקות את עצמנו בגלל זה. הרדיפה העצמית הזו יכולה להרוג בן אדם מהר יותר מכל מחלה אחרת, כך אני חושבת.
כי זה באמת מעצבן לעשות כמה צעדים אחורה אחרי שעבדנו קשה רק כדי להתקדם צעד אחד קדימה! נכון?
אבל זה בסדר. כי ככה זה עובד בחיים!
אנחנו אמורים לזוז אחורה כדי להתקדם קדימה, כמו שמושכים את החץ לאחור בקשת ואחר כך משחררים אותו קדימה אל עבר המטרה.
ורוצים לדעת עוד משהו חשוב? הצעדים לאחור חיוניים לנו מאוד כי הם עוזרים לנו להתקדם קדימה. בלעדיהם זה לא אפשרי. ולא, אל תגידו לי שכן כי כפעולת ההליכה הגשמית היא לא כמו זו הרוחנית. ברוחניות צריך קדימה, אחר כך אחורה ואחר שוב קדימה…
והנה אני מתחילה להסתחרר קצת מכל העניין הזה של קדימה ואחורה. אבל אם אתם שואלים אותי, זה הסוכר, אני אומרת לכם.
בורא עולם נותן לנו שיעורים מאלפים עם מסרים עוד יותר מאלפים בכל פעם שאנו עושים צעד לאחור. אם אנחנו מצליחים לקבל את הצעדים לאחור באהבה, הצעדים הבאים שלנו קדימה לא יהיו רק צעדים אלא קפיצות ענקיות נטולות משקל וסוכר.
אז אל תסבכו את עצמכם, לא עם סוכר ולא עם מחשבות על קדימה ואחורה אלא תזרמו, כמו שאומרים בפשטות, ותראו תוצאות מדהימות בחיים.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור