השכמה מעצבנת

כשבוקר אחד אנחנו מתעוררים ומגלים שהחצי השני שלנו שונה ממה שראינו בדייטים, זאת בהחלט השכמה מעצבנת. לורי שטיינר על היופי שבשונה ובהפוך מאיתנו.

3 דק' קריאה

לורי שטיינר

פורסם בתאריך 17.03.21

האם זה "כאילו משיכה" או החיבור של שני הפכים שמגדירים זוגיות?

 

בהתחלה, אנחנו יכולים להרגיש משיכה למי שעונה לדרישות המנטליות שלנו. אנחנו נמשכים ליכולות שאנחנו אוהבים, שאנחנו מתמקדים בהן, שאנחנו רואים אותן כמושכות. אנחנו מחפשים את הדברים שאנחנו רוצים לראות בבן/בת הזוג (ונקודה זו מתאימה גם בדברים שאנחנו רוצים לראות בחברות/חברים או אפילו בבוס). ואז, הבן אדם הזה נכנס לחיים שלנו. רוב היכולות – כישרונות, תכונות ועוד, שקיימות באדם הזה, מגדירים מי אנחנו בנקודה הכי פנימית שלנו. למה? בגלל אנחנו נמשכים למי שאנחנו. ואז, אנחנו רוצים קשר עמוק, קשר וחיבור של הנשמות, עם האדם הזה.

 

כדי שבחור ימשוך את הנסיכה שלו לחייו הוא צריך לשאוף להיות נסיך, וכן ההיפך. אחרי תקופה מסוימת של הכרות עם האדם, אנחנו פתאום מגלים שהוא לא מה שחלמנו עליו. יש בו תכונה או דפוס התנהגות שאנו סולדים ממנו, משהו שלא שמנו לב לפני כן. איך יכול להיות? איך לא ראינו את זה? אבל זה מה שנקרא "הבישול השמימי" – חיבור משמים אמיתי. דוגמה לזה מצאתי במקורות – כשיעקב אבינו ראה ברחל אימנו את כל מה שהוא רצה וחיפש בחצי השני שלו, מהזיווג שלו משמים. וכך גם אנחנו – רואים באלה שעונים לציפיות שלנו את השילוב הנכון והמוצלח שחיפשנו. ואז, עם הזמן, שהאדם הזה הפך פתאום ל"לאה". (לצורך המחשת העניין, כפי שקרה ליעקב – שמבחינתו האישה שנשא הייתה רחל אך בהמשך התגלתה כלאה, ולא חלילה להמעיט מערכה של לאה אימנו היקרה ע"ה).

 

במילים אחרות, אנחנו מתחילים להבחין בדברים שלעולם לא נתנו את דעתנו עליהם לפני כן, למשל, תכונות שממש לא מושכות אותנו. אבל להבין שזו ההשגחה האלוקית. מישהו 'בישל' את זה מזמן…

 

איך נתייחס לתחבולה הזו? אם אנחנו מזהים שהזוגיות והקשר עצמו הם מה שחשובים, אז זו בהחלט הופכת להיות האחריות שלנו, במובן מסוים, כדי להבין שהשכמה זו (קריאת התעוררות, אם תרצו) יש מטרה רוחנית.  

 

מאמרים נוספים בנושא:

וגר זאב עם כבש

הצד המקבל

תבחרו בסליחה

אהבה ללא תנאים

ותודה על האישה

אהבה אמיתית?

כל יום מחדש

שניים זה ביחד

תבחרו באהבה

תרגיל הסליחה

 

אנחנו מתבקשים לצמוח ולהיות אנשים טובים יותר. אנחנו עובדים על עצמנו ומבקשים עזרה כשצריך, וזה מה שהבורא רוצה מאיתנו. כי רק אז, יש לנו את היכולת לצאת מעצמנו ולכוון את הפוקוס לא רק על עצמנו אלא על דברים נוספים.

 

ועכשיו לשאלה שאני כבר שומעת מכם: איך אנחנו אמורים להגיב "להשכמה המעצבנת" הזו – הדברים השליליים שאנו מגלים בבן/בת הזוג? (ואני לא מדברת על דברים חריגים חלילה, אלא על מידות ותכונות או דפוסי התנהגות לא חריגים).

 

אז ככה, או (1) שאנחנו מיישמים את עיקרון המראה: האדם מולנו בעצם מראה לנו מה עלינו לתקן אצלנו, כי זו דרכו של הבורא להעביר את המסר. או (2) התכונה או המידה שהאדם מולנו קשורה לתיקון הנשמה של בן/בת הזוג שלנו, ואנחנו צריכים לעזור לו לתקן את הטעון תיקון. (3) קריאת התעוררות – ה"השכמה המעצבנת" הזו, שהיא תכונה או מידה, למעשה גורמת לבעל/אישה לתת את דעתם על עצמם, פנימיותם, וגם יכולה להראות שיש לנו מה לעשות בקשר שלנו עם בני הזוג ועם בורא עולם.

 

התורה מלמדת אותנו שהאישה היא לרוב קולו של בורא עולם, ובעזרת התפילה האישית הבעל יכול לגלות אם הוא במצב של רפיון וצריך להגביר את האור שהוא אמור להקרין על אשתו, ילדיו וביתו.

 

בכל אופן, ברגע שאחד מבני הזוג מתחיל לפתח חשיבה או דפוסי ההתנהגות חיוביים, זה מיד משפיע על החצי השני ואם יש ילדים בסביבה אז גם עליהם. ולא רק, אלא גם מרפא את הנקודה הספציפית הזו אצל שניהם. כך אנו זוכים למלא את המטרה שלנו בעולם – תיקון נשמתנו, בעזרת החצי השני שלנו.

 

כשאנו מתחתנים, החצי השני שלנו, לרוב – מה שהוא לא היא כן, ומה שהיא לא הוא כן. עבודה על תכונות שונות והפוכות מאלה שלנו עוזרת לנו להבין מהיכן מגיע האדם העומד מולנו. תיקון המידות הוא כמו עבודה עם נייר זכוכית – שיוף שטח נוקשה. בהתחלה זה מרגיש מאוד לא נוח ונעים, אך עם הזמן כשהמשטח מתיישר ונעשה חלק יותר אז מרגישים את פירות העבודה הקשה. המטרה, בסופו של דבר, היא אינטימיות אמיתית, חיבור של שני ההפכים – שניים שהופכים לאחד.

 

כששני הפכים מתאחדים – הרמוניה ושלום שורים ביניהם. כשמעסיק והצוות שלו משיגים תחושת מחויבות והבנה – דברים בעלי עוצמה קורים. כשגבורה מתחברת לחסדתפארת (הרמוניה ויופי) היא התוצר של חיבור עצום זה.

 

כשילד לומד מההורים שלנו וההורה לומד מילדיו, אנו יוצרים אחדות טוב שלם. כשאנחנו מסתכלים על חצי הכוס המלאה, על הצד החיובי שבאחר וצומחים ממנו, אנחנו מתחברים עם בורא עולם.

 

כשחתול וכלב הופכים חברים למשחק, אנחנו מתפעלים מהאחווה השוררת בין השניים אלה, שבדרך כלל לא מסתדרים. כשאנחנו יכולים למלא רגעים בודדים עם אהבה של בורא עולם דרך ההתבודדות (התפילה האישית) אנחנו הופכים בדידות לאהבה וקשר נצחי להשגחה.

 

כשהגוף והנשמה, שני הפכים מוחלטים, כל אחד עם הרצונות והתאוות שלו, מתאחדים ומסכימים להשתמש בפיזי למטרה הרוחנית, יש לנו דוגמה למה שיוצר חיים נצחיים.

 

זהו מסר מלא עוצמה של תקווה והבטחה משמים לכולנו. תיקון וחיבור הפכים הוא המפתח למטרה שלנו! להעלות ולנשא את האנושות, וכמובן את עצמנו, ולהתקדם בצעדים נפלאים אל המטרה הסופית.

כתבו לנו מה דעתכם!

1. שלי

כ"ב כסלו התשע"ז

12/22/2016

תגובה ל-1

ברור שהכותבת היא אישה, שם מחברת המאמר הוא לורי. דבר נוסף, לא מחייב שהיא כתבה את זה בגלל שהיא אישה ומתכוונת שהיא תמיד כן והוא לא, לפי מה שראיתי עכשיו במאמר, בעקבות ההערה/שאלה שלך, יש תיקון. כנראה זו הייתה טעות…

2. שלי

כ"ב כסלו התשע"ז

12/22/2016

ברור שהכותבת היא אישה, שם מחברת המאמר הוא לורי. דבר נוסף, לא מחייב שהיא כתבה את זה בגלל שהיא אישה ומתכוונת שהיא תמיד כן והוא לא, לפי מה שראיתי עכשיו במאמר, בעקבות ההערה/שאלה שלך, יש תיקון. כנראה זו הייתה טעות…

3. שחר

כ"ב כסלו התשע"ז

12/22/2016

הערה/שאלה

כתוב במאמר: כשאנו מתחתנים, החצי השני שלנו, לרוב – מה שהוא לא היא כן, ומה שהיא כן הוא לא. כנראה שזה אומר שמי שכתבה את המאמר היא אשה. משום שהיא כותבת שהיא תמיד כן והוא תמיד לא, על אף שהיא כותבת כאילו 2 צדדים…

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה