הקבצן ממנהטן

ראש השנה מתקרב במהירות, וזה מזכיר לי סיפור ישן על זוג יהודים שטיילו במנהטן שבעיר ניו יורק. עיר יפיפייה, עשירה בתרבות, אנשים מגוונים ומיוחדים, שופינג והיסטוריה. זה קרה לאחר חג החנוכה, וממש לפני חגם של הנוצרים, בזמן שכל העיר הייתה מרוצפת בשלג לבן, אפופה באווירת החג וכמובן, מבצעי מכירות מדהימים.

זוג היהודים היו בדרך לרוקפלר סנטר, לרחבה המפורסמת שבה מחליקים על הקרח, כשלתדהמתם ראו איש נטול נעליים שקיבץ נדבות. הוא ישב שם ופשוט רעד מקור.

הם עמדו שם המומים: בטמפרטורה של מתחת לאפס, להיות ברחוב ללא נעליים?! זה היה בלתי נתפס.

יש שיאמרו שזה מתחבר למה שהרבה אנשים אומרים על אמריקה: מקום רע, קשה, מנוכר, אדם לאדם זאב… אבל האישה אמרה לבעלה, "אותי לא מעניין איך קוראים למסכן הזה, אם הוא יהודי או לא יהודי, מה הוא עשה או אם הוא אי פעם יזכה להודות לי – אני קונה לו מיד זוג נעליים!"

מאמרים נוספים בנושא:

המעשה הטוב של השנה

חסדים קטנים

לתת ולעשות את ההבדל

העשיר והמובטל

הפוך זה ישר

לתת ולקבל

מה הוא יאכל בחג?

בעודה צועדת לעברו, מוכנה לסייע ולעזור, ניגש אליו שוטר. ליבה נחמץ. היא חששה שהשוטר עומד להתעלל בו או לעצור אותו. לא פעם שמענו על מקרים מצערים כאלו בארה"ב. אלא שפתאום שמעה את השוטר שואל אותו "מה מידת הנעליים שלך?"

הקבצן המופתע הצליח רק למלמל "11" (שזה כמו מידה 45 בישראל).

השוטר חזר למכונית שלו, פתח את תא המטען והוציא זוג נעלי ספורט וזוג גרביים. הוא חזר לקבצן ואמר לו "הנה אדוני, אני חושב שאלו יתאימו לך".

הקבצן מיהר לגרוב את הגרביים ולנעול את הנעליים.

זוג היהודים עמדו שם, הביטו במחזה, והתרגשו.

והקבצן?

הוא נעמד על רגליו והחל לרקוע בשמחה, מפזר חיוכים לכל עבר, מאושר שניצל מהקור. הוא פנה לשוטר, ואמר לו בחיוך רחב: "תודה לך! שהשם יברך אותך!"

השוטר חייך בצניעות והשיב, "אותי אלוקים כבר בירך. עכשיו זה תורי להראות לו כמה שאני אסיר תודה".

הסיפור הזה רק בא להזכיר לנו את מה שאנחנו כבר יודעים: "עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה".

לא במקרה, אין כמו הוקרה, תודה והודיה להשם יתברך. ולא במקרה, הדרך הטובה ביותר להוקיר תודה על מה שיש לנו, היא לתת למי שאין לו – בדיוק כמו שעשה השוטר.
 
ולמה נזכרתי בסיפור הזה דווקא עכשיו, לקראת ראש השנה?

ילדים רעבים ומשפחות עניות, זה לא עניין של סיפורים ואגדות. זו חלק מהמציאות שאנחנו חיים וחווים. בתור המייסד וראש מוסדות "חוט של חסד", אני מכיר, שומע ופוגש משפחות רבות של אנשים שידם אינה משגת בהתמודדות עם עלויות המחיה ההולכות ועולות.

חלק חשוב ממשימתנו במוסדות היא – לדאוג ולסייע להם ככל יכולתנו. אבל כשמגיעים החגים, ההוצאות עולות והמחסור צורם עוד יותר – והבושה גדלה ומתעצמת.

ראש השנה, כידוע, הוא הזמן שבו דן השם יתברך את כל העולם כולו ובודק אם הוא ממלא את תכליתו, וכך גם לגבי כל אדם ואדם. למרבה הצער, לא לכל אדם יש את הזכות להתקדם בכיוון התכלית הרצויה – ואף להיות מודע אליה. לעיתים, הקב"ה מוביל את האדם לכיוון התכלית על ידי ייסורים וקשיים שונים. אבל אין חובה שכך יהיה.

מה ניתן לעשות בנידון?

על ידי פדיון הנפש, במקום הצער שעלול לבוא לאדם, משמים נפתחת לו הזכות להתבונן כיצד האופן הנכון והראוי להתקרב לתכלית. במילים אחרות, אדם שמעניק צדקה לנזקקים לצורך פדיון, למשל, בסך 180 שקל (10 פעמים ח"י שקלים) במקום לקבל צער – יקבל חסד משמים.

לכם, כמובן, שמורה זכות מיוחדת.

הכיצד? כי בעצם הפדיון של 10 פעמים ח"י שקלים שאתם מעבירים למוסדות "חוט של חסד", אתם זוכים לכך שאני אהיה השליח, ואייצג אתכם ואת בני משפחתכם באומן, בקבר רבי נחמן מברסלב בערב ראש השנה, שהוא היום בו נקבע גורלו של האדם בבית הדין של מעלה.

 
אם הקב"ה בירך אתכם ביכולת כלכלית, אנא הרגישו חופשי להעניק תרומה כראות עיניכם דרך אתר האינטרנט שלנו בקישור הזה – הברכה שלכם מתחילה כאן! או בטלפון 02-532-3339.

במידה וידכם אינה משגת, אודה לכם באם תוכלו להעביר את המכתב הזה הלאה – לבני משפחה, חברים או מכרים שמתאפיינים בשילוב הנדיר של נכונות ויכולת לתת צדקה. 

יהי רצון שנכתב ונחתם ביחד עם כל עם ישראל לחיים טובים ולשנה טובה ומתוקה,

שלכם,
הרב שלום ארוש