לשון רכה – פרשת השבוע מטות מסעי

תוכחה הנאמרת בעדינות ובנועם

תחדור אל הלב ביתר קלות, כי אינה

נחסמת על ידי השומע הדוחה ביקורת

על הסף, גם אם היא נכונה וצודקת.

 

 

פרשת מטות מסעי

 

הערה: יש לעיין בפרק ל"ב, פסוקים ט"ז-ל"ו.

 

המתבונן במשא ומתן שבין משה לבין שבט ראובן וגד, יבחין מיד בשוני. בפסוקים המצטטים את דברי השבטים נאמר: "גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו" (פרק ל"ב, ט"ז), "ואנחנו נחלץ חושים לפני בני ישראל עד אשר…" (פסוק י"ז).

 

ואילו בתשובתו של משה נאמר: "אם תחלצו לפני ה' למלחמה" (פסוק כ'), "ועבר לכם כל חלוץ את הירדן לפני ה'… ונכבשה הארץ לפני ה'… בנו לכם ערים לטפכם וגדרות לצנאכם…" (פסוק כ"ד).

 

ואכן, כאשר מגיבים הם על דבריו נאמר: "נחנו נעבור חלוצים לפני ה'", ואחר כך: "ערי מבצר וגדרות צאן" (פסוק ל"ו).

 

משה שומע בתוך הדברים נימה מאוד חומרית וארצית. המלחמה היא לדבריהם לפני בני ישראל, כלומר ממחוייבות אנושית חברתית, לשאת עימהם בעול, ואחר כך הם מקדימים את הרכוש – גדרות הצאן לערי מושב משפחותיהם. צליל זה צורם באוזני משה, ועל כן כאשר הוא עונה להם, הוא חוזר ומדגיש – המלחמה לצד בני ישראל היא לא מחמת "אחוות אחים לוחמים" ורצון כיבוש כבכל עם ולשון. המלחמה היא מצוה אלוקית לכיבוש ארץ ישראל, ועל כן הינכם נלחמים לפני ה', ולא לפני בני ישראל.

 

ואכן בני ראובן וגד קולטים את התוכחה, על אף שהיא נאמרת ברמז ובעדינות, והם חוזרים לסדר הדברים הנכון. המלחמה היא לפני ה' – "נחנו נעבור חלוצים לפני ה'", וגם בסדר העדיפויות והחשיבות – הם מונים קודם ערי מבצר למגורי משפחותיהם, ורק אחר כך גדרות צאן – "ויבנו בני… ערי מבצר וגדרות צאן".

 

למדנו, כי תוכחה הנאמרת בעדינות ובנועם תחדור אל הלב ביתר קלות כי אינה נחסמת על ידי השומע הדוחה כל ביקורת על הסף, גם אם היא נכונה וצודקת.

  

וכך אמר החכם מכל אדם: "לשון רכה תשבר גרם" (משלי כ"ה, ט"ו).