וגר זאב עם כבש

רק בגיל מאוחר, יחסית, הבנתי שהשלום הוא מעל הכל. מעל הצדק ובוודאי גם מעל מידת האמת. אבל יש קטגוריה בתוך השלום, שהיא אפילו גבוהה יותר, ואותה אני ממשיכה להבין ולעכל כל יום ביומו.

שלום בית. דבר פשוט לכאורה. אבל במציאות, כשזה קורה, זה ממש נס. מעל הטבע. פלא מופלא וגדול שדורש הרבה מאוד עבודת המידות, למידה, ובעיקר – רצון חזק שמניע ומוביל את הכל.

לפעמים נדמה לי שזה מועד מראש לכישלון. אני לא באמת מבינה את התכנון של הקב"ה, שחשב שיכולים לדור יחד תחת קורה אחת זאב עם כבש ועוד לגדל צאצאים ולבנות בית. הרי כתוב שרק בימות המשיח השניים הללו יוכלו להסתדר יחד בלי לרצות לטרוף אחד את השנייה, או להיות עסוקים בלחמוק ולברוח.

נדמה לי, אם אני לא טועה, שטרם הגענו למימושה השלם והמלא של הנבואה הזו, לפחות כשמדובר בבעלי החיים. אבל כשזה מגיע אלינו, פה, עכשיו, בעולם הזה, מצופה מאיתנו – הבעל והאישה, לממש את הנבואה הזאת כל יום וכל רגע בחיינו.

אני לא יודעת מי מאיתנו הזאב ומי הכבש. אולי יש בכל אחד מאיתנו קצת מזה וקצת מזה. אבל אני כן יודעת שאפילו שאנחנו מאותו הזן ישנו שוני מהותי בינינו, בדיוק כמו בבעלי החיים הללו. אבל בשונה מהם, אנחנו אמורים להסתדר יחד ואפילו להתנהג יפה, בכבוד, בהערכה ואהבה, ליצור, לגדול, לבנות ולהשתנות – והכל כולל הכל ביחד.

בורא עולם העלה את רף הציפיות מאיתנו עד המקסימום האפשרי – אתם תסתדרו כאן ועכשיו! על אף כל השוני, על אף השקפות העולם השונות, ההבדלים במניעים שלכם, במחשבות, ברגשות ובפיזיות כמובן.

מאמרים נוספים בנושא:

הצד המקבל

תבחרו בסליחה

אהבה ללא תנאים

ותודה על האישה

אהבה אמיתית?

כל יום מחדש

שניים זה ביחד

תבחרו באהבה

תרגיל הסליחה

האנטומיה של הסליחה

הדרך לסליחה

אבל עם הדרישה באה גם הטבה. מי שהצליח במשימה, מקבל פרס מתנת שמיא. כי בכל פעם שזה באמת קורה, וכשיש שלום אמיתי, אפשר לחוש את הגאולה מרחפת על פני הבית, מפזרת ניחוח של בית מקדש מעט ומזכירה שזה באמת אפשרי – לחיות בשלום זה עם זו ולהביא גאולה בעולם הזה, כאן והרגע.

אני מתעודדת מעט מהידיעה שאכן זה קורה לעיתים. אם השם מצפה מאיתנו וזה חשוב לו, עד כדי שהוא מוכן שימחקו את שמו, אזי זה בטח דבר גבוה מאוד מאוד שכדאי להתאמץ עבורו והוא גם אפשרי למימוש.

זה מובן מאליו כשמתאמצים בעבודה כדי לרצות את הבוס והלקוחות, ובבית לא לכעוס ולהיות סבלניים לילדים. אבל עד שמגיע הזמן להשקיע בבן הזוג, הכוח והסבלנות כבר נגמרים. מה גם, שמי שעומד מולך הינו אדם מבוגר שיכול לדאוג לעצמו – אז מדוע שאטרח אחרי שהייתי כל היום במטבח ואני כבר לא מסוגלת לעמוד על הרגליים, להכין לו סעודה מזינה וטעימה? שיכין לעצמו חביתה ויסגור את הסיפור.

או, לשבת בסוף כל יום במרפסת ולדבר דברי תורה? זה נשמע נחמד ונעים, אבל אחרי שני משפטים העיניים היות כבדות ואני מרגישה שאני לא מסוגלת להחזיק אותן פתוחות אפילו עוד שנייה אחת. וכך אפשר למצוא את עצמנו בקלות מעבירים אינפורמציה הכרחית בלבד, כמו שותפים ותו לא, ולאבד מהר מאוד את האינטימיות, התקשורת ואת תחושת האהבה.

אבל כשאין שלום בית אמיתי, אז שום דבר לא עובד כמו שצריך והכל נדמה כמו מקולקל, לא נכון, מריר ומדכדך.

כשאין שלום בית, אני מרגישה תמיד במתח גם כשאני לבד.

כשאין שלום בית, אני עצובה ושום דבר לא מצליח להרים אותי.

כשאין שלום בית, משהו תמיד חסר לי.

כשאין שלום בית, הגוף שלי מרגיש כמו לפני מחלה.

כשאין שלום בית, אין לי כוח להכיל את עצמי ולא את הסובבים אותי.

כשאין שלום בית, זה כאילו חלק מעצמי נאבד.

כשאין שלום בית, אני מרגישה מעין דחיפות להחזיר את הכל למקומו, להשלים את העיגול, לחבר ולאחד ולהרגיש שוב אני.

יש פעמים בהן נדמה, שמרוב ריחוק כבר לא ניתן לגשר על התהום העמוקה שניצבת בינינו. הזמן עובר והייאוש מתחיל לחלחל.

אבל אמר מי שאמר ש"אין ייאוש בעולם כלל" (רבי נחמן מברסלב) ובאמת אם קיימת אהבה – אזי אפשר לגשר על כל הפערים בעזרת רצון טוב, תקשורת וקירבה וגם תפילה כמובן!

ואחרי שהצלחנו להתחבר שוב, והפרחים והפרפרים שבו להתעופף בבית, צריך להמשיך לעבוד ולא להזניח. להשקות יום יום במילה טובה, במסרון, בתשומת לב, בשיחה, בארוחה טובה, ובכל הצורות והדרכים בהן אפשר להראות אהבה ויחד לזכות להגשים את הנבואה – "וגר זאב עם כבש", פלוס חמש בדירה שכורה.

* * *

שרון רוטר, רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com