מה תשתה, קפה או תה?

רגע לאחר החלטתה הגורלית, הוא שאל אותה: "נו, איך את מרגישה עם ההחלטה?" והיא השיבה בכנות: "אני מרגישה שהאדמה קורסת תחתיי"...

4 דק' קריאה

א. אפרת

פורסם בתאריך 06.04.21

רגע לאחר החלטתה הגורלית, הוא
שאל אותה: "נו, איך את מרגישה עם
ההחלטה?" והיא השיבה בכנות: "אני
מרגישה שהאדמה קורסת תחתיי".
 
 
בשבועיים האחרונים הייתי מוטרדת מאוד בשאלה "הרת גורל" לגבי המשך עתידי המקצועי – האם להמשיך בעבודתי הנוכחית, היציבה והנחמדה, או לעזוב אותה לטובת הזדמנות פז שנפלה בחלקי – שמלבד הסיכוי שבאמתחתה, טומנת בחובה גם סיכון רב ומאמץ לא מבוטל מצדי.
 
כמה טוב שאפשר לעשות "שאלת רב", חשבתי לעצמי, לאור ההתלבטות הלא פשוטה.
 
רבי נחמן מברסלב מלמד אותנו כי כל עניין יש לבחון בשלוש נקודות – נקודת עצמו (התבודדות), נקודת החבר (שיחת חברים) ונקודת הצדיק.
 
את שתי הנקודות הראשונות ביצעתי בקלילות (או לפחות כך חשבתי), אך בבואי לבחון את נקודת הצדיק – נתקלתי בקשיים.
 
ישנם שני רבנים שאני נוהגת להתייעץ איתם מדי פעם. אך דווקא בתקופת זמן זו, שכה הייתי צריכה את תשובתם, זה הרגיש שקריעת ים סוף יותר קלה לביצוע מאשר להשיג אותם. צדיק אחד היה באומן, וצדיק אחר – להבדיל, בבית החולים, אחרי ניתוח (שה’ ישלח לו רפואה שלמה במהירה בתוך שאר חולי עמו ישראל).
 
באין מענה אנושי, נאחזתי בכל הכוח במענה האלוקי. המשכתי לדבר עם ה’ ולבקש ממנו שישלח לי את העצה הנכונה. שייתן בליבי את ההחלטה הרצויה בפניו. כך יום ועוד יום ועוד יום… מבקשת, מתפללת ומתבוננת.
 
 אך – נדמה שאני לא מקבלת תשובה ושהעצה הנכספת בוששת לבוא…
 
 "ה’, רצוני הוא לעשות רצונך – אבל מהו בעצם רצונך?" שאלתי אותו שוב ושוב.
 
נזכרתי בשיחה שהייתה לי לא מזמן עם הרבנית שולמית פישר. הרבנית אמרה כי על כל צעד שלנו, ולו הקטן ביותר, אנחנו צריכים "להתייעץ" עם הקדוש-ברוך-הוא. "אבא, לעזוב את העבודה או לא?", "מה עלי לעשות עכשיו, לדבר או לשתוק?", "אבא, מה אשתה עכשיו, קפה או תה?". כשהיא הדגימה זאת, כל הנוכחות בשיעור צחקו, אבל אני הבנתי בדיוק על מה היא מדברת, חוץ מדבר אחד.
 
"זה מה שאני עושה כל הזמן. אבל אני לא מקבלת תשובה! ולבסוף נאלצת להחליט בעצמי – קפה או תה". אמרתי לה בתסכול ובתמימות של אחת שנמצאת עדיין בתחילת דרכה.
 
הרבנית חייכה ואמרה שהתשובה היא לא העיקר כאן, מה שמשנה היא עצם השאלה. אם שאלת את הקב"ה – מה לעשות, במה לבחור, איך להחליט, ושיתפת אותו בלבטייך, זה כבר לא משנה מה תבחרי, קפה או תה – הוא איתך. את הניסיון עברת בהצלחה – הראית לה’ יתברך שאת צריכה את עזרתו בכל בחירה שלך בחיים. אמרת לו: "אבא, אני לא יודעת במה לבחור, תעזור לי".
 
היא סיכמה זאת בפסוק יפה מספר ישעיהו: "נֹתֵן לַיָּעֵף, כֹּחַ; וּלְאֵין אוֹנִים, עָצְמָה יַרְבֶּה".
 
ברגע שאתה משליך את עצמך על ה’, ומשתף אותו בהתלבטות שלך – אתה בעצם מוכיח שאתה כשלעצמך, עם השכל האנושי שלך, חסר אונים. אתה מרגיש שאתה כה זקוק לחוכמה האלוקית ולעצתו של ה’ יתברך. ולאין אונים – עוצמה ירבה. ה’ ישלח לך את העוצמה, את הכוח, את העצה והתבונה. רק תשליך את עצמך עליו, תדבר איתו, תרגיש שאתה לא שווה כלום בלעדיו.
 
בנו של רבי נתן זיע"א, הלך פעם עם חברו ברחוב והיה מאוד קר ולחברו לא היה מעיל. בנו של רבי נתן, במסירות נפש גדולה, פשט את מעילו ונתן אותו לחברו כדי שיתחמם בו. כשסיפר זאת לאביו, אמר לו רבי נתן: "אני מקנא בך על החסד שעשית, אבל אם עשית זאת ללא תפילה קודם לכן – אני לא מקנא בך בכלל" והוסיף: כי לכל דבר שעושים צריך להקדים תפילה לה’, אחרת, המעשה שעשית לא באמת שייך לך.
 
כשסיפרתי לאחד מהמנהלים שלי בעבודתי החדשה על ההתלבטות שלי הוא סיפר לי על מקרה מעניין שקרה לו השבוע. הוא שכנע אישה מוכשרת לעבור לעבוד במיזם החדש שלו, שאמנם מלא ערכים יהודיים ואידיאלים, אך פרנסה ובטחון כלכלי – לא ממש. לבסוף, היא שוכנעה לוותר על העבודה ה"מושלמת" שלה – עם תנאים מצוינים, משכורת שמנה, רכב צמוד ועוד תגמולים רבים, לטובת העבודה שהציע לה, עבודה שהיא לשם שמים, אבל לא בטוח בכלל שהמשכורת בה תגיע בזמן.
 
רגע לאחר החלטתה הגורלית, הוא שאל אותה: "נו, איך את מרגישה עם ההחלטה?"
והיא השיבה בכנות: "אני מרגישה שהאדמה קורסת תחתיי".
 
"מצוין" ענה לה, "בדיוק כך ה’ רוצה שנרגיש. שהאדמה רועדת תחתינו, שאין בטחון, לא באדם ולא בבוס משלם המשכורת, שנרגיש שהפרנסה היא מידיו. ה’ לא רוצה שנתרגל ליציבות מדומה, הוא רוצה שנשליך עצמנו עליו ובכל רגע נרגיש שאנו תלויים בו. שנבטח בו שהוא זה שיביא לנו את הפרנסה גם החודש, בכל חודש. זה הביטחון הגמור בו, זו העבודה האמיתית".
 
ממש כמו שמלמד אותנו דוד המלך ע"ה בתהילים: "הַשְׁלֵךְ עַל-ה’, יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ,  לֹא-יִתֵּן לְעוֹלָם מוֹט לַצַּדִּיק".
 
הבנתי שאם אני מנסה לקבל עצה מצדיקים כבר כל כך הרבה זמן ולא עולה בידי – מן השמים היא. דבר נוסף שהבנתי הוא שאני נמצאת בניסיון. ידעתי שאם ה’ היה רוצה לבחון אותי ב"אמונת חכמים" הוא היה נותן לי עצה מהם, גם אם זה אומר, להטיס אותם מאומן או אפילו מחדר הניתוח.
 
אבל לא את זה ה’ רוצה מאתי. אולי הפעם הוא רוצה שאשליך עצמי עליו, חסרת אונים. שאתפלל אליו, אבקש את עצתו, ואקבל החלטה בעצמי, עם כל הבלבולים, הראייה המצומצמת שלי והסיכון הגדול שבהחלטה מסוג זה.
 
רבי נחמן אומר שלפעמים האדם לא מקבל תשובה מוחלטת מצדיקים, וזה כדי שלא תתבטל לו הבחירה, כי עיקר הניסיון שלו הוא שישליך עצמו על ה’, ירגיש איך האדמה קורסת תחתיו – ויחליט בעצמו.
 
פתאום הבנתי למה ה’ הסתיר ממני כל כך הרבה זמן את העצה הנכונה עבורי.  הרי עיקר הניסיון הוא ההסתרה שבו – הרי אילולא הייתה הסתרה, זה לא היה ניסיון. החושך הוא הכרחי, כדי שלא תתבטל הבחירה.
 
בסופו של דבר, כצפוי, נאלצתי להחליט בעצמי באיזו עבודה לבחור. בחרתי בעבודה עם הכי הרבה סיכוי לעשות טוב בעולם, אך גם עם הכי הרבה סיכון. עם הידיעה המתוקה, שלאחר התייעצויות רבות עם בורא העולם, זה לא חשוב באיזו עבודה אבחר – העיקר שבחרתי אותו.
 
 
* * *
גולשים המעוניינים לשתף אותנו ביומן אישי – סיפורים עם התבוננות, אנא שלחו אלינו מאמרים לכתובת ilanit@breslev.co.il

כתבו לנו מה דעתכם!

1. שרון

ט"ו שבט התשע"ג

1/26/2013

תודה רבה תודה רבה. היית שליחה טובה בזמן שהייתי זקוקה לעצה ובמצב דומה לשלך

2. שרון

ט"ו שבט התשע"ג

1/26/2013

תודה רבה. היית שליחה טובה בזמן שהייתי זקוקה לעצה ובמצב דומה לשלך

3. אלונה

ט"ז חשון התשע"ג

11/01/2012

מקסים מקסים הלוואי שנשליך את עצמנו רק על השם – ונרגיש את המתיקות של המסרים ממנו,(הרבנית פישר בחירה טובה ) היא חי'ה ונושמת את השם יתברך 24 שעות. אשרייך על הפשיטות והתמימות.

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה