איך כל העולם כבר יודע?

 

 

"עוף השמים יוליך את הקול" (קהלת).

 

יצאתי לתור אחר מעופו של עוף השמים, לאורך כל המסלול בו הוא מוליך את הקול.

 

מה יש בו בעוף שמים זה שנבחר מכל בעלי החיים לשמש כבלדר לסודות אנוש. כיצד שולט הוא בכל רזי דרזין ובאיזה נתיב בוחר הוא להוליך את המסתורין?

 

נקודת הזינוק מתחילה תמיד מטפיחה רכה על השכם: "קיבלתי ד"ש ממך".

 

זה יכול להיות מחבר רחוק, שכן קרוב או סתם מכר משותף, אך הקולגה פוקח עיניים אשמות: "מה, זה כבר התפרסם?" אחר כך מחייך חיוך של כניעה וקבלת הדין: "מה לעשות, אין סודות בחיים", ומתחיל להסביר על מה ולמה התפתח כל ה"דין תורה", על הניסיון השפל לגזול ממנו עשרה אחוזים משלושים הדונם שרכש בקרית מלאכי, על המאמץ הבלתי נלאה להשמיץ אותו ברבים ועל התוכניות לגבי בניה עתידית.

 

זה יכול להיות סתם "מזל טוב" חביב ונאיבי שבא לציין נעליים חדשות, עניבה יוצאת דופן, פצע על הפנים או אפילו שן תותבת, אך ה"מזל טוב" התמים והלא מחייב מתחיל לקרום עוף וגידים:

 

"לא, לא, אנחנו בכלל עוד לא סגרנו, אפילו לא הודענו למשפחה והנה התפרסם. כל העניין עומד בכלל להתפוצץ כי הם דורשים יותר מדי כסף, אבל זה כל כך נורא שמיד כל העולם יודע הכל".

 

אפשר פשוט ללחוש באוזנו של ידיד את התפילה החרישית: "ה' יעזור", והוא כמו נעשה לו עוף בעיניים, פוער פיו כלא מאמין. הן כל כך השתדל לשמור דבר מחלתו בסוד לבל ידאיג את קרוביו, אך עוף השמים הוליך את הקול מהר ממה שחשב, ואז מתחיל הוא לשפוך את ליבו על המחלה המקננת, הטיפולים, הפרוגנוזה והאזהרה לא לפרסם הלאה, והכעס מדוע האנשים כל כך לא מתחשבים ולמה הם אוהבים לחפור בעניינים של הזולת.

 

הנוהג שבעולם, בכל פעם שהבוס שואל מה השעה, מיד מתנצלים. אם זה על האיחור הזעיר מלפני שלושה חודשים, אם על ההספק שאולי היה אמור להיות שונה, ואם על הקפה הנוכחי שנלגם בעמידה. "מה השעה" של הבוס הא תמיד משפט תוכחה.

 

גם התעניינות טריוויאלית של מורה, השואלת תלמידה היכן נרכשה החצאית, תגרור אחריה משיכת החצאית כלפי מטה וניסיון מלאכותי להאריך אותה כמה שיותר. אך תשובה אופרטיבית לעולם לא. כי שאלת מורה היא תוכחת מוסר, ואין תלמידה המוכנה להעלות בדעתה לרגע, שהמורה פשוט מתעניינת סתמית.

 

לא כל מי שפונה אליכם ברחוב ושואל אם קו 12 כבר עבר, יודע מה קרה אתמול עם הנהג, כנ"ל שאלה צנועה ואגבית "איפה הילדים לומדים?" אינה מרמזת ולו לשבריר של אינפורמציה על כך שכל העולם יודע שהילדה סולקה מבית הספר לאלתר.

 

"כל העולם יודע" – נובע מהחשש שלנו מפני כל העולם שיודע, והחשש גורם לנו לספר דברים סודיים שאנחנו לא רוצים שיפורסמו, אולם מכיוון שנדמה לנו שכל העולם כבר ממילא יודע, אנחנו מספרים וגורמים לכך שכל העולם בסוף, אכן, יודע.

 

 

(מתוך מגזין "משפחה")