י"ח בסיון תשע"ט / יום שישי 21 יוני 2019 | פרשת השבוע: שלח לך
 
dot  הוסף למועדפים   dot  הפוך לעמוד הבית  
 
   
    הירשם    |    התחבר
  
    החשבון שלי     מעקב הזמנות     עזרה
 
 
  המדינה שלי:  
  ארצות הברית   
 
   שפה:  
  עברית   
 
   המטבע שלי:  
  דולר ארה"ב   
 
   
עמוד הבית ברסלב יהדות משפחה וזוגיות חגים ומועדים רוחניות חברה סיפורים מהחיים
   סיפורים אישיים     אור חוזר             
 
  הצג את כל הקטגוריות...  
 
 
 
סיפורים אישיים  
 
דף ראשיסיפורים מהחייםסיפורים אישייםאמונה בהמראה
 
  חיפוש מתקדם
   מאמרים
 
   חיפוש
 
            
 

אמונה בהמראה    

אמונה בהמראה



זו לא סצנה הזויה מהסרטים, זה סיפור אמיתי! אמונה בהמראה - הסיפור של דוד פרלו על ארבע שעות כנגד כל הסיכויים לעלות על הטיסה המיוחלת בזמן.

 



האריזות היו בעיצומן והספירה לאחור לקראת הטיסה שלנו לארצות הברית החלה.

 

הכל התחיל מהגעגועים של ההורים שלי אלינו – אשתי, הילדים ואני. חופשה זה דבר תמיד מבורך, אבל בשבילי אלה היו בעיקר ימים שקט ורגיעה.

 

בכל אופן, הטיסה הייתה מיועדת ללילה של למחרת, בשעת חצות ליתר דיוק. היינו נטולי לחץ רק מעצם הידיעה שיש לנו עוד יום שלם לאריזה האחרונה וסגירת המזוודות.

 

השעה הייתה תשע בערב כשאבא שלי התקשר ושאל אם אנחנו כבר בשדה התעופה... רק באותו רגע הבנתי איך זה מרגיש כשחברים דיברו איתי על המושג "אמונה תחת אש". הרב אהרון הלוי היקר תמיד אומר לי, "דוד, אמונה זה לא גלידת שוקולד!..." באותו רגע הבנתי את המשל שתמיד העלה חיוך על פניי.

 

"אבל אבא, הטיסה מחר בלילה בחצות, לא?..." שאלתי כשאני מפחד לשמוע את התשובה.

 

"לא, דוד, תבדוק שוב. אם אני לא טועה הטיסה היום בעוד ארבע שעות!!!"

 

"תן לי לבדוק ואחזור אליך".

 

לא יכולתי להאמין למה שאני שומע. לא יודע מה קראתי בכרטיס ואיך קראתי ואיך בכלל הגעתי למסקנה שהטיסה רק בעוד יום. אבל עכשיו, כל מה שניקר לי בראש היה אם נספיק להגיע לטיסה בזמן ולעלות על המטוס לארצות הברית. להזכירכם, כשדיברתי עם אבא שלי השעה הייתה תשע בערב, אשתי הייתה אצל אחותה במודיעין עם הבת שלנו, שכבר הספיקה להירדם, ואני מדבר על מרחק נסיעה של ארבעים דקות לפחות מירושלים, המקום בו אנו גרים. כשהיא קיבלה את הידיעה היא נכנסה להיסטריה, התחילה לבכות ולא ידעה מה לעשות. היא לא סיימה לארוז את המזוודה שלה, וזה עוד בלי להזכיר בכלל שיש גם מזוודות לשני ילדים קטנים. דברים היו צריכים להיראות אחרת, אבל עכשיו זה נראה כמו פספוס של הטיסה... שלוש שעות נותרו והיינו כבר צריכים להיות בשדה התעופה. אנחנו לא ארוזים, אשתי לא בבית, הילדים ישנים... מתכון בדוק לאסון!

 

מאמרים נוספים בנושא:

18 ימי האמונה שלי

לעשות מהלימון לימונדה

בוקר לא רע, אחרי הכל

הכל מתנה

לקפוץ לאש!

פקק תנועה

תודה, אבא!

למה הסובארו חייכה?

בחיים יש גם הפתעות

טיסת התלאות והפלאות

 

באותם רגעים הרגשתי כמו הדמות הראשית מהפואמה של רוברט פרוסט – "הדרך שלא נבחרה". יכולתי לבחור בדרך שרוב בני האדם בוחרים – לצרוח, לריב עם אשתי, לקלל את עצמי ולהעלות ים של תלונות לאלוקים. אבל איכשהו, עם עזרה משמים ושני הספרים של הרב שלום ארוש – ספר בגן האמונה והספר בגן החכמה פלוס כמה שנים של לימוד מושגים חשובים ועיקריים מהתורה ועקרונות האמונה - שהסביר לי פעם הרב אליעזר רפאל ברוידא, הצלחתי להתמודד עם הניסיון המלחיץ הזה בעזרת האמונה, ובחרתי בדרך שבני אדם פחות נוהגים לבחור במצבים כאלה, דרך שהספרים הנפלאים של הרב שלום ארוש מראים בדיוק איך לצעוד בה וכיצד להביס את היצר הרע, במקרה הזה שלי.

 

הספר הראשון – בגן האמונה, מלמד את הקורא איך לבנות את האמונה שלו בעזרת מבחר תרגילים מעשיים. הוא יותר כמו מדריך לתפעל את האמונה במשברים וניסיונות החיים. במשך מספר חודשים למדתי את הספר ביום שבת. למזלי, הצלחתי להפנים את העקרונות שהוא מציג. אבל המסר העיקרי שלו שעזר לי באותם רגעים הוא: האמונה שכל מה שקורה – זה מה שהשם רוצה! כאן גם אציין שכמה שבועות לפני כן עבדתי עם עצמי להפנים את הנקודה הזו, בהמשך יסתבר שזה הצליח.

 

ואולי כאן אתם שואלים, למה דווקא הנקודה הזו של האמונה היא זו שעזרה לי? התשובה היא, כי זה עזר לי להשאיר את עצמי מחוץ לתמונה. הייתי מסוגל לבטל באותם רגעים את עצמי בפני רצונו של בורא עולם. ולמרות שהייתי עצבני בצורה מזעזעת, תהליך המחשבות שלי היה פשוט. 'דוד, עשית כל מה יכולת. מרגע זה ואילך אלוקים החליט שזה מה שצריך לקרות, אפילו אם אתה לא מבין למה. אם אלוקים רוצה שתעלה על הטיסה הזו – זה מה שיקרה כי זה מה שהוא רוצה. ואם הוא לא רוצה – גם זה מה שיקרה כי זה מה שהוא רוצה!'

 

בכל זאת, לא יושבים רגל על רגל ועושים את ההשתדלות שנראה שאפשר לעשות (מבלי להילחץ ולהתעצבן). אשתי הייתה בדרך ממודיעין לירושלים, אני הכנסתי למזוודה כל מה שנראה לי חשוב, מדלג על המקלחת לפני הטיסה ומנסה הכי רגוע שאפשר להעיר את הילד שנרדם. יותר מכל היה חשוב לי לשמור על השלום והרוגע בין אשתי וביני. כי לא משנה עד כמה הקשר טוב ועמוק בין בני הזוג, במצב כזה זוג יכול להגיע להרס של שנים בזוגיות אם לא מתמודדים כראוי ועם אמונה.

 

כל כמה דקות אשתי התקשרה מהדרך והזכירה לי מה להכניס למזוודה. "אל תשכח את המגבונים, תמלא את הבקבוקים במים חמים..." היא נשמעה כל כך מפוחדת ומבולבלת. המזוודות היו פתוחות בסלון, לא רחוק מהדלת. תוך כדי הריצה מחדר לחדר ואריזת המזוודות לא הפסקתי לומר לעצמי 'דוד, זה מה שהשם רוצה... אם הוא רוצה שנטוס, זה יקרה... (וכאן אני מסתכל על השעון ורואה שנשארו עוד שעתיים להמראה!) ואם לא, אז גם זה מה שהשם רוצה, וזהו זה!'

 

האמונה הרגועה שזכיתי באותם רגעים של המצב הקיצוני בו הייתי נתון, אפשרה לי לחשוב בצורה ברורה ולהקרין את הביטחון הפנימי בבורא עולם על אשתי. כשהיא נכנסה היא לא ראתה בעל עצבני ומתוח, דבר שכמובן אפשר לה לחשוב בצורה ברורה גם כן ולוודא שלא שכחנו שום דבר. יצאנו מהר מהבית ונסענו לשדה התעופה.

 

"אנחנו בדרך לשדה התעופה" אמרתי לאבא תוך כדי הנסיעה, "אתקשר אליך אחרי שנעבור את הבידוק הביטחוני".

 

הגענו לשדה התעופה.

 

הלימוד מהספר בגן החכמה מלמד על ההבדל בתהליך החשיבה של אדם עם אמונה לבין אדם שמאמין בעצמו ממקום של גאווה. הקורא יכול לראות היכן הנקודות החלשות שלו באמונה על ידי הלימוד של שתי הדמויות העיקריות בספר – החכם והתם. תהליך חשיבה שגוי כמו, 'איזה טיפש אתה, איך לא בדקת את הכרטיס? איך יכולת לטעות? הכל באשמתך! מה יהיה אם לא תספיק?....' שגוי מאוד. אך לא אשקר, המחשבות השליליות והחזקות הללו הכו בי ללא רחם. אבל הצלחתי להדוף אותן כי בחרתי בדרך של התם. והדרך שלו היא קודם כל לא ליפול להאשמה עצמית ולבטוח בבורא עולם ולהאמין שהוא ורק הוא מנהל את ההצגה, ועל הצד הטוב ביותר.

 

ההגעה לשדה התעופה הייתה שעה לפני ההמראה. תודה לא-ל, הפנו אותנו לתחילת התור לבדיקת המזוודות, כי היינו עם עגלת תינוק. התיקים נבדקו ומשם המשכנו לתהליך הבידוק הביטחוני, וכאן היה לנו עיכוב בגלל שלא היו לנו דרכונים ישראלים לילדים. ריבונו של עולם!!! הפעם באמת לא היה לנו שמץ של מושג אם באמת נעלה על המטוס. פתאום נזכרתי במה שהרב שלום ארוש מלמד בספרו שעריו בתודה –לומר תודה שוב ושוב בלי לבקש מבורא עולם שום דבר. וזה מה שעשיתי בזמן שהחבר'ה מהבידוק הביטחוני לקחו את הכרטיסים ובדקו שוב. 15 דקות עברו עד שסוף סוף קיבלנו את האישור לרוץ לשער ממנו ממריאה הטיסה שלנו. ברגע שהגענו, הצוות החל לקרוא לנוסעים לעלות למטוס...

 

כן, זה סיפור אמיתי! למרות שהוא נשמע כמו סצנה הזויה שיכולה לקרות רק בסרטים.

 

אפשר, אם רק רוצים, להתמודד עם מצבים לא פשוטים ואפילו הזויים, כמו זה שסיפרתי לכם עליו. כמובן, עם אמונה. ולא סתם אמונה, אלא כזו שאנחנו ממש חיים אותה, לומדים אותה ופועלים על פי העקרונות שלה. זכיתי להשגחה נפלאה משמים כל רגע מאותה שיחה ראשונה עם אבא ועד לרגע המיוחל בו עלינו למטוס, השגחה שעשתה את כל ההבדל!

 

בפעם הבאה שמשהו לא הולך לכם ולא עובד כמו שאתם רוצים, עצרו ויישמו את העיקרון החשוב: זה מה שהשם רוצה! למרות שאתם לא מבינים למה, כמה ואיך. למדו את הספר בגן האמונה ותמצאו את התשובות לכל הדילמות בחיים שלכם.





תגובה למאמר    תגובה למאמר
   הצג מאמרים נוספים של דוד פרלו
   חזור לדף הבית של סיפורים אישיים




לראש המאמר    לראש המאמר       שלח לחבר    שלח לחבר          שתף       גרסת הדפסה    גרסת הדפסה


 הצטרפו לרשימת התפוצה הצטרפו לרשימת התפוצה
 
 
  
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו כדי לקבל מדי שבוע את רשימת המאמרים החדשים באתר. המנוי חינם וניתן לביטול בכל עת. הקליקו את כתובת הדואר האלקטרוני שלכם.

   

 מאמרים נוספים בנושא זה מאמרים נוספים בנושא זה
 
 

 
הכי מאושר בעולם               בתור לרופא שיניים               אחד למיליון
 
 הכי מאושר בעולם  בתור לרופא שיניים  אחד למיליון


  0 תגובות למאמר זה     

הוסף תגובההוסף תגובה    הוסף תגובה    

 
 
  
יעמדו על הברכה    ולהבדיל לע"נ:
  
 
מה אנחנו עושים ואיך אתם יכולים לעזור?
 
אין אנו פועלים לשום מטרות רווח ואיננו נתמכים משום גוף או ארגון.
כל פעילות האתרים נועדה אך ורק כדי לזכות את הרבים ולעזור לכל הפונים אלינו.
 
לחץ כאן כדי להיות שותף
  
 
 
 מבצעי היום בחנות מבצעי היום בחנות
 
 
 
 
אחורה  1 2 3  קדימה
 
 
 
 
  •  
     
  •  
     
  •  
  •  
 
אחורה  1 2 3  קדימה
 
 
 הכי מדובר הכי מדובר
 
 
 
 
Up  1 2 3  Down
 
 
 הכי נקרא הכי נקרא
 
 
 
 
Up  1 2 3  Down
 
 
 Facebook Facebook
 
 
 
 רשימת תפוצה רשימת תפוצה
 
 
 
הכניסו כתובת:   
 
   
 

 
 



  
 
 
פתח ארגז כלים