אמונה ברגעים הכי מטורפים
איך אפשר לשלב את האמונה ברגעים הכי מטורפים של החיים למשל, כשאתה מובטל? דב בער הלוי עם אתגר במשקל טון והעצה של הזקן ליד הסופרפארם.
אחד המבחנים הכי קשים באמונה הוא להיות מובטל.
זה לא מבחן מהיר וקצר כמו להכניס את היד לכיס ולהוציא חצי שקל במקום שקל. מהרגע שאדם הופך להיות מובטל וחסר פרנסה, זה משהו שיכול לקחת כמה שבועות ואפילו כמה חודשים, במקרה הטוב. זה כמו להחזיק אמונה במשקל טון באוויר מבלי להוריד את הידיים.
ובזמן הזה יש הרבה רגעים בהם אתה מרגיש שאתה רחוק מלגעת במקום עבודה. זאת אומרת, שהרבה דברים יכולים לקרות לך חוץ מלעבוד. יש את הזמנים האלה שאתה מסתכל על מודעות דרושים הפוך וישר – בין בעיתונים, בין באתרים ובין אם לבחון הצעות שחברים מציעים. אלה זמנים שהשינה כאילו פורשת כנפיים ועפה למרחקים, משאירה אותך עם הרבה לילות לבנים ומחשבות על המחר, ואפילו על הקנייה הבאה במכולת.
מתחת לכל הדברים האלה מונחים כמה אוצרות שקשה להאמין שהם אכן קיימים שם. הם נסתרים מהעין, כמו דרכם של אוצרות, אך נמצאים אחרי סבל רב וחפירות אינספור.
באפיזודה האחרונה של חיי הקב"ה חשף בפניי שלוש מתנות מיוחדות.
הראשונה התגלתה ארבעה שבועות מאז שקיבלתי את הטייטל "מובטל", בעוד אני מחפש את ההזדמנות הראשונה שתיקרא בדרכי ותהפוך למקום העבודה שלי. החברה עשתה לי מבחן איי.קיו. שעה לאחר המבחן הגיעו הבשורות הטובות: "דב, יש לך איי.קיו של זוכה פרס נובל!", ומיד לאחר מכן הבשורות הרעות: "לאדם עם איי.קיו כמו שלך אין מה לעשות אצלנו, אתה לא מתאים".
בקיצור, נאמר לי שיש לי את היכולת להבין תרמודינמיקה, אבל לא יכול קבל עבודה של שוטף כלים. בנקודה הזו השנאה העצמית הכתה בי במלוא העוצמה ועם הרבה מאוד רגעים של זעם. כי עם כל החכמה שלי, הבנה והמאמצים שהשקעתי – שום דבר לא קורה!
מאמרים נוספים בנושא:
מיד לאחר מכן שקעתי והגעתי עד לתחתית בור הרחמים העצמיים. ואז, הקב"ה גילה לי את האוצר. אם אני שום דבר, או כזה שיודע, או אחד שיכול לעשות ולהשיג משהו – תמיד ולפני הכל יש לי רק את השם להישען עליו. אבל להשליך את כל כולי על הקב"ה – זה משהו שקל וכיף מאוד לקרוא עליו, לא לעשות ובטח לא עם כל הלב. להבין באמת שכל מה שאני עושה הוא רק אשליה אחת גדולה. אין מה לומר, זה מצריך אמונה או מצב קשה בחיים אליו נקלעים מכורח הנסיבות.
אלו היו רגעים חזקים, אם כי לא ממושכים, ואז הקב"ה גילה לי עוד אוצר:
הנה אני כאן, בלי עבודה. בלי שום ראיונות. שום כלום. הפעולה היחידה שקורית היא בדמות הקול המרושע שבתוכי שמציע לי לקחת הפסקה ולצאת לטיול, או רק לנוח בזמן שנותר מהיום.
אבל אני ממשיך לתקשר בלינקדאין ושולח מיילים אחרי חצי שעה הטלפון מצלצל. זה אחד מהקשרים שנוצרו אחרי שעות בלינקדאין. קבענו להיפגש בשעה שלוש לצורך ראיון. שלוש שעות מאז הפגישה, אני כבר יושב מול המנכ"ל לצורך תיאום הפרטים הטכניים של השעות, המשכורת ועוד.
דב! הקב"ה הזכיר לי, לא שכחכת שישועת השם כהרף עין, נכון?
ליד הסופרפארם במקום בו אני גר יושב זקן נחמד שתמיד מבקש צדקה. בכל פעם שאנחנו פוגשים אותו אשתי תמיד מכניסה את היד לתיק ושולפת כמה מטבעות. באותו יום כל מה שהיה באפשרותה לעשות היה רק להתנצל בפניו שבעלה מחפש עבודה, וברגע שדברים יסתדרו היא תעזור לו שוב.
האיש חייך אליה, עודד אותה ואז נתן לה שיעור מאלף לחיים:
"אם אתם מחפשים פרנסה, זה חשוב מאוד להתפלל ברכת המזון אחרי הארוחה בנעימות ובזהירות. שימו לב איך אתם אומרים את הברכה, כל מילה במילה ובהיגוי הנכון. אמרו את הברכה לאט ובנועם כדי לא לטעות, והכי חשוב – מכל הלב. שימו לב למשמעות של מילות הברכה והבינו מה אתם מברכים. זאת דרך נפלאה לבקשה פרנסה מבורא עולם".
במקום שאנחנו ניתן לו, הוא נתן לנו.
זו הייתה המתנה השלישית: אל תתחילו עם ציידי המוחות או מנכ"לים למיניהם. המקום הראשון והאחרון שאתם הולכים לעבוד בו הוא הקב"ה. לפני שתפגינו יכולות חדשות או תוסיפו עוד מחמאות לשק, הראו לבורא עולם משהו שגרם לכם להתקרב אליו. הוכיחו לו איך האתגר זה, או כל דבר אחר שאתם מתמודדים איתו, קירב אתכם אליו והוא כבר יסדר את העניינים, הרבה לפני קשר כשלהו בלינקדאין או שמישהו יתקשר לקבוע אתכם ראיון. הקב"ה שם ומוכן לשמוע מכם תמיד בכל רגע, בכל יום ובכל מצב שתרצו.
כי האמונה היא כמו האוויר שאנחנו נושמים, והיא נמצאת בכל מקום אפילו ברגעים הכי מטורפים של החיים.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור